זוהר, תרומה כ״וZohar, Terumah 26

Segment 1א׳

רִבִּי אַבָּא פָּתַח קְרָא וְאָמַר, (תהילים ס״ג:א׳) מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה. מַאי שְׁנָא מִכָּל שְׁאָר תּוּשְׁבְּחָן, דְּלָא קָאָמַר בְּאָן אֲתָר שַׁבַּח לוֹן דָּוִד מַלְכָּא, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָאָמַר בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה. אֶלָּא לָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי, דְּהָא אוּף הָכִי נַמֵּי, (תהלים לה) בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנִי אֲבִימֶלֶךְ. (תהילים נ״ד:ב׳) בְּבֹא הַזִּיפִים. וְכֵן כֻּלְּהוּ. לְאַחֲזָאָה לְכָל בְּנֵי עָלְמָא, שְׁבָחֵיהּ דְּדָוִד, דְּאַף עַל גַּב דִּבְצַעֲרָא הֲוָה, וַהֲווּ רַדְפֵי אֲבַתְרֵיהּ, הֲוָה מִשְׁתָּדַּל לוֹמַר שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

Then R. Abba discoursed on the text, “A psalm of David when he was in the wilderness of Judah” (Ps. 63, 1). ‘Why’, he said, ‘is this psalm different from all others in that it alone mentions the place in which it was composed? However, this is not the only psalm where a particular motive for its composition is given. The superscription of one psalm runs: “Where he changed his behaviour before Abimelech” (Ps. 34); and another (54) has: “When the Ziphim came and said to Saul, Doth not David hide himself with us?” The purpose of these headings is to proclaim the merit of David, showing that even when he was in distress and fleeing from his enemies he sang praises to the Holy One, blessed be He.

Segment 2ב׳

וְאַף עַל גַּב דִּבְרוּחַ קֻדְשָׁא הֲוָה אָמַר, רוּחַ קֻדְשָׁא לָא הֲוֵי שָׁארֵי עֲלוֹי, עַד דְּאִיהוּ אִשְׁתָּדַּל לְמִשְׁרֵי עֲלוֹי. וְכֵן בְּכָל אֲתָר, לָא שַׁרְיָא רוּחַ קֻדְשָׁא דִּלְעֵילָּא, עַד דְּיִתְּעַר עָלֵיהּ בַּר נָשׁ מִתַתָּא. וְדָוִד אַף עַל גַּב דְּקָא רַדְפֵי אֲבַתְרֵיהּ, וַהֲוָה בְּצַעֲרֵיהּ, לָא הֲוָה שָׁבִיק שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן מִפּוּמֵיהּ, וּלְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהּ עַל כֹּלָּא.

True, it was the Holy Spirit that spoke through him, but had not David yearned continually for the Holy Spirit, it would not have rested upon him. It is always thus: the Holy Spirit will not descend upon a man unless he, from below, moves it to come. And David, as we have seen, in the greatest tribulation did not cease to sing hymns and to praise his Lord for all things.

Segment 3ג׳

וְאִי תֵּימָא, הָא דְּתָנֵינָן, (בראשית ל"ט ע"ב, ס"ה ע"א) מִזְמוֹר לְדָוִד, אוֹ לְדָוִד מִזְמוֹר, וְהָכָא שָרַת עָלֵיהּ רוּחַ קֻדְשָׁא בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּאָמַר מִזְמוֹר לְדָוִד. אֶלָּא, אִי אִיהוּ לָא הֲוָה מְכַוֵּין גַּרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, לָא שָרַת עָלֵיהּ רוּחַ קֻדְשָׁא.

If I should be reminded of the difference between “A psalm of David” and “Of David a psalm”, the former, as in the passage just discussed, signifying that the Holy Spirit gave the initiative, then I would say, be that as it may, if David had not prepared himself for the reception of the Holy Spirit, it would not have come upon him.