זוהר, שמות ל״חZohar, Shemot 38

Segment 1א׳

(שמות א׳:ט׳) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן תָּא חֲזֵי, דְּהָא עַל כָּל פָּנִים מַלְאָכָא שִׁלְטוֹנָא דִּמְמָנָא עַל מִצְרָאֵי הֲוָה, וְהָכִי הוּא, דְּרוּבָא דְּפַרְשְׁתָּא לָא אִתְּמַר, אֶלָּא מֶלֶךְ מִצְרַיִם (י' ע"א) סְתָם, וְהַיְינוּ מְמָנָא רַבְרְבָא עַל מִצְרָאֵי. פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, פַּרְעֹה מַמָּשׁ.

AND HE SAID UNTO HIS PEOPLE. Said R. Simeon: ‘This refers to Egypt’s principality in heaven. Note that this passage mostly speaks of “the king of Egypt”, which refers to the celestial chieftain of Egypt; but where it says, “Pharaoh king of Egypt” the actual king is meant.

Segment 2ב׳

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, לְפִיכָךְ כְּתִיב, וַיֹּאמֶר (בראשית רל"ד ע"ב) כְּלוֹמַר אַכְנִיס בְּלִבְּהוֹן מִלְּתָא דָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שמואל ב ט״ז:י׳) כִּי יְיָ' אָמַר לוֹ (לך) קַלֵּל אֶת דָּוִד. מַחֲשֶׁבֶת הַלֵּב בִּלְבַד. וְכֵן (אסתר ו׳:ו׳) וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ, וְכֵן (בראשית י״ז:י״ז) וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה. אוּף הָכָא נָמֵי, אַכְנִיס מַחֲשַׁבְתָּא בְּלִבְּהוֹן, דְּאָמְרוּ רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. מַאי מִמֶּנּוּ. רְצוֹנוֹ לאמָר מְמָנָא דִּילְהוֹן, אִינּוּן אָמְרוּ בְּלִבַּיְיהוּ, דְּחֵילָא וְתּוּקְפָּא דִּילְּהוֹן, רַבְרְבָא וְתַקִּיפָא מִמֶּנּוּ, מִשׁוּלְטָנָא דִּילְהוֹן.

“He said” means he put the idea into their minds that the representative in heaven of the children of Israel was mightier than theirs.’

Segment 3ג׳

ר' יִצְחָק אָמַר, כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא, (בר ישראל) מַשְׁכִין תּוּקְפָּא מִשָּׂרֵיהוֹן, וְיִשְׂרָאֵל נַגְדִּין חֵילֵיהוֹן מִּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִינּוּן אִתְקְרוּן עַמָּא דַּיְיָ', וְלָא עַמָּא דְּשׁוּלְטָנַיָּא. ר' יְהוּדָה אָמַר, הָכָא אִתְקְרוּן עַמּוֹ, דִּכְתִּיב וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, וְהָתָם כְּתִיב, (שמות ג׳:ז׳) רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, עַמִּי מַמָּשׁ, יִשְׂרָאֵל אִקְרוּן עַם יְיָ', וּשְׁאַר אוּמִין אִקְרוּן, עַמּוֹ דְּשׁוּלְטָנָא דִּילְהוֹן דִּכְתִּיב, (מיכה ד׳:ה׳) כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְיָ' אֱלהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.

R. Isaac said: ‘All the nations of the world derive their power from their celestial prototypes, but Israel only from God, therefore she is called “the people of the Lord”.’ R. Judah said: ‘The Egyptians are here called “his (their representative’s) people”, and God says of Israel: “I have seen the affliction of my people” (Ex. 3, 7): it is to be taken in the strictly literal sense, as it is written, “For all peoples walk every one in the name of its god, but we walk in the name of the Lord our God for ever and ever” (Micah 4, 5).’