זוהר, בשלח ז׳Zohar, Beshalach 7

Segment 1א׳

(שמות י״ד:י״ד) יְיָ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (ישעיהו נ״ח:י״ג) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶיךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוֹן, לְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ, מִכָּל שְׁאַר עַמִּין דְּעָלְמָא, וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִּלְהוֹן, קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, וְיָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא, וְיָהַב לוֹן שַׁבָּת, דְּאִיהוּ קַדִּישָׁא מִכָּל שְׁאַר יוֹמִין, וְנַיְיחָא מִכֹּלָּא, וְחֶדְוָה דְּכֹלָּא, וְשָׁקִיל שַׁבָּת, לָקֳבֵל אוֹרַיְיתָא כְּלָּא, וּמַאן דְּנָטִיר שַׁבָּת, כְּאִילּוּ נָטִיר אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא.

THE LORD SHALL FIGHT FOR YOU AND YE SHALL HOLD YOUR PEACE. R. Abba discoursed here on the verse: If thou turn away thy foot from the Sabbath, from doing thy pleasure on my holy day” (Isa. 58, 13). He said: ‘Blessed are the Israelites that of all nations the Holy One singled them out for fellowship with Him and gave them, out of love, the Torah and the Sabbath! The Sabbath, the holiest of days, the most restful, the most joyous! The Sabbath, which is equal in significance to the whole Torah, so that he who keeps the Sabbath keeps, as it were, the whole Torah.

Segment 2ב׳

וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג, עִנּוּגָא דְּכֹלָּא, עִנּוּגָא דְּנַפְשָׁא וְגוּפָא עִנּוּגָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת, מַאי וְקָרָאתָ. דְּיַזְמִין לֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא כ״ג:ב׳) מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, כְּלוֹמַר, זְמִינִין, כְּמָה דִּמְזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא לְבֵיתֵיהּ. וְעַל דָּא וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, דְּיַזְמִין לֵיהּ, כְּמָה דִּמְזַמְנִין אוּשְׁפִּיזָא, בְּפָתוֹרָא מְתַקְּנָא, בְּבֵיתָא מְתַקְּנָא כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּמֵיכְלָא וּבְמִשְׁתְּיָא כְּדְקָא יֵאוֹת, יַתִּיר עַל שְׁאַר יוֹמִין. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם. (אמור כ"ב ע"א) לִקְדוֹשׁ יְיָ' מְכוּבָּד: דָּא יוֹם כִּפּוּרִים. תְּרֵי דְּאִינּוּן חַד. וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.

“And call the Sabbath a delight” (Ibid.): a delight for the soul, and a delight for the body; a delight for those who are above, and a delight for those that are below. “And call the Sabbath.” Call it, invite it, as one invites an honoured guest and prepares everything bounteously and concentrates one’s attention on him, “not doing one’s own ways, nor finding one’s own pleasure, nor speaking (profane) words” (Ibid.).

Segment 3ג׳

מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר, וְהָא אִתְּמַר, בְּגִין דְּהַהִיא מִלָּה סַלְּקָא, וְאִתְּעַר מִלָּה דְּחוֹל לְעֵילָּא. מַאן דִּמְזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא, בֵּיהּ בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא, וְלָא בָּאָחֳרָא.

For every word that man speaks, whether it be good or bad, causes a vibration in the higher spheres, and he who disturbs the Sabbath joy by uttering profane words causes a blemish in the holy day. When one has been invited to the king’s banquet he would commit a great offence against the king if he were to neglect him in order to converse with some other person: the Sabbath is such a banquet.