זוהר, ויחי מ״זZohar, Vayechi 47

Segment 1א׳

רִבִּי (יצחק) חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, (תהילים קל״ה:א׳) הַלְּלוּ יָהּ הַלְּלוּ עַבְדֵּי ה' הַלְּלוּ אֶת שֵׁם ה', הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ, כֵּיוָן דְּאָמַר הַלְּלוּיָה, אַמַּאי הַלְּלוּ עַבְדֵּי ה', וּלְבָתַר הַלְּלוּ אֶת שֵׁם ה'. אֶלָּא הָכִי תָּנִינָן, מַאן דִּמְשַׁבַּח (לחדא) לְאַחֲרָא, אִצְטְרִיךְ לְשַׁבָּחָא לֵיהּ כְּפוּם יְקָרֵיהּ, וּכְפוּם יְקָרֵיהּ הָכִי אִצְטְרִיךְ שִׁבְחֵיהּ, וְתָנִינָן מַאן דִּמְשַׁבַּח לְאַחֲרָא, בְּשִׁבְחָא דְּלֵית בֵּיהּ, הוּא גָלֵי (גלותא וסבב) גְנוּתֵיהּ, וְצָבֵי לְגַלָּאָה לֵיהּ. וְעַל דָּא, מַאן דְּעָבִיד הֶסְפֵּדָא עַל בַּר נָשׁ, אִצְטְרִיךְ כְּפוּם יְקָרֵיהּ, וְלָא יַתִּיר. דְּמִגּוֹ שִׁבְחֵיהּ אָתֵי לִגְנוּתֵיהּ, וּבְכֹלָּא שְׁבָחָא אִצְטְרִיךְ כְּפוּם יְקָרֵיהּ.

R. Hizkiah discoursed on the verse: Praise ye the Lord (Hallelukah), praise, O ye servants of the Lord, praise the name of the Lord. ‘The repetition of the word “praise” in this verse’, he said, ‘seems somewhat pointless, but there is a reason for it. We have been taught that a eulogy should not be extravagant, and that to ascribe to another merits which he does not possess is really to reproach him; and, therefore, in recounting the praises of a deceased person, we should say only what he deserves and no more, otherwise through trying to praise we shall really blame him.

Segment 2ב׳

תָּא חֲזֵי, הַלְלוּיָהּ, הָכָא אִית שְׁבָחָא עִלָּאָה דְּמָארֵי דְכֹלָּא. אֲתַר דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא לְמִנְדַע וּלְאִסְתַּכָּלָא (ס"א אתר), דְּאִיהוּ טְמִירָא דְכָל טְמִירִין. וּמַאן אִיהוּ, י"ה. שְׁמָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא.

Now the word Hallelukah (lit. praise ye Kah) contains the highest of all the praises of the Lord, mentioning, as it does, the place to which no eye can penetrate, being most recondite and inscrutable. This is Kah, the name which is supreme above all.

Segment 3ג׳

וּבְגִין כָּךְ הַלְּלוּיָהּ, שְׁבָחָא וּשְׁמָא כְּחֲדָא, כְּלִילָן כְּחֲדָא. וְהָכָא סָתִים מִלָּה דְּאָמַר הַלְּלוּיָהּ, וְלָא אָמַר מַאן הַלְּלוּיָהּ, לְמַאן אָמְרוּ הַלְּלוּ, אֶלָּא כְּמָה דְּי"ה סָתִים, הָכִי שְׁבָחָא דְּשַׁבּוּחֵי סָתִים אִינוּן, דִּמְשַׁבְּחֵי לָא יְדַעְנָא מַאן אִינוּן, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא סָתִים, בְּרָזָא עִלָּאָה. וּלְבָתַר דְּסָתִים בְּרָזָא עִלָּאָה, גַּלֵּי וְאָמַר, הַלְּלוּ עַבְדֵּי ה' הַלְּלוּ אֶת שֵׁם ה'. בְּגִין דְּדָא אִיהוּ אֲתַר דְּלָא סָתִים כְּהַהוּא עִלָּאָה טְמִירָא דְּכָל טְמִירִין. דָּא הוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי שֵׁם, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמואל ב ו׳:ב׳) אֲשֶׁר נִקְרָא שָׁם שֵׁם ה'.

Hence this psalm commences with “Hallelukah”, a word in which praise and name are combined. Further, the subject of the word “praise” is not specified, but just as the name Kah is undisclosed, so those who praise it are undisclosed, and so it is fitting that all should be undisclosed in the realm of the supreme mystery.