זוהר, שמות נ״בZohar, Shemot 52

Segment 1א׳

אָמַר ר' יְהוּדָה, מִכָּאן לָמַדְנוּ, רַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם עַל הָרְשָׁעִים, דִּכְתִּיב, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם דִּין בָּרְשָׁעִים, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אוּכָּל, (לעשות) אֵין בָּהֶם כְּלָיָה. בּוֹעֵר בָּאֵשׁ, עַל כָּל פָּנִים רֶמֶז, לָאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנָּם. אֲבָל הַסְּנֶה אֵינְנּוּ אוּכָּל, לִהְיוֹת בָּהֶם כְּלָיָה.

R. Judah said: ‘We learn from here the mercifulness of the Holy One, blessed be He, towards the wicked. Thus it is written, “and, behold, the thorn-bush burned with fire”, to wit, to execute judgement against the wicked: yet “the thorn-bush was not consumed”, indicating that they will not be utterly exterminated. “Burning in fire” is certainly an allusion to the fire of Gehinnom; but “the thorn-bush was not consumed”, to show that even so they will not be destroyed utterly.’

Segment 2ב׳

דָּבָר אַחֵר וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ. מַאי טַעְמָא לְמֹשֶׁה בְּלַבַּת אֵשׁ, וְלִשְׁאַר נְבִיאִים לָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, לָאו מֹשֶׁה כִּשְׁאַר נְבִיאִים. דִּתְנָן, מַאן דְּקָרִיב לְאֶשָּׁא בֵּיהּ אִתּוֹקַד, וּמֹשֶׁה קָרִיב לְאֶשָּׁא וְלָא אִתּוֹקַד. דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:י״ח) וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלהִים. וּכְתִיב, וַיַּרְא מַלְאַךְ יְיָ' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.

The following is an alternative explanation of these verses: AND THE ANGEL OF THE LORD APPEARED UNTO HIM IN A FLAME OF FIRE. Why in a flame of fire to Moses and not to other prophets? Said R. Judah: ‘Moses was not like other prophets: fire had no dominion over him, as it is written: “And Moses drew near unto the thick clouds where God is” (Ex. 20, 21).’

Segment 3ג׳

רִבִּי אַבָּא אָמַר, הַאי דְּמֹשֶׁה, אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה, עַל מַה כְּתִיב, כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ. מַאן דְּאִתְמְשָׁךְ מִן מַיָּא, (דינא עילאה) לָא דָּחִיל מִנּוּרָא. דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מֵאֲתָר דְּאִתְגְּזַר מֹשֶׁה, לָא אִתְגְּזַר בַּר נָשׁ אָחֲרָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, בַּעֲשָׂרָה דַּרְגִּין (ויקרא רפ"ב) אִשְׁתָּכְלָל. דִּכְתִּיב, (במדבר י״ב:ז׳) בְּכָל בֵּיתִי נְאֱמָן הוּא. וְלֹא נְאֱמָן בֵּיתִי. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, דְּמָרֵיהּ אַסְהִיד כְּדֵין עֲלוֹי.

Said R. Abba: ‘This peculiarity of Moses has to be explained in the light of the higher (esoteric) wisdom. He was “drawn out of the water” (Ex. 1, 10) (i.e. the attribute of Hesed or Grace), and he who is drawn out of water has no fear of fire, and we have learnt that “from the place whence Moses was formed no other man was formed”.’ R. Johanan said: ‘Moses was conversant with all ten degrees (of wisdom), as it is written: “He is faithful in all my house” (Num. 12, 7), and not merely “He is the faithful of my house”. Blessed is the man to whom his Master testifies thus!’