זוהר, ויקהל ב׳Zohar, Vayakhel 2

Segment 1א׳

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹסֵי הָווֹ יַתְבֵי לֵילְיָא חַד, וְקָא מִתְעַסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, עַד לָא אִתְפְּלִיג לֵילְיָא. אַדְּהָכִי קָרָא גַּבְרָא, בְּרִיכוּ בִּרְכָתָא, (אמר ליה רבי אלעזר, השתא הוא זמנא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, אמר ליה רבי יוסי, אמאי משתעשע קודשא בהך הוא) בָּכָה רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, תָּא חֲזֵי, עַד הַשְׁתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִזְדַּעְזָע, תְּלָת מְאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין, וּבָטַשׁ בְּהוּ, וּבָכָה עַל חָרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְאוֹרִיד תְּרֵין (י"ט ע"ב) דִּמְעִין לְגוֹ יַמָּא רַבָּא, וְאַדְכַּר לִבְנוֹהִי מִגּוֹ בִּכְיָה.

R. Eleazar and R. Jose were sitting one night studying the Torah. When midnight arrived, the cock crew and so they pronounced the benediction R. Eleazar wept, and said: ‘Observe this. The Holy One, blessed be He, has just smitten three hundred and ninety firmaments, and made them to shake and to tremble; He has wept on account of the destruction of the Temple, dropping two tears into the great ocean, as He bethought Himself of His children with weeping.

Segment 2ב׳

בְּגִין דְּלִתְלַת סִטְרִין אִתְפְּלַג לֵילְיָא, בִּתְרֵיסַר שַׁעְתֵּי דַּהֲווֹ רְשִׁימִין בֵּיהּ, וְאִי אִתּוֹסְפָן שַׁעְתֵּי בְּלֵילְיָא, אִינּוּן שַׁעְתֵּי דְּמִתּוֹסְפָאן, דִּימָמָא אִינּוּן, וְלָא אִתְחַשִׁיבוּ מִלֵילְיָא, בַּר תְּרֵיסַר דְּאִינּוּן דִּילֵהּ. וְאִינּוּן תְּרֵיסַר, אִתְפְּלָגוּ לִתְלַת סִטְרִין, (זהר רות כ"ו ע"א) וּתְלַת מַשִׁרְיָין דְּמַלְאָכִין קַדִּישִׁין, אִתְפְּלָגוּ (ס"א אתמנון) בְּאִינּוּן תְּלַת סִטְרִין.

For the night is divided into three courses which extend over a definite space of twelve hours, any additional hours being counted as belonging to the day and not to the night, which has just its own twelve hours. These three nightcourses are divided between three companies of angels.

Segment 3ג׳

מַשִּׁרְיָיא קַדְמָאָה, אִתְמַנָּא בְּד' שַׁעְתֵּי קָמַיְיתָא, דְּשֵׁירוּתָא דְּלֵילְיָא, לְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהוֹן, וּמָה קָאַמְרֵי. (תהילים כ״ד:ג׳) לַיְיָ' הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ וְגוֹ', כִּי הוּא עַל יַמִים יְסָדָהּ וְגוֹ', מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ' וְגוֹ', נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב וְגוֹ'. מַאי טַעְמָא דָּא. בְּגִין דְּכַד לֵילְיָא פָּרִישׂ גַּדְפּוֹי עַל עָלְמָא, כְּדֵין, כָּל בְּנֵי עָלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְנַפְקֵי נִשְׁמָתַיְיהוּ לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, וְאִינּוּן מַלְאָכִין קַיְימִין וְקָא אַמְרֵי, מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ'. הַר יְיָ', דָּא הַר הַבַּיִת. מְקוֹם קָדְשׁוֹ, דָּא עֲזָרַת יִשְׂרָאֵל. כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, הָכִי נָמֵי לְתַתָּא.

To the first company is assigned the period of the first four hours for the singing of the night hymn in praise of their Master. That hymn consists of the psalm, “The earth is the Lord’s, and the fulness thereof… For he hath founded it upon the seas… who shall ascend into the mountain of the Lord?… He that hath clean hands, and a pure heart…” (Ps. 24, 1-6). Why that hymn? Because when the night spreads its wings over the world all human beings have a foretaste of death, so that their souls quit the bodies and soar upwards to heaven. Hence those angels are stationed there, and proclaim: “Who shall ascend into the mountain of the Lord?”; to wit, the Temple Mount; “and who shall stand in His holy place?”, to wit, the court of the Israelites. For the Temple below has been constructed after the pattern of the Temple on high.