זוהר, תרומה מ״זZohar, Terumah 47

Segment 1א׳

פָּתַח רַבִּי יֵיסָא וְאָמַר (שמות כ״ה:כ״ג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ', שֻׁלְחָן דָּא אִיהוּ קַיְּימָא לְגוֹ בְּמַשְׁכְּנָא. וּבִרְכְתָא דִּלְעֵילָּא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, וּמִנֵּיהּ נָפִיק מְזוֹנָא לְכָל עָלְמָא. וְשֻׁלְחָן דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי בְּרֵיקַנְיָּא, אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא, אֶלָּא לְמֶהֱוֵי עָלֵיהּ מְזוֹנָא, דְּהָא בִּרְכְתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא. וּבְגִין כַּךְ אִצְטְרִיךְ לְמֶהוֵי עָלֵיהּ נַהֲמָא תָּדִיר, דְּלֶהוֵי תָּדִיר בִּרְכְתָא עִלָּאָה מִשְׁתַּכְּחָא בֵּיהּ, וּמִגּוֹ הַהוּא שֻׁלְחָן, נַפְקֵי בִּרְכָּאן וּמְזוֹנֵי לְכָל שְׁאַר פָּתוִֹרִי דְּעָלְמָא, דְּאִתְבָּרְכָאן בְּגִינֵיהּ.

R. Jesse then spoke on the words: AND THOU SHALT MAKE A TABLE OF ACACIA WOOD. Said he: This table stood in the Tabernacle, and there rested upon it the blessing from above, and from it issued nourishment to the whole world. Not for a moment was that Table to remain empty, since blessing does not rest upon an empty place. Therefore it was that the shew-bread had always to be renewed upon it each Sabbath (Lev. 24, 8), in order that the blessing from above might always rest upon it, and that food and blessing, because of it, might emanate from that table to all the tables of the world.

Segment 2ב׳

שֻׁלְחָן דְּכָל בַּר נָשׁ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי הָכִי קָמֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּקָא מְבָרַךְ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּתִשְׁרֵי עָלֵיהּ בִּרְכְתָא מִלְּעֵילָּא, וְלָא יִתְחָזֵי בְּרֵיקַנְיָּא, דְּהָא בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא לָא שַׁרְיָין בְּאֲתָר רֵיקָנַיָּא, דִּכְתִּיב, (מלכים ב ד׳:ב׳) הַגִּידִי לִי מַה יֶשׁ לָכְי בַּבָּיִת, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.

So, too, should every man’s table be when he says grace after meals; in order that the blessing from above should rest upon it, it should not be empty, as the Companions have indicated in connection with the words of Elisha to the widow: “Tell me, what hast thou in the house?” (2 Kings 4, 2).

Segment 3ג׳

שֻׁלְחָן דְּלָא אִתְּמַר עָלֵיהּ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, (בס"א אינו, ולא בריך על ההוא מזונא לקודשא בריך הוא) עָלֵיהּ כְּתִיב, (ישעיהו כ״ח:ח׳) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם. וְאָסוּר לְבָרְכָא עַל הַהוּא שֻׁלְחָן. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאִית שֻׁלְחָן, וְאִית שֻׁלְחָן. שֻׁלְחָן אִיהוּ דְּקָא מְסַדְּרָא קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא, וְאִיהוּ קַיְּימָא תָּדִיר לְסַדְּרָא בֵּיהּ פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וּלְאַכְלְלָא בֵּיהּ אַתְוָון דְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, (בס"א אינו, דא הוא ברכתא דמזונא, דאית פסוקי ומלי דאוריתא ואינון אתוון דמלי אורייתא אתכלילן ביה בההוא שלחן) וְאִיהוּ לָקִיט לוֹן לְגַבֵּיהּ, וְכָלִיל כֻּלְּהוּ בְּגַוֵּיהּ, וּבְהוּ אִשְׁתְּלִים, וְחַדֵּי, וְאִית לֵיהּ חֶדְוָה. וְעַל שֻׁלְחָן דָּא כְּתִיב, (יחזקאל מ״א:כ״ב) זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ', לִפְנֵי יְיָ', וְלָא (ק"ב ע"ב) מִלִפְנֵי יְיָ'.

A table at which there is no converse pertaining to the words of the Torah is one concerning which it is written, “For all (their) tables are full of vomit and filthiness, without a place” (Isa. 28, 8), and at such a table it is forbidden to say the benediction. There are two kinds of tables: there is the kind that is prepared for the Holy One above, and at which it is ever fitting that the Torah should be discoursed upon and the letters of the words of the Torah should be gathered in-the table concerning which it is written: “This is the table that is before the Lord” (Ezek. 41, 22).