זוהר, ויחי י״זZohar, Vayechi 17

Segment 1א׳

תָּנָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מִן יוֹמָא דְּאִסְתַּלִּיק רִבִּי שִׁמְעוֹן מִן מְעַרְתָּא, מִלִּין (אלין) לָא אִתְכַּסְיָין מִן חַבְרַיָא, וְרָזִין עִלָּאִין הֲווּ מִסְתַּכְּלָן וְאִתְגַּלְּיָין מִבֵּינַיְיהוּ, כְּאִלּוּ אִתְיְיהִיבוּ הַהִיא שַׁעְתָּא בְּטוּרָא דְסִינַי. בָּתַר דְּשָׁכִיב כְּתִיב, (בראשית ח׳:ב׳) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְינוֹת תְּהוֹם וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וְהֲווּ חַבְרַיָיא מְרַחֲשָׁן מִלֵּי, וְלָא מִתְקַיְימֵי בְּהוּ.

R. Jose said: ‘From the day that R. Simeon left the cave, nothing was concealed from the Companions, and things became clear to them as if they had been revealed that day on Mount Sinai. But after he died, then “the fountains of the deep and the windows of heaven were closed”, and the Companions could no longer get to the bottom of things, as shown by the following instance.’

Segment 2ב׳

דְּיוֹמָא חַד הֲוָה יָתִיב רִבִּי יְהוּדָה, אֲפִתְחָא דִטְבֶרְיָה, וְחָמָא תְּרֵי גְּמַלֵּי, דְּסָלְקֵי קַטְפִירָא מֵעֲלוֹי דְּכִתְפִין, נָפַל מָטוּלָא דְּקַטְפִירָא, וְאֲתוּ צִפֳּרֵי. וְעַד לָא מָטוּ עֲלַיְיהוּ, אִתְבַּקָּעוּ.

One day R. Judah was sitting at the gate of Tiberias, and he saw two camels laden with bundles of clothes. One of the bundles fell down and a flock of birds flew to the spot. Before they could reach it, however, they dispersed.

Segment 3ג׳

לְבָתַר אָתוּ כַּמָּה צִפֳּרִין, וְהֲווּ אָזְלֵי עֲלַיְיהוּ, וְשָׁרוּ (נ"א ושדיאו) לוֹן בְּטַרְטִישָׁא, וְלָא מִתְבַּקְּעִין. וְהֲווּ צָוְוחִין לוֹן, וְלָא הֲווּ מִתְפָּרְשָׁן. שָׁמְעוּ חַד קָלָא, עִטְרָא דְעִטְרִין בְּקִדְרִין שַׁרְיָא, וּמָרִיהּ לְבַר.

Then a number of other birds came up, and perched on the rock. The men threw stones and shouted at them but they would not go away. He heard a voice saying: “The crown of crowns is plunged in darkness and does not rest on the head of the Master.”