זוהר, האזינו י״זZohar, Ha'Azinu 17

Segment 1א׳

(דברים ל״ב:י׳) יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ, וַדַּאי לְבָתַר עָבֵד לְכָל אִינּוּן קְלִיפִין, דִּיהוֹן כֻּלְּהוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין לֵיהּ. עַד הָכָא הֲוָה כְּתִיב בְּהַהוּא סִפְרָא, דְּקָרְטָנָא אַסְיָא לְבָתַר הֲוָה רָשִׁים בְּהַאי קְרָא, כָּל נְטוּרָא דְּאִצְטְרִיךְ אַסְיָא חַכִּים לְמֶעְבַּד לִמְרַע דְּשָׁכִיב בְּבֵי מַרְעֵיהּ, בֵּי אֲסִירֵי דְּמַלְכָּא, לְמִפְלַח לְמָארֵי עָלְמָא.

‘HE FOUND HIM IN A DESERT LAND AND IN THE WASTE HOWLING WILDERNESS . Assuredly he afterwards made all those “shells” subservient to him. ‘Up to this point this section was transcribed in the Book of Kartana the physician. Then in a note to this verse were set down all the precautions that a wise physician should take for a person laid up in his sickness, among the prisoners of the King, for the service of his Master, the Lord of the Universe.

Segment 2ב׳

דְּכַד אָזִיל אַסְיָא חַכִּים לְגַבֵּיהּ, יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵיל יְשִׁימוֹן, מַרְעִין דְּשַׁרְיָין עָלֵיהּ, אַשְׁכַּח לֵיהּ בַּאֲסִירוּ דְּמַלְכָּא. אִי תֵּימָא הוֹאִיל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ס"א פקיד) יִפְקוֹד לְתַפְשָׂא לֵיהּ, דְּלָא יִשְׁתְּדַל בַּר נָשׁ אֲבַּתְרֵיהּ. לָאו הָכִי, דְּהָא דָּוִד אָמַר, (תהילים מ״א:ב׳) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל וְגוֹ', דָּל הַהוּא דְּשָׁכִיב בְּבֵי מַרְעֵיהּ. וְאִי אַסְיָא חַכִּים הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לֵיהּ בִּרְכָאן, לְהַהוּא דְּיִשְׁתְּדַּל בֵּיהּ.

When the wise physician goes in to him, he “finds him in a desert land and in the waste howling wilderness”. Are we to say that because God has commanded him to be seized, no one should seek to help him? Not so, for David said, “Blessed is he that considereth the poor” (Ps. 41, 2), and the “poor” is one confined to a bed of sickness. What, then, is the wise physician to do?

Segment 3ג׳

וְהַהוּא אַסְיָא, יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, בְּבֵי מַרְעֵיהּ שְׁכִיב. וּבְתֹהוּ יְלֵיל יְשִׁימוֹן, דְּאִינּוּן מַרְעִין דַּחֲקִין לֵיהּ. מַאי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמֶעְבַּד. יְסוֹבְבֶנְהוּ יְסוֹבֵב סִבּוֹת, וְיֵיתֵי עִלּוֹת, בְּגִין דְּיִמְנַע מִנֵּיהּ אִינּוּן מִלִּין דְּנַזְקִין לֵיהּ. יַקִּיז לֵיהּ, וְיַפִּיק מִנֵּיהּ דָּמָא בִּישָׁא. יְבוֹנֵנֶהוּ יִסְתְּכַּל וְיָבִין הַהוּא מַרְעָא מִמָּה הֲוֵי, וְיִסְתְּכַּל בְּגִין דְּלָא יִתְרַבֵּי עֲלוֹי, וְיַמְאִךְ לֵיהּ. לְבָתַר יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, בְּגִין דִּיְהֵא נָטִיר כַּדְּקָא יָאוּת, בְּאִינּוּן מַשְׁקֵי, בְּאִינּוּן אַסְוָותָא דְּאִצְטְרִיכוּ לֵיהּ, וְלָא יִטְעֵי (ס"א מינייהו) בֵּינַיְיהוּ. דְּאִלְמָלֵי יִטְעֵי, אֲפִילּוּ בְּמִלָּה חַד, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָשִׁיב עַל הַהוּא אַסְיָא, כְּאִלּוּ שָׁפִיךְ דָּמָא וְקַטְלֵיהּ.

He “compasses him about”, finding means to protect him against the things that injure him, by letting blood and removing the bad blood from him. “He cares for him”, examining the cause of the disease, and taking steps that it should not grow worse. Then “he keeps him as the apple of his eye”, that he may be careful to prescribe for him the proper medicines, since if he makes a mistake in a single particular God imputes it to him as if he were to shed blood, for, although that man is among the prisoners of the King, yet God desires that his fellow man should tend him and help to release him from the prison.