זוהר, פקודי מ׳Zohar, Pekudei 40

Segment 1א׳

פָּתַח וְאָמַר, (ויקרא ו׳:י״ח) זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה הִיא הָעוֹלָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב, (תהילים ל״ו:ז׳) אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יְיָ'. עוֹלָה סְלִיקוּ וּקְשִׁירוּ דְּכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, וְדִבּוּקָא דִּילָהּ בְּגוֹ עָלְמָא דְּאָתֵי, לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד. אִקְרֵי עוֹלָה קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי עוֹלָה, דְּסַלְּקָא וְאִתְעַטְּרָא לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא בְּחִדוּ.

In this connection R. Simeon expounded thus the verse: “This is the law of the burnt-offering (‘olah); it is that which goes up…” (Lev. 6, 2). ‘The burnt-offering symbolizes the ascent of the Community of Israel and her attachment [to the Holy One]within the World-to-come, so as to form a unity, and therefore She is called ‘olah (ascending).

Segment 2ב׳

וּבְגִין דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, כְּתִיב זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. רָזָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. הָעוֹלָה: דְּסַלְּקָא גּוֹ עָלְמָא דְּאָתֵי, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּגַוֵיהּ, דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וַדַּאי, וְעוֹלָה נָמֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הִיא.

It is thus written: “This is the law (Torah) of the burnt-offering (‘olah)”, to wit, the Written Law and the Oral Law, the two representing the unity of the male and female principles. She is called “the ‘olah” because she ascends to the World-to-come, designated the holy of holies. Similarly, the burnt-offering (‘olah) is holy of holies,

Segment 3ג׳

וּבְגִין כַּךְ, סִדּוּרָא דִּנְכִיסוּ דִּילָהּ לִסְטַר צָפוֹן, דְּאִיהוּ סְטָר שְׂמָאלָא. דְּהַאי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לָא סַלְּקָא בַּחֲבִיבוּתָא, אֶלָּא כַּד אַתְעַר סִטְרָא דְּצָפוֹן, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ב׳:ו׳) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, וּכְדֵין אִיהִי סַלְּקָא בַּחֲבִיבוּתָא, וְאִתְעַטְּרָא בִּימִינָא, וְאִתְחֲבָּרַת בְּאֶמְצָעִיתָא, וְאִתְנְהִיר כֹּלָּא, מֵרָזָא דְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְדָא מִגּוֹ רָזָא דְּאָדָם, בִּרְעוּ דְּכַהֲנָא, וּבְשִׁירָתָא דְּלֵיוָאֵי, וּבִצְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל.

and therefore it is killed northward [of the altar], since it is of the left side in that the Oral Law is not embraced save when the north side is awakened, as it says: “Let his left hand be under my head, and his right hand embrace me” (S.S. 2, 6). The Oral Law then goes up in love, is entwined in the right and attached in the midst, and the whole becomes illumined from the esoteric source of the Holy of Holies, under the beneficent influence of the service of the priests, the song of the Levites, and the prayer of Israel.