זוהר, נח י׳Zohar, Noach 10

Segment 1א׳

וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים וְגו'. אָמַר רַבִּי חִיָּיא לְרַבִּי יְהוּדָה תָּא וְאֵימָא לָךְ מִלֵּי דְּשָׁמַעְנָא בְּהַאי. מְתָל לְבַר נָשׁ דְּאָעִיל לְנוּקְבָא דִמְעָרְיָא (ד"א איבא דמעהא) בְּזִמְנָא חָדָא. וְנָפְקֵי תְּרֵין אוֹ תְּלָתָא בְּנִין. (כל) חַד מִתְפָּרְשָׁא מֵאָחֳרָא בְּאָרְחוֹי בְּעוֹבָדוֹי. דָּא זַכָּאָה וְדָא חַיָּיבָא וְדָא בֵּינוֹנִי. אוּף הָכָא נָמֵי תְּלַת קִטְרֵי דְרוּחָא אָזְלִין וְשָׁטָאן וְאִתְכְּלִילָן בִּתְלַת עָלְמִין.

AND NOAH BEGAT THREE SONS. Said R. Hiya to R. Judah: ‘Let me tell you what I have heard regarding this text. A man once entered the recesses of a cavern, and there issued two or three children together, who differed from one another in their character and conduct: one was virtuous, a second vicious, and a third average. Similarly we find three strands of spirit which flit about and are taken up into three different worlds.

Segment 2ב׳

תָּא חֲזֵי, נִשְׁמָתָא נָפְקַאת וְאָעִיל בֵּין טוּרֵי פִּרוּדָא וְאִתְחַבַּר רוּחָא בְּנִשְׁמָתָא. נָחִית לְתַתָּא אִתְחַבַּר נֶפֶשׁ בְּרוּחַ וְכֻלְהוּ (אזלי ד"א נחתין) וּמִתְחַבְּרִין דָּא עִם דָּא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה נֶפֶשׁ וְרוּחַ כְּלִילָן דָּא עִם דָּא. נִשְׁמְתָא שַׁרְיָא בְּאָרְחוֹי דְּבַר נָשׁ. (והאי) וְהִיא מְדוֹרָא טְמִירָא דְּלָא אִתְיְידַע אַתְרָהָא.

The neshamah (spiritual soul) emerges and enters between the gorges of the mountains, where it is joined by the ruah (intellectual spirit). It descends then below where the nefesh (vital spirit) joins the ruah, and all three form a unity.’ R. Judah said: ‘The nefesh and the ruah are intertwined together, whereas the neshamah resides in a man’s character-an abode which cannot be discovered or located.

Segment 3ג׳

אֲתָא בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה, מְסַיְיעִין לֵיהּ בְּנִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא וְדָכָאן לֵיהּ וּמְקַדְּשִׁין לֵיהּ וְאִקְרֵי קָדוֹשׁ. לָא זָכָה וְלָא אָתֵי לְאִתְדַּכָּאָה, תְּרֵין דַּרְגִּין פְּתִיחִין דְּאִנּוּן נֶפֶ"שׁ וְרוּ"חַ בֵּיהּ. נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא לֵית בֵּיהּ (סיועא דלעילא ודא כפום ארחיה). וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּאִי יִסְתָּאַב מְסָאֲבִין לֵיהּ. וְסִיּוּעָא דִלְעֵילָא אַעֲדִיוּ מִינֵיהּ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה כָּל חַד לְפוּם אָרְחֵיהּ.

Should a man strive towards purity of life, he is aided thereto by a holy neshamah, whereby he is purified and sanctified and attains the title of “saint”. But should he not strive for righteousness and purity of life, he is animated only by the two grades, nefesh and ruah, and is devoid of a holy neshamah. What is more, he who commences to defile himself is led further into defilement, and heavenly help is withdrawn from him. Thus each is led along the path which he chooses.’