זוהר, חיי שרה כ״גZohar, Chayei Sara 23

Segment 1א׳

רִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָתֵי לִטְבֶרְיָה וְהֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אַבָּא נִזִיל, דְּהָא אֲנַן חָמֵינָן דְּבַר נָשׁ חַד יִמְטֵי הַשְׁתָּא לְגַבָּן וּמִלִּין חַדְתִּין בְּפוּמֵיהּ וְאִינוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא הָא יְדַעְנָא דְּבְּכָל אֲתַר דְּמַר אָזִיל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁדֵּר לֵיהּ מַלְאָכִין טָסִין בְּגַדְפִין לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בֵּיהּ.

R. Simeon was once on his way to Tiberias in company with R. Abba. Said R. Simeon to him, ‘Let us proceed, for I foresee that a man will come up to us who has something new to say, some new expositions of the Torah. ‘Said R. Abba: ‘Verily I know that wherever you go the Holy One sends you winged angels to entertain you.’

Segment 2ב׳

עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, סָלִיק רִבִּי שִׁמְעוֹן עֵינוֹי, וְחָמָא בַּר נָשׁ דְּהֲוָה רָהִיט וְאָזִיל. יָתְבוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אַבָּא. כַּד מָטָא גַּבַּיְיהוּ, אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן מַאן אַנְתְּ. אָמַר לֵיהּ יוּדָאי אֲנָא וּמִקַּפּוֹטְקִיָּא קָאֲתִינָא וְאֲנָא אָזִילְנָא אַטִיטְרֵיהּ דְּבַר יוֹחָאי דְּאִתְמַנּוּן חַבְרַיָא בְּמִלִּין יְדִיעָן וְשַׁדְּרוּנִי גַּבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ אֵימָא בְּרִי. אָמַר לֵיהּ אַנְתְּ בַּר יוֹחָאי. אָמַר לֵיהּ אֲנָא בַּר יוֹחָאי.

When they had gone a little further, R. Simeon raised his eyes and saw a man running along. R. Simeon and R. Abba then sat down. When the man came up to them R. Simeon asked him, ‘Whence art thou?’ He said, ‘I am a Judean and am coming from Cappadocia, and I am on my way to the abode of the son of Yohai, to whom the companions sent me in order to communicate certain decisions to which they have come.’ R. Simeon said to him, ‘Speak, my son.’ The man asked, ‘Art thou the son of Yohai?’ ‘I am,’ was the reply.

Segment 3ג׳

אָמַר לֵיהּ הָא אוֹקִימְנָא דְּלָא יַפְסִיק בַּר נָשׁ בִּצְלוֹתֵיהּ בֵּינֵיהּ לְבֵין כּוֹתְלָא כְּמָה דִכְתִיב, (ישעיהו ל״ח:ב׳) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וְגו'. וּמַאן דְּצַלֵּי אָסִיר לְמֶעֱבַר אַרְבַּע אַמּוֹת סָמִיךְ לֵיהּ, וְאוּקְמוּהָ לְהַנֵּי אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל סְטַר בַּר לְקַמֵּיהּ. וְאוּקְמוּהָ דְּלָא יִצְלֵי בַּר נָשׁ אֲחוֹרֵי רַבֵּיהּ וְכוּ' וְאִתְמַנּוּן בְּכָל הַנֵּי מִילֵי.

The man then said: ‘It is an established rule that a man whilst praying should not let anything interpose between himself and the wall, as it is written, “then Hezekiah turned his face to the wall” (Is. 38, 2); and it is further forbidden to pass within four cubits of the man who stands in prayer, and they have now laid down that this means on any side save directly in front of him. Further, that a man may not pray standing behind his teacher, etc. These are the decisions of the companions.’