זוהר, פקודי ל״זZohar, Pekudei 37

Segment 1א׳

תָּא חֲזֵי, בְּמִצְרַיִם, בְּהַהוּא סִטְרָא דִּלְהוֹן כְּתִיב, (שמות י״ב:ט׳) אַל תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וְגוֹ'. צְלִי אֵשׁ, בְּגִין דְּיִסְלַק רֵיחוֹ נוֹדֵף. רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו, לְתַּבְרָא לֵיהּ וּלְאַכְפְּיָיא לֵיהּ, וּכְדֵין כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרֵיהּ לָא שַׁלְטֵי. כְּגַוְונָא דָּא (במדבר י״ט:ב׳) פָרָה אֲדוּמָּה תְּמִימָה וְגוֹ', בְּגִין לְאַכְפְּיָיא כָּל אִינּוּן סִטְרֵי מִסְאַבָא, דְּלָא יִשְׁלְטוּן.

Similarly we read: “a red heifer, faultless”, etc. (Num. 19, 2). This had the same object, namely, to subdue all those sides of the unclean spirit.’

Segment 2ב׳

אֲמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, וְהָא פָּרָה קַדִּישָׁא אִיהִי, דַּכְיָא אִיהִי, וַאֲמַאי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא, וְהָא אוּקְמוּהָ, כְּלָלָא דְּאַרְבַּע מַלְכְּוָון הֲוַת. פָּרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (הושע ד׳:ט״ז) כִּי כְּפָרָה סוֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל. אֲדוּמָּה, דָּא מַלְכוּת בָּבֶל, דִּכְתִּיב, (דניאל ב׳:ל״ח) אַנְתְּ הוּא רֵישָׁא דִּי דַּהֲבָא. תְּמִימָה, דָּא מַלְכוּת מָדַי. אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, דָּא מַלְכוּת יָוָן. (דאינון קריבין לארחי מיהמנותא) אֲשֶׁר לא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל, דָּא מַלְכוּת אֱדוֹם, דְּלָא סָלִיק עָלֵיהּ עוֹל. וְרָזָא דְּמִלָּה דָּא, אַף עַל גַּב דְּכַמָּה מִלִּין אִתְיְיהִיבוּ לְמִדְרָשׁ בַּקְּרָאֵי, כֻּלְּהוּ חַד.

Said R. Abba to R. Eleazar: ‘But is not the heifer sacred and purifying? and how can this be?’ R. Eleazar replied: ‘Indeed, it is so. It has been expounded that it was an epitome of the four Kingdoms Thus, the “heifer” is Israel, of whom it is written, “For Israel is stubborn like a stubborn heifer” (Hos. 4, 16); “a red [heifer]” indicates the Kingdom of Babylonia, regarding which it says, “thou art the head of gold” (Dan. 2, 38); “faultless” points to the Kingdom of Media; and “wherein is no blemish” indicates the Kingdom of Greece (who were near the true faith). “Upon which never came yoke” alludes to the Kingdom of Edom, which was never under the yoke of any other power.

Segment 3ג׳

הָא אִתְּמַר, דִּכְתִּיב, (איוב י״ד:ד׳) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד. מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא, רָזָא דָּא, הָכִי הוּא, דְּדָא אִיהוּ טָהוֹר דְּנָפַק מִטָּמֵא. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא טָמֵא, וְהַשְׁתָּא דְּאִתְעָבִיד בֵּיהּ דִּינָא, וְאִתְיְיהִיב לִיקֵידַת אֶשָּׁא בְּנוּרָא דְּדָלִיק, וְאִתְעָבִיד עָפָר, הַשְׁתָּא אִיהוּ טָהוֹר מִטָּמֵא, טָהוֹר דְּנָפִיק מִטָּמֵא.

It is written: “Who can bring a clean thing out of an unclean? Not one” (Job. 14, 4). The heifer is such a thing; for first it was an unclean thing, but after judgement had been executed on her, after she had passed through the fire and was burned to ashes, she was transformed into a purifying agency.