זוהר, אמור מ״חZohar, Emor 48

Segment 1א׳

(ויקרא כ״ד:י׳) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְגוֹ'. וַיֵּצֵא, רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, נָפַק מִכְּלָלָא דְּחוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּנָפַק מִכְּלָלָא דְּכֹלָּא, נָפַק מִכְּלָלָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה, מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, כָּל מַאן דְּאָתֵי מִזּוּהֲמָא דְּזַרְעָא, לְסוֹף גַּלְיָיה לֵיהּ קַמֵּי כֹּלָּא. מַאן גָּרִים לֵיהּ, זוּהֲמָא דְּחוּלָקָא בִּישָׁא דְּאִית בֵּיהּ. דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בִּכְלָלָא דְּיִשְׂרָאֵל.

AND THE SON OF AN ISRAELITISH WOMAN WHOSE FATHER WAS AN EGYPTIAN WENT OUT. R. Judah said: ‘He went out from the sphere of the portion of Israel, from the sphere of the whole, from the sphere of faith. AND THEY STROVE TOGETHER: From this we learn that he who comes from a polluted seed is ultimately exposed before all. What is the cause? The defilement of the evil portion in him, since he has no portion in the whole body of Israel.’

Segment 2ב׳

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (משלי כ״ה:ב׳) כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבוֹד מְלָכִים חֲקוֹר דָּבָר. כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, דְּלֵית רְשׁוּ לְבַר נָשׁ לְגַלָּאָה מִלִּין סְתִימִין, דְּלָא אִתְמְסָרוּ לְאִתְגַּלְיָיא. מִלִּין דְּחָפָא לוֹן עַתִּיק יוֹמִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו כ״ג:י״ח) לֶאֱכוֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק. לֶאֱכוֹל לְשָׂבְעָה, עַד הַהוּא אֲתַר דְּאִית לֵיהּ רְשׁוּ וְלָא יַתִיר. וְעִם כָּל דָּא, וְלִמְכַסֶּה עָתִיק, לִמְכַסֶּה עָתִיק וַדַּאי.

(AND THE SON OF THE ISRAELITISH WOMAN BLASPHEMED THE NAME.) R. Hiya quoted here the verse: “It is the glory of God to conceal a thing” (Prov. 25, 2). ‘This means’, he said, ‘that it is not permitted to a man to disclose mysteries which are not meant to be disclosed, and which the Ancient of Days has hidden, as it is written, “To eat sufficiently, but to conceal the Ancient One” (Isa. 23, 18). “To eat sufficiently”-until that place which is permitted, but no further.

Segment 3ג׳

דָּבָר אַחֵר, לֶאֱכוֹל לְשָׂבְעָה, אִינּוּן חַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין אָרְחִין וּשְׁבִילִין לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח מְהֵימְנוּתָא כְּדְקָא יֵאוֹת. כְּגוֹן דָּרָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוִיהּ. וְלִמְכַסֶּה עָתִיק, מִדָּרִין אָחֳרָנִין דְּהָא כֻּלְּהוֹן לָא אִתְחָזוּן לֶאֱכוֹל וּלְשָׂבְעָה וּלְאִתְגַּלְיָיא מִלִּין בְּגַוַויְיהוּ, אֶלָּא לִמְכַסֶּה עָתִיק, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (קהלת ה׳:ה׳) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ.

Or we may also take the words to refer to R. Simeon and his generation, the Companions who know how to walk in the path of faith, like the generation of R. Simeon and his colleagues, but such things are to be concealed from other generations which are not fitted to “eat a sufficiency”.