זוהר, תזריע כ׳Zohar, Tazria 20

Segment 1א׳

כְּמָה דְּעוֹנְשָׁא דְּהַאי בַּר נָשׁ בְּגִין מִלָּה בִּישָׁא. כַּךְ עוֹנְשֵׁיהּ בְּגִין מִלָּה טָבָא, דְּקָאתֵי לִידֵיהּ, וְיָכִיל לְמַלְּלָא, וְלָא מַלִּיל. בְּגִין דְּפָגִים לְהַהוּא רוּחָא מְמַלְּלָא, דְּהִיא אִתְתְּקָנַת לְמַלְּלָא לְעֵילָּא, וּלְמַלְּלָא לְתַתָּא, וְכֹלָּא בִּקְדוּשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן אִי עַמָּא אַזְלִין בְּאוֹרְחָא עֲקִימָא, וְהוּא יָכִיל לְמַלְּלָא לְהוּ וּלְאוֹכָחָא לְהוּ, וְשָׁתִיק וְלָא מַלִּיל, כַּמָה דַּאֲמֵינָא דִּכְתִּיב, נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. נֶעְכָּר בְּמַכְתְּשִׁין דִּמְסָאֲבוּתָא, וְדָא הוּא דְּאָמַר דָּוִד מַלְכָּא אַלְקֵי בְּהַאי, וְאִתְפְּנֵי מִנֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (תהילים כ״ה:ט״ז) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי. מַהוּ פְּנֵה אֵלַי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר י״ב:י׳) וַיִּפֶן אַהֲרֹן. נַחְתּוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי, וּנְשָּׁקוּהוּ. אִזְדָּוָּוגוּ כַּחֲדָא כָּל הַהוּא אוֹרְחָא, קָרָא רִבִּי חִיָּיא עָלַיְיהוּ, (משלי ד׳:י״ח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם.

And just as a man is punished for uttering an evil word, so he is punished for not uttering a good word when he had the opportunity, because he harms that speaking spirit which was prepared to speak both above and below in holiness. All the more so if the people walk in crooked ways and he is able to speak to them and reprove them and does not do so. So David said: “I held my peace from good and my trouble was stirred” (Ps. 39, 3), alluding to his leprosy.’ R. Hiya and R. Jose then came and kissed him, and they kept together the whole of that journey.

Segment 2ב׳

(ויקרא י״ג:ט׳) נֶגַע צָרָעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַאי נֶגַע, כָּל גַּוְונִין דִּילֵיהּ אִתְּעֲרוּ בְּהוּ חַבְרַיָּיא, וְכַהֲנָא הֲוָה יָדַע בְּהוּ לְדַכְיָא וּלְמְסָאֲבָא, הֲוָה יָדַע, אִינּוּן דַּהֲווֹ יִסּוּרִין דִּרְחִימוּתָא, אוֹ אִינּוּן דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּמַאן דְּמָאִיס בֵּיהּ מָארֵיהּ וְרָחִיק בֵּיהּ, דְּהָא לְפוּם אָרְחוֹי דְּבַּר נָשׁ גָּרִים נֶגַע בְּעָלְמָא.

WHEN A PLAGUE OF LEPROSY IS ON A MAN HE SHALL BE BROUGHT UNTO THE PRIEST. R. Jose said: ‘The Companions have studied all the varieties of this plague, and the priest used to know which were chastisements of love and which were a sign that a man was rejected and spurned by his Master; for the plague lights upon mankind according to their works.

Segment 3ג׳

כְּתִיב (תהילים קמ״א:ד׳) אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע, מִכָּאן תָּנֵינָן בְּאָרְחָא דְּבַּר נָשׁ בָּעֵי לְמֵיהַךְ בָּהּ מַדְבְּרִין לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַאי קְרָא קַשְׁיָא, וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְטֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵהַךְ בְּאֹרַח חַטָּאָה, וּלְמֶעְבַּד עוֹבָדִין בִּישִׁין, אִי הָכִי לֵית דִּינָא בְּעָלְמָא דָּא, וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאוֹרַיְיתָא לָא אִתְתְּקָנַת, דִּכְתִּיב בָּהּ אִם תִּשְׁמַע וְאִם לֹא תִּשְׁמַע.

It is written: “Incline not my heart to any evil thing, to be occupied in deeds of wickedness” (Ps. 141, 4).’ Said R. Isaac: ‘Does God then lead men astray into the ways of sin and evildoing? If so, how can the Torah say, “If thou hearkenest, if thou dost not hearken”?