זוהר, תרומה י״זZohar, Terumah 17

Segment 1א׳

וְאַתְקִינוּ (ס"א אנשי כנסת הגדולה) חַבְרַיָּיא שֵׁירוּתָא דְּתוּשְׁבַּחְתֵּי, מֵאִינּוּן תּוּשְׁבַּחְתָן דְּדָוִד, מֵרָזָא דָּא הַשָּׁמַיִם, דְּאִיהוּ נָטִיל בְּרִישָׁא, וְנָהִיר לְכָל שְׁאָר. וּלְבָתַר הַהוּא נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, וְדָא אִיהוּ רָזָא, (תהילים ל״ג:א׳) רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְיָ' בְּגִין דְּהַאי נָהָר כָּנִישׁ וְנָטִיל כֹּלָּא מֵרָזָא דְּשָׁמַיִם, בְּרָזָא עִלָּאָה, וּמְקוֹרָא דְּחַיֵּי, כֹּלָּא כְּדְקָא יֵאוֹת בְּיוֹמָא דָּא. וְשִׁמְשָׁא אַתְקִין לְאַנְהֲרָא כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּיוֹמָא דָּא.

Therefore the “Men of the Great Synagogue” have ordered that this Psalm of David should be the first one to be sung on the Sabbath day, since it refers to those particular “Heavens” which lighten all the others. Then follows (in the liturgy) that “river which goes out of Eden”, alluded to in the Psalm which follows this one in the Sabbath service: “Rejoice in the Lord, O ye righteous” (Ps. 33); for this “River” gathers into itself the whole mystery of the “heavens” and the source of life on this day, and the sun is perfected for its appointed task of the distribution of light.