זוהר, לך לך ב׳Zohar, Lech Lecha 2

Segment 1א׳

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (תהילים פ״ד:ב׳) מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְיָ צְבָאוֹת. כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנִי נָשָׁא לְאִסְתַּכָּלָא בְּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהָא כָּל בְּנֵי נָשָׁא לָא יָדְעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלֵי עַל מַה קָּאִים עָלְמָא. וְאִנּוּן עַל מַה קָּיְימִין. דְּכַד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא עֲבַד שְׁמַיָא מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם מִתְעָרְבִין כְּחֲדָא וְלָא הֲווּ גַּלְדֵי. וּלְבָתַר אַגְלִידוּ וְקָיְימוּ בְּרוּחָא עִלָּאָה וּמִתַּמָּן שָׁתִיל עָלְמָא, לְקָיְימָא עַל סָמְכִין, וְאִנּוּן סָמְכִין לָא קָיְימִין אֶלָּא בְּהַהוּא רוּחָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּהַהוּא רוּחָא אִסְתַּלַּק כֻּלְהוּ מְרַפְפִין וְזָעִין וְעָלְמָא אִרְתַּת הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ט׳:ו׳) הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן. וְכֹלָּא קָאִים עַל אוֹרַיְיתָא, דְּכַד יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא מִתְקַיֵּים עָלְמָא וְאִנּוּן קָיְימִין וְסָמְכִין קָיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ בְּקִיּוּמָא שְׁלִים.

R. Jose opened with the text: How amiable are thy tabernacles, O Lord of Hosts (Ps. 84, 2). He said: ‘It behoves men to consider well the importance of the service of the Holy One, blessed be He. For the mass of mankind do not know or reflect what it is that keeps the world or themselves in existence. For when God created the world, He made the heavens of fire and water mingled together but not compact, and afterwards they were made compact and firm by a divine spirit. From there God planted forth the world to rest upon supports, which themselves are kept up only by that spirit. When that spirit departs they all quiver and shake and the world trembles, as it is written, “Who shaketh the earth out of her place and the pillars thereof tremble” (Job 9, 6). The whole is based upon the Torah. Thus when Israel devotes itself to the Torah the world is firmly established and they are secure and the supports are firmly fixed in their places.

Segment 2ב׳

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְאִתְעַר פַּלְגוּת לֵילְיָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָאל לְגִנְתָא דְעֵדֶן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָא, כֻּלְהוּ אִילָנִין דִּבְגִנְתָא דְעֵדֶן מְזַמְּרָן וּמְשַׁבְּחָן קַמֵּיהּ. דִּכְתִיב, (דברי הימים א ט״ז:ל״ג) אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְיָ וְגו'.

See now, at the moment when midnight arrives and the Holy One, blessed be He, enters the Garden of Eden to disport Himself with the righteous, all the trees in the Garden sing praises before Him, as it is written, “Then sing the trees of the wood for joy before the Lord” (I Chron. 16, 33).

Segment 3ג׳

וְכָרוֹזָא קָרֵי בְחָיִל וְאָמַר לְכוֹן אָמְרִין קַדִּישִׁין עֶלְיוֹנִין, מָאן מִנְכוֹן דְּעָיִיל רוּחָא בְּאוּדְנוֹי לְמִשְׁמָע, וְעֵינוֹי פְּקִחִין לְמֶחֱמֵי. וְלִבֵּיהּ פָּתוּחַ לְמִנְדַע, בְּשַׁעֲתָא דְּרוּחָא דְכָל רוּחִין אָרִים בְּסִימוּ דְנִשְׁמָתָא, וּמִתַּמָּן נָפִיק קָלָא דְּקָלַיָא, חֵיְלִין אִתְבַּדַּר לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא.

A herald proclaimeth lustily: “To you we speak, exalted holy ones; who is there among you whose ears are quick to hear and whose eyes are open to see and whose heart is alert to perceive, what time the spirit of all spirits culls the sweet effluence of the inner soul, and a voice goes forth from there saying, Disperse, ye hosts, to the four corners of the world?”