זוהר, שמות מ״וZohar, Shemot 46

Segment 1א׳

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בֹּא וּרְאֵה שֶׁכַּךְ הוּא, שֶׁכָּל זְמָן שֶׁהַשַׂר שֶׁלָּהֶם נִתְנָה לוֹ שְׂרָרָה עַל יִשְׂרָאֵל, לא נִשְׁמַע צַעֲקָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁנָּפַל הַשַּׂר שֶׁלָּהֶם, כְּתִיב וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וּמִיָּד וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים. שֶׁעַד אוֹתָהּ שָׁעָה לא נַעֲנוּ בְּצַעֲקָתָם.

Said R. Judah: ‘The proof of this is that immediately after the words “The king of Egypt died” the text continues “and the children of Israel sighed by reason of the bondage, and they cried, and their cry came up unto God”, which shows that until then their crying had not been answered.’

Segment 2ב׳

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בֹּא וּרְאֵה רַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁהוּא מְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל, כּוֹפֶה לְמִדַּת הַדִּין, וּמוֹרִידָהּ, וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם. וְהַיְינוּ דִּתְנָן, שֶׁהַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד שְׁתֵּי דְּמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל. מַאן אִינּוּן שְׁתֵּי דְּמָעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לָאו מִלָּא בְּרִירָא הִיא, דְּהָא אֲמַר לֵיהּ לְאוֹבָא טַמְיָא, דְּהוּא כָּדִיב, וּמִלֵיה כְּדִיבָן.

R. Eleazar said: ‘Observe the loving-kindness of the Holy One, blessed be He. When He has pity on Israel He suppresses the attribute of Justice and thus lets her obtain mercy. This is the meaning of the saying (T. B. Ber. 59a): “The holy One, blessed be He, lets drop two tears into the Ocean”. What are the two tears?’ R. Jose said: ‘This saying is not authentic, for R. Kattina, when he heard it from a certain sorcerer, said to him “You are a liar”.’

Segment 3ג׳

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לָאו בָּתַר אוֹבָא טַמְיָא אַזְלִינָן, דִּבְרִירָא דְּמִלָּה הוּא, דִּתְנָן, בַּעֲשָׂרָה כִּתְרֵי מַלְכָּא, אִית תְּרֵין דִּמְעִין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהֵן שְׁתֵּי מִדּוֹת דִּין, שֶׁהַדִּין בָּא מִשְּׁתֵּיהֶן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״א:י״ט) שְׁתַּיִם הִנֵּה קוֹרְאוֹתַיִךְ. וּכְשֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו, הוּא מוֹרִיד אוֹתָם לַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא (ויקרא קל"ז ע"ב) יָם הַחָכְמָה לְהַמְתִּיקָן, וְהוֹפֵךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים, וּמְרַחֵם עָלַיְיהוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, שְׁתֵּי דְּמָעוֹת, שֶׁמֵּהֶם בָּאִים הַדְּמָעוֹת, מֵהֶם בָּא הַדִּין.

Said R. Eleazar: ‘There is no need for us to accept the words of a sorcerer, we have a definite statement that in the ten crowns of the King there are two tears of the Holy One, blessed be He, namely two measures of chastisement, which comes from both of these tears, as it says: “These two (desolation and destruction) have happened unto thee” (Isa. 51, 16). And when the Holy One remembers His children, He drops them into the great Sea, which is the Sea of Wisdom, in order to sweeten them, and He turns the attribute of Justice into the attribute of Mercy, and takes compassion on Israel.’