זוהר, ואתחנן כ״אZohar, Vaetchanan 21

Segment 1א׳

(דברים ו׳:ה׳) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. רִבִּי יוֹסִי פָּתַח, (ישעיהו נ״ב:ה׳) וְעַתָּה מַה לִי פֹה נְאֻם יְיָ' כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, רְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּחוֹבַיְיהוּ גָּרְמוּ לְאִסְתַּלְּקָא מִבֵּינַיְיהוּ, וְאִתְבָּדָּרוּ בֵּינֵי עַמָמַיָא, הוּא תָּבַע עֶלְבּוֹנָא דִּלְהוֹן. וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעֲהוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשָׁע בְּגִנְתֵּיהּ, וְקָרִיב לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְשָׁמַע קַלֵּיהוֹן, וְאִשְׁתְּבַּח בְּהוּ.

AND THOU SHALT LOVE THE LORD THY GOD. R. Jose adduced here the verse: “Now, therefore, what do I here, saith the Lord, seeing that my people is taken away for nought” (Isa. 52, 5). ‘This’, he said, ‘shows the love of God for Israel, for although their sins caused Him to depart from them, and they were scattered among the nations, yet He avenges their wrong. When Israel were in their land, God used to delight Himself in His garden and draw near to Israel and hear their voice and glory in them.

Segment 2ב׳

כֵּיוָן דְּגַרְמוּ חוֹבַיְיהוּ, וְאִתְגְּלֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא עָאל בְּגִנְתֵּיהּ, וְלָא מִשְׁתַּעֲשָׁע בֵּיהּ. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּאִיהוּ צָוַוח וְאָמַר, וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם יְיָ', וּכְתִיב הָתָם (תהילים קל״ב:י״ד) פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ. כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״ב:ה׳) חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם.

But since through their sins Israel have been banished from their land, the Holy One, blessed be He, does not enter His garden nor take delight in it, and He even exclaims, “What do I here, saith the Lord?”

Segment 3ג׳

וּמֵהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְגְּלִיאוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֲהוֹן, לָא אִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא קָמֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו נ׳:ג׳) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. וְכָל דָּא, בְּגִין רְחִימוּתָא דִּלְהוֹן, דְּרָחִים לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (מלאכי א׳:ב׳) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ'. (ועל דא) וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. וְאָהַבְתָּ: דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בִּרְחִימוּתָא עִלָּאָה, דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיִפְלַח בִּרְחִימוּ. דְּלֵית לָךְ פּוּלְחָנָא, כְּמוֹ רְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רִבִּי אַבָּא אָמַר, הָנֵי מִלֵּי כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא אִינּוּן, בְּגִין דְּעֶשֶׂר אֲמִירָן דְּאוֹרַיְיתָא, הָכָא אִתְכְּלִילוּ, וְהָא אוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.

Since the day that Israel were banished from their land there has been no joy before the Holy One, blessed be He. Therefore because of the love which God shows to Israel it is written, “thou shalt love the Lord thy God”, which means that man should bind himself to Him with very strong love, and that all service performed by man to God should be with love, since there is no service like the love of the Holy One, blessed be He.’ R. Abba said: ‘These words are the epitome of the whole Law, since the Ten Commandments are summed up here, as the Companions have explained.