זוהר, תרומה צ׳Zohar, Terumah 90

Segment 1א׳

דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מֹשֶׁה לָא מִית. וְאִי תֵּימָא הָא כְּתִיב (דברים לא) וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה. כַּךְ בְּכָל אֲתָר לְצַדִּיקַיָּא קָרֵי בְּהוּ מִיתָה. מַאי מִיתָה. מִסִּטְרָא דִּילָן אִקְרֵי הָכִי. דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֵן תָּנָא, דְּמַאן דְּאִיהוּ בִּשְׁלִימוּתָא דִּמְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא תַּלְיָיא בֵּיהּ, לָא תַּלְיָיא בֵּיהּ מִיתָה וְלָא מִית. כְּמָה דְּהֲוָה בְּיַעֲקֹב דִּמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא הֲוָה בֵּיהּ.

For Moses did not die. But is it not written, “And Moses died there”? The truth is, however, that although the departure of the righteous is always designated “death”, this is only in reference to us. For over him who has attained completeness, and is a model of holy faith, death has no power, and so he does not, in fact, die. This was, for instance, the case with Jacob, in whom was the completeness of Faith,

Segment 2ב׳

דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, (בראשית ל״ה:י׳) לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל. מַאי יִשְׂרָאֵל. שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. דִּכְתִּיב, (ירמיהו ל׳:י׳) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֵת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְגוֹ'.

as may be confirmed from the words: “thy name shall not be called any more Jacob, but Israel shall be thy name” (Gen. 35, 10); “Israel” means the completion of all, as it is written, “And thou, O my servant Jacob, fear not, neither be dismayed, O Israel, for lo, I will save thee from afar, and thy seed from the land of their captivity…” (Jer. 30, 10).’

Segment 3ג׳

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא, (ירמיהו ל׳:י״א) כִּי אִתְּךָ אָנִי, דַּיְיקָא, זַכָּאָה חוּלְקֵיהּ, דְּמָארֵיהּ אָמַר לֵיהּ כֵּן. כִּי אִתִּי אַתָּה לָא כְּתִיב, אֶלָּא כִּי אִתְּךָ אָנִי, דְּמָארֵיהּ אָתֵי לְאִתְחַבְּרָא דִּיּוּרֵיהּ עִמֵּיהּ.

R. Judah derived the fact of Israel’s completeness from the words ” for I am with thee” (Ibid.). ‘Happy’, he said, ‘was his lot in that his Lord spoke to him in this wise! It does not say, “for thou art with Me”, but “for I am with thee”- that is to say, his Master came to unite His lot with His servant’s, and to dwell with him.’