זוהר, נשא ד׳Zohar, Nasso 4

Segment 1א׳

רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כ״א:ל״ג) כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב.

R. Isaac and R. Judah were walking together on the road leading from Usha to Lud. Said R. Judah: ‘Let us discourse on the Torah whilst walking.’ R. Judah then cited the verse: “And if a man shall open a pit, or if a man shall dig a pit… the owner of the pit shall make it good”, etc. (Ex. 21, 33-34). ‘If that man’, he said, ‘has to make good, how much more so he who brings the whole world into disfavour by his sins. And I do, indeed, find it strange, that having brought the world into disfavour a man can make restitution by penitence, as Scripture says: WHEN A MAN OR WOMAN SHALL COMMIT ANY SIN… THEN THEY SHALL CONFESS THEIR… AND HE SHALL MAKE RESTITUTION, ETC.

Segment 2ב׳

אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא.

The truth, however, is that through man’s penitence the Almighty Himself, as it were, rectifies on high the wrong committed, and thus the world is put right again.’

Segment 3ג׳

פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד׳:ל׳) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'. בַּצַּר לְךָ, מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ. דְּהָא כֵּיוָן דְּשָׁארִי דִּינָא, לָא אִסְתְּלִיק עַד דְּיִשְׁתְּלִים. בָּתַר דְּאִשְׁתְּלִים, וְעֲבַד תְּשׁוּבָה, אַתְקִין עָלְמִין כֻּלְּהוּ. מַשְׁמַע, דִּכְתִּיב וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וּכְתִיב וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'.

R. Isaac then cited the verse: “In thy distress, when all these things are come upon thee, in the end of days, thou wilt return…. For the Lord thy God is a merciful God”, etc. (Deut. 4, 30-31). ‘We learn from here’, he said, ‘that penitence is of most effect before Rigour lights upon the world. For once it does so it strongly entrenches itself, and who can remove it? Indeed, it will not depart until restitution is made, followed by penitence; and then only is the world again put right. Now the phrase “in the end of days” points to the Community of Israel who is in exile and shares Israel’s distress.’