זוהר, כי תשא ד׳Zohar, Ki Tisa 4

Segment 1א׳

פָּתַח אִידָךְ (ס"א רבי חייא) וְאָמַר, (משלי י״ב:י״ט) שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר. תָּא חֲזֵי, אִלּוּ כָּל בְּנֵי עָלְמָא הֲווֹ פַּלְחִין לְשִׁקְרָא, הֲוָה הָכִי, אֲבָל הַאי נְהוֹרָא וְזִהֲרָא דְּנָהִיר, וַדַּאי קְשׁוֹט אִיהוּ. כֹּכְבֵי רוּמָא דִּרְקִיעָא קְשׁוֹט אִינּוּן. אִי בְּטִפְּשׁוּ וְחֶסְרוֹנָא דְּדַעְתָּא דִּלְהוֹן, אִינּוּן אַמְרֵי וְקָרָאן לְהוּ אֱלָהָא, לָא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשֵׁיצָאָה עוֹבָדוֹי מֵעָלְמָא. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי לָא יִשְׁתֵּצוּן כֹּכָבַיָא וּנְהוֹרִין דְּעָלְמָא. אֲבָל מַאן יִשְׁתְּצֵי. אִינּוּן דְּפַלְחוּ לוֹן.

R. Hiya replied: ‘It is written, “The lip of truth shall be established for ever; but a lying tongue is but for a moment” (Prov. 12, 19). Now, if the objects of men’s worship were themselves false, it would be as you say. But, in fact, the light and the splendour which we behold are true; the stars aloft in the firmament are true; because men, in their foolishness and lack of sense, mistake these things for God, and call them so, shall God destroy His own work? But in the time that is to be (the Messianic era), not the stars nor the sun will be destroyed, but they who persist in the worship thereof,’

Segment 2ב׳

וּקְרָא דָּא הָכִי הוּא. שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, אִלֵּין יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן שְׂפַת אֱמֶת. (דברים ו׳:ד׳) יְיָ' אֱלהֵינוּ יְיָ' אֶחָד. וְכֹלָּא אִיהוּ אֱמֶת, וְרָזָא דֶּאֱמֶת, וּמְסַיְימֵי יְיָ' אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת. וְדָא אִיהוּ שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד.

and this, in fact, is just what the verse implies: “The lips of truth shall be established for ever”-this refers to Israel, who is “the lip of truth”, in that she proclaims: “Hear O Israel, the Lord our God, the Lord is one”-the very essence of truth; and the Shem’a concludes with the words, “I the Lord your God am truth”.’

Segment 3ג׳

וְעַד אַרְגִּיעָה, וְעַד רֶגַע מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי אַרְגִּיעָה. אֶלָּא, עַד כַּמָה יְהֵא קִיוּמָא דִּלְהוֹן בְּעָלְמָא, עַד זִמְנָא דְּיֵיתֵי, וִיּהֵא לִי נַיְיחָא מִפּוּלְחָנָא קַשְׁיָא דְּעָלוֹי. וּבְזִמְנָא דְּאַרְגִּיעָה, יִשְׁתְּצֵי לְשׁוֹן שָׁקֶר, אִינּוּן דְּקָרָאן אֱלָהָא, לְמַאן דְּלָאו הוּא אֱלָהָא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן שְׂפַת אֱמֶת, כְּתִיב בְּהוּ, (ישעיהו מ״ג:כ״א) עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.

The second half of the verse we may translate not, “a Iying tongue is but for a moment (reg’a)”, but, more literally, “until I, Israel, shall find rest (argiy’ah) from my hard burden.” For in time to come the Iying tongue of those who call that thing “god” which is not God will be destroyed. But of Israel it is written: “This people have I formed for myself; they shall shew forth my praise” (Isa. 43, 21).’