זוהר, וארא י״אZohar, Vaera 11

Segment 1א׳

וְעַל דָּא הָא דְּאַמָרָן וְהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, (תרומה קס"ב ע"ב) לְאַכְלְלָא לוֹן כַּחֲדָא, שְׂמָאלָא בִּימִינָא. כְּדֵין תֵּדַע (דברים ד׳:ל״ה) כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים. אָמַר רִבִּי אַבָּא וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהַשְׁתָּא יְדִיעָא, הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, רוּחָא בְּמַיָּא, וּמַיָּא בְּרוּחָא, לְמֶהֱוֵי חַד. וְעַל דָּא כְּתִיב הוּא.

Thus this is the meaning of the words, “Know therefore this day, etc.”, to unite the Right with the Left and so to “know that TETRAGRAMMATON is ELOHIM“. Said R. Abba: ‘Most assuredly so! “This Aaron and Moses”-“this Moses and Aaron”; wind fused with water, water with wind.’

Segment 2ב׳

ר' אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (דבהם ו') וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. כְּהַאי גַּוְונָא הָכָא אִתְרְמִיז יִחוּדָא קַדִּישָׁא, וְאַזְהָרָה הוּא לְבַר נָשׁ, לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּדְקָא יֵאוֹת, בִּרְחִימוּ עִלָּאָה. בְּכָל לְבָבְךָ: דָּא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא (נ"א קדישא) דְּאִקְרֵי יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ: דָּא נֶפֶשׁ דָּוִד, דְּאִתְיְהִיבַת בֵּינַיְיהוּ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ לְאַכְלְלָא לוֹן לְעֵילָּא בַּאֲתָר דְּלֵית בֵּיהּ שִׁעוּרָא. הָכָא הוּא יִחוּדָא שְׁלִים לְמִרְחַם לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדְקָא יֵאוֹת.

R. Abba expounded in a similar way the verse: “Thou shalt love TETRAGRAMMATON thy God with all thy heart and with all thy soul and with all thy strength” (Deut. 6, 5). ‘The holy unification’, he said, ‘is intimated here, and an earnest appeal is made to man to declare the unity of the Holy Name with a supreme love; viz. “with all thy heart” (lebabka, as above), i.e. with the right and the left, with the good and the evil inclinations; “and with all thy soul”, with the soul of David, which is placed between them; “and with all thy strength”, i.e. to unite in mind the two Names (TETRAGRAMMATON and ELOHIM) in the transcendental sphere which passes all understanding. This is a perfect unification through the true love of God.

Segment 3ג׳

תּוּ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ: דָּא יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ אָחִיד לְכָל סִטְרִין, וְכֹלָּא הוּא יִחוּדָא שְׁלִים כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּגִינֵי כַּךְ, הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֹּלָּא הוּא חַד בְּלָא פִּרוּדָא.

Jacob, the unifier of sides (attributes), represents symbolically this love. This is the esoteric significance of the singular pronoun used in connection with Moses and Aaron: the two attributes which they represent are both fused into one, and there is no separation between them.’