זוהר, קדושים י״אZohar, Kedoshim 11

Segment 1א׳

רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהילים פ״ו:ט״ז) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ, פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, וְכִי לָא הֲוָה לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא שַׁפִּירָא כְּדָוִד, דְּאִיהוּ אָמַר פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי. אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, דָּוִד אָחֳרָא אִית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהוּא מְמָנָא עַל כַּמָה אוּכְלוּסִין עִלָאִין וּמַשִּׁרְיָין. וְכַד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְרַחֲמָא עַל עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בְּהַאי דָּוִד, וְנָהִיר לֵיהּ אַנְפִּין, וְהוּא נָהִיר לְעָלְמִין, וְחָיֵיס עָלְמָא.

R. Abba discoursed on the verse: “Turn unto me and have mercy upon me, give thy strength unto thy servant” (Ps. 86, 15). ‘Had God, then’, he said, ‘nothing more beautiful than David to turn to? It is, however, as we have learnt, that God has another David who is in command of many celestial hosts and legions: and when God desires to be gracious to the world He looks upon this David with a smiling countenance, and he in turn sheds light and grace upon the world

Segment 2ב׳

וּשְׁפִּירוּ דְּהַאי דָּוִד, נָהִיר לְעָלְמִין כֻּלְּהוּ, רֵישֵׁיהּ גּוּלְגַלְתָּא דְּדַהֲבָא, אִתְרְקִימַת בְּשִׁבְעָה תַּכְשִׁיטֵי זִינִין דְּדַהֲבָא. וְהָא (תיקון קכ"ב, יתרו ע"ג) אוּקְמוּהָ. וַחֲבִיבוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָקֳבְלֵיהּ, וּמִסְּגִיאוּת רְחִימוּתָא דִּילֵיהּ גַּבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיֶהְדַּר עֵינוֹי לָקֳבְלֵיהּ, וְיִסְתְּכַּל בֵּיהּ. בְּגִין דְּאִינּוּן שְׁפִּירָן בְּכֹלָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ו׳:ה׳) הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי וְגוֹ'. הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין עַיְינִין מִסְתַּכְּלִין בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין מִתְעָרִין בְּלִבֵּיהּ קִסְטִין דִּבְלִסְטְרָאֵי, בִּרְחִימוּתָא עִלָּאָה, וּבִסְגִּיאוּת שַׁלְהוֹבִיתָא דִּרְחִימוּ עִלָּאָה לְגַבֵּיהּ, אָמַר הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, אַסְחַר עֵינֵיךְ לִסְטַר אָחֳרָא מִנִּי, דְּאִינּוּן מוֹקְדִין לִי בְּשַׁלְהוֹבֵי רְחִימוּתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב בֵּיהּ בְּדָוִד, (שמואל א ט״ז:י״ב) וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינָיִם וְטוֹב רֹאִי. וּבְגִין הַהוּא דָּוִד עִלָּאָה שַׁפִּירָא, רְחִימְנָא וְתִיאוּבְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַדְבְּקָא בֵּיהּ. אָמַר דָּוִד פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי.

through his beauty, his head being a skull of gold broidered with seven ornaments of gold. And through God’s great love for him, He tells him to turn his eyes towards Him and look at Him, because they are very beautiful; and when he does so, His heart is, as it were, pierced with shafts of supernal love. And for the sake of that celestial David, beautiful, beloved and desired of God, David said: “Turn to me and be gracious unto me”.

Segment 3ג׳

כְּגַוְונָא דָּא, (בראשית כ״ז:כ״ז) וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יְיָ'. מַשְׁמַע דְּעָאל עִמֵּיהּ עִם יַעֲקֹב גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּאִיהוּ שָׂדֶה דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין. וְכִי הֵיךְ יָכִיל גִּנְתָּא דְּעֵדֶן לְאַעֲלָא עִמֵּיהּ, דְּהָא גִּנְתָּא דְּעֵדֶן כַּמָה רַב הוּא בְּפוּתְיָא וּבְאַרְכָּא. כַּמָה זִינִין דְּבָיְיתִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, דַּרְגִּין עַל דַּרְגִּין, מָדוֹרִין עַל מָדוֹרִין אִית תַּמָּן.

Similarly, when Isaac said to Jacob, “Behold the smell of my son is as the smell of a field which the Lord hath blessed”, this, we are told, was because the Garden of Eden entered with Jacob. Here, too, we may ask, how could the Garden of Eden enter with him, seeing that it is of immense extent in length and breadth, with many compartments and residences?