זוהר, תרומה ע״וZohar, Terumah 76

Segment 1א׳

הַאי אוֹר זָרַע לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעִדָּנוֹי, וְעָבִיד לֵיהּ שׁוּרִין שׁוּרִין, עַל יְדוֹי דְּהַאי צַדִּיק, דְּאִיהוּ גָּנָּנָא דְּגִנְתָּא, וְנָטִיל לְהַאי אוֹר, וְזָרַע לֵיהּ זְרוּעָא דִּקְשׁוֹט. וְעָבִיד לֵיהּ שׁוּרִין שׁוּרִין בְּגִנְתָּא וְאוֹלִיד וְאַצְמַח וְעָבִיד פֵּרִין, וּמִנַּיְיהוּ אִתְּזַן עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים צ״ז:י״א) אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וְגוֹ'.

It was this light that the Holy One sowed in the Garden of Eden, and through the agency of the Righteous, who is the Gardener of the Garden, He set it in rows; and He took it and sowed it as the seed of truth in rows in the Garden, where it grew, multiplied, and brought forth fruit which has nourished the world, as it is written: “A light sown to the righteous” (Ps. 97, 11).

Segment 2ב׳

וּכְתִיב (ישעיהו ס״א:י״א) וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ. מַאן זֵרוּעֶיהָ. אִלֵּין זְרוּעֵי דְּאוֹר קַדְמָאָה, דְּאִיהוּ זָרוּעַ תָּדִיר, הַשְׁתָּא אוֹלִיד וְעָבִיד אֵיבִין, וְהַשְׁתָּא זָרוּעַ אִיהוּ, בְּקַדְמִיתָא, עַד לָא יֵיכוּל עָלְמָא אִיבָּא דָּא, אוֹלִיד זְרוּעָא דָּא וְיָהִיב אִיבָּא וְלָא שָׁכִיךְ. וְעַל דָּא, כָּל עָלְמִין אִתְּזָנוּ בְּסִפּוּקָא דְּהַהוּא גָּנָּנָא, דְּאִקְרֵי צַדִּיק, דְּלָא שָׁכִיךְ וְלָא פָּסִיק לְעָלְמִין.

Thus all the worlds are nourished to repletion by that Gardener who is called “Righteous”. Only when Israel is in exile does this light cease.

Segment 3ג׳

בַּר בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. וְאִי תֵּימָא בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא כְּתִיב, (איוב י״ד:י״א) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחרָב וְיָבֵשׁ, הֵיךְ עָבִיד תּוֹלָדִין. אֶלָּא כְּתִיב זָרוּעַ, זָרוּעַ אִיהוּ תָּדִיר, וּמִיּוֹמָא דְּאַפְסִיק הַהוּא נָהָר. בְּגִנְתָּא (ס"א בגנתא) לָא עָאל בֵּיהּ הַהוּא גָּנָּנָא. וְהַהוּא אוֹר דְּאִיהוּ זָרוּעַ תָּדִיר, עָבִיד אֵיבִין וּמִנֵּיהּ וּמִגַּרְמֵיהּ אִזְדְּרַע כְּקַדְמִיתָא, וְלָא שָׁכִיךְ תָּדִיר. כְּגִנְתָּא דְּעָבִיד תּוֹלָדִין, וּמֵהַהוּא זָרוּעַ נָפִיל בֵּיהּ בְּאַתְרֵיהּ, וּמִגַּרְמֵיהּ עָבִיד תּוֹלָדִין כְּדִבְקַדְמֵיתָא. וְאִי תֵּימָא, דְּאִינּוּן תּוֹלָדִין וְאֵיבִין הֲווֹ כְּמָה דְּהֲוָה בְּזִמְנָא דְּגָנָנָא תַּמָּן. לָאו הָכִי. אֲבָל לָא אִתְמָנַּע זָרוּעַ דָּא לְעָלְמִין.

In that time one might think “the waters fail from the sea, and the flood decayeth and drieth up” (Job. 14, 11), so how can the world be sustained at all? Therefore it says that “a light is sown”, that is to say, continually sown. Now from the time when the stream was cut off from the Garden, the Gardener has ceased to visit it; but the light sows itself, bringing forth fruit out of itself, like a garden which brings forth without being sown, though it must be admitted that the issues and the fruit have no longer that perfection which they attained when the Gardener was present.