זוהר, תרומה ז׳Zohar, Terumah 7

Segment 1א׳

בְּאִדָּרָא עִלָּאָה, קַיְימִין תְּלַת (סטרי) גַּוְונִין. וְאִינּוּן לָהֲטִין גּוֹ שַׁלְהוֹבָא חֲדָא, וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא נָפְקָא מִסִּטְרָא דְּדָרוֹם דְּאִיהוּ יְמִינָא. וְאִינּוּן גַּוְונִין מִתְפָּרְשָׁן לִתְלַת סִטְרִין. חַד סָלִיק לְעֵילָּא. וְחַד נָחִית לְתַתָּא. וְחַד דְּאִתְחָזֵי, וְגָנִיז בְּשַׁעֲתָא דְּשִׁמְשָׁא נָהִיר.

In a certain Upper Chamber there are three colours which burn in one flame. The flame emanates from the South, which is the Right Side. The three mysterious colours which compose this flame proceed in three separate directions: one goes upward, one down, and one flickers, appearing and disappearing when the sun shines.

Segment 2ב׳

גַּוְונָא חֲדָא הַהוּא דְּסָלִיק לְעֵילָּא, נָפְקָא, וְהַהוּא גַּוְונָא אִיהוּ גּוָֹון חִוָּור, יַתִּיר מֵחִוָּורוּ אַחֲרָא. וְעָאל בְּהַהוּא שַׁלְהוֹבָא וְאִצְטְבַע זְעֵיר, וְלָא אִצְטְבַע, וְקַיְּימָא הַהוּא גּוָֹון לְעֵילָּא עַל רֵישָׁא דְּהַהוּא אִדְרָא. וּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל עָאלִין לְבֵי כְּנִשְׁתָּא וּמְצָלִן צְלוֹתְהוֹן, כַּד מָטָאן לְגָאַל יִשְׂרָאֵל, וְסַמְכִין גְּאוּלָה לִתְּפִלָּה, כְּדֵין הַאי גּוָֹון חִוָּור, אִסְתַּלָּק עַל רֵישָׁא דְּאִדָּרָא, וְאִתְעָבִיד לֵיהּ כִּתְרָא (דקיימא).

The colour which ascends is the first to appear. It is of a whiteness more dazzling than any known. It enters into the flame and is a little absorbed into it, though without losing its identity. It rests upon the top of that Chamber, and when the Israelites enter the synagogues and pray, as soon as they are arrived at the end of the Geulah (Redemption) prayer- namely, at the words, “Blessed art Thou, O Lord, who redeemest Israel” and go straight on to the Amidah prayer- the white and lucent colour descends upon the top of the Chamber and weaves a crown of the prayers of the people;

Segment 3ג׳

וְכָרוֹזָא נָפִיק וְאָמַר, זַכָּאִין אַתּוּן עַמָּא קַדִּישָׁא, דְּעַבְדֵי טוֹב קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְרָזָא דָּא, (ישעיהו ל״ח:ג׳) וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, (ויחי רנ"ח ע"ב) דְּסָמִיךְ גְּאוּלָה לַתְּפִלָּה. בְּגִין דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָּא דְּמָטוּ לִתְהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן, דְּסָלִיק הַאי גּוָֹון עַל רִישָׁא דְּהַהוּא (קכ"ז ע"ב) אִדָּרָא, אִתְּעַר הַאי צַדִּיק, לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ, בִּרְחִימוּ בַּחֲבִיבוּ בְּחֶדְוָה בִּרְעוּתָא. וְכָל שַׁיְיפִין כֻּלְּהוּ, מִתְחַבְּרָן בְּתִיאוּבְתָּא חֲדָא אִלֵּין בְּאִלֵּין, עִלָּאִין בְּתַתָּאִין, וּבוּצִינִין כֻּלְּהוּ נַהֲרִין וּמִתְלַהֲטִין, וְכֻלְהוֹן קַיְימָא בְּחִבּוּרָא חֲדָא בְּהַאי צַדִּיק דְּאִקְרֵי טוֹב, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ג׳:י׳) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב, וְדָא מְחַבֵּר לְכֻלְּהוּ בְּחִבּוּרָא חֲדָא. כְּדֵין כֹּלָּא בִּלְחִישׁוּ עֵילָּא וְתַתָּא, בִּנְשִׁיקִין דִּרְעוּתָא, וְקַיְּימָא מִלָּה בְּחִבּוּרָא דִּבֵי אִדְּרָא.

and a herald rises in the Heavenly courts and proclaims: “Blessed are ye, holy people, for that ye perform (make) good (tob) before the face of the Holy One, blessed be He!” This is the inner significance of the words, “I have done what is good in thine eyes” (Isa. 38, 3): namely, that King Hezekiah connected by his devotions “Redemption” with “Prayer”. For when the praying people have reached the words “praises to the supreme God” (in the last hymn before the “Eighteen Benedictions”) and the white brightness rests, as we have said, upon the top of that Chamber, the Zaddik is aroused to join the appropriate Place in love and joy, and all the “limbs” are united as one in one desire, the higher with the lower, and all the celestial lights sparkle and glow with divine supernal fire, and all are united in this Righteous who is designated “Good”, as it is written, “Say ye to the righteous that he is good” (Isa. 3, 10). And He unites them all in the silence of perfect joy, and kisses of friendship; and everything is united in the Chamber.