זוהר, תזריע ה׳Zohar, Tazria 5

Segment 1א׳

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ אָתֵי לְאִתְקַדְשָׁא לְאִזְדַוְּוגָא בְּנוּקְבֵיהּ, (בכוונה) בִּרְעוּתָא קַדִּישָׁא דִּילֵיהּ, אִתְּעַר עָלֵיהּ רוּחָא (אחרא) קַדִּישָׁא, כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְרָמִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד שְׁלוּחָא מְמָנָא עַל עִדּוּיֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, וּמָנֵי בִּידֵיהּ הַהוּא רוּחָא, וְאוֹדַע לֵיהּ, לְאָן אֲתַר יִפְקוֹד לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (איוב ג׳:ג׳) וְהַלַּיְלָה אָמַר הוֹרָה גָּבֶר. הַלַּיְלָה אָמַר, לְהַהוּא מְמָנָא, הוֹרָה גָּבֶר מִפְּלַנְיָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפְקִיד לֵיהּ, לְהַהוּא רוּחָא, כָּל מַה דְּאַפְקִיד, וְהָא אוּקְמוּהָ.

Observe that when a man goes to unite with his wife in sanctity, his holy thought awakens a spirit compounded of male and female, and God signals to a messenger who is in charge of the conception of human beings and entrusts to him that spirit and informs him where to deposit it, and also lays various injunctions on the spirit itself.

Segment 2ב׳

כְּדֵין רוּחָא נַחְתָּא, וְחַד צוּלְמָא עִמֵּיהּ, (ק"ד ע"ב) הַהוּא דְּקָאִים בְּדִיוּקְנֵיהּ לְעֵילָּא, בְּהַהוּא צוּלְמָא אִתְבְּרֵי (ס"א אתרבי), בְּהַהוּא צוּלְמָא אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (תהילים ל״ט:ז׳) אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ. בְּעוֹד דְּהַאי צוּלְמָא אִשְׁתְּכַח (ויחי ר"כ ע"א) עִמֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ, (בצולמא דיליה) קָאִים בְּהַאי עָלְמָא, דְמִתְחֲבְּרָאן כַּחֲדָא (ס"א אשתכח עמיה בר נש קאים בהאי עלמא ותרין אינון דמתחברן כחדא), וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אַזְהַר לִבְנֵי נָשָׁא וְאָמַר, (שיר השירים ב׳:י״ז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, תְּרֵי.

Then the spirit goes down to earth along with a certain form which bore its image above, and in that form it is created and goes about in this world; and so long as that form is with a man, he retains his form in this world.

Segment 3ג׳

וּבְסִפְרָא דְּחָרָשִׁין דְּאַשְׁמְדַאי, אַשְׁכַּחְנָא דְּאִינּוּן דְּיַדְעֵי (ס"א דבעו) לְחַרְשָׁא חָרָשִׁין מִסְטַר שְׂמָאלָא, וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ, יְקוּם לִנְהוֹרָא דִּשְׁרָגָא, אוֹ בַּאֲתַר דְּיִתְחֲזוּן אִינּוּן צוּלְמִין דִּילֵיהּ, וְיֵימָא אִינּוּן מִלִּין דְּמִתַתְּקְנֵי לְאִינּוּן חָרָשִׁין, וְיִקְרֵי לוֹן, לְאִינּוּן סִטְרִין מִסְאֲבִין, בִּשְׁמָהָן מִסְאֲבִין דִּילְהוֹן, וְיַזְמִּין (ויומי) צוּלְמִין דִּילֵיהּ לְאִינּוּן דְּקָארֵי, וְיֵימָא דְּהוּא אִתְתָּקַּן בִּרְעוּתֵיהּ לְהוּ לְפִקּוּדַיְיהוּ, וְהַהוּא בַּר נָשׁ נָפַק מֵרְשׁוּ דְּמָארֵיהּ וּפִקְדוֹנָא דִּילֵיהּ, יָהַב לִסְטַר מִסְאֲבָא.

In the book of the sorceries of Asmodai we find that one who knows how to practise magic from the side of the left should rise by the light of the lamp and utter certain incantations and call the unclean sides by their names and prepare his forms for those whom he invites and say he is ready for their commands. Then that man passes out of the dominion of his Master and places himself in charge of the unclean side.