זוהר, בשלח ל׳Zohar, Beshalach 30

Segment 1א׳

וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאוֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דִּמְחַקֵּק בַּנִּסִּין הֲוָה, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה רְשִׁימָא בֵּיהּ. בְּקַדְמִיתָא נָחָשׁ, כְּמָה דְּאִתְּמַר, (משלי ל׳:י״ט) דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר. נָחָשׁ, הָא אִתְיְדַע דְּאִתְּעַר צוּר. (נ"א ואתמר צור) בְּאָן אֲתָר אִתְגְּלֵי, הָכָא אִתְגְּלֵי דִּכְתִּיב הִנְנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ שָׁם עַל הַצּוּר. וּמַאן צוּר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים לכ) הַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ, וְתַמָּן יָדַע מֹשֶׁה הֵיךְ קָאִים נָחָשׁ עָלֵי צוּר. וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי.

AND THE ROD WHEREWITH THOU SMOTEST THE RIVER TAKE IN THINE HAND. The rod was to be taken because it was inscribed with miracles, and the Holy Name was impressed on it. BEHOLD, I WILL STAND BEFORE THEE THERE UPON THE ROCK. This “rock” is the same as the one mentioned in the verse: “The rock, perfect is his work” (Deut. 32, 4); and, as the rod had formerly been a serpent, Moses here knew “the way of a serpent upon a rock” (Prov. 30, 19).

Segment 2ב׳

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי לִישְׁתִּיק קְרָא יֵאוֹת שָׁאִילְתָּא. אֶלָּא הָא כְּתִיב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וַיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּלֵית לָךְ כָּל שְׁמָא וּשְׁמָא, מֵאִינּוּן שְׁמָהָן קַדִּישִׁין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא עָבֵד נִסִּין וּגְבוּרָאן, וְאַפִּיק כֹּלָּא דְּאִצְטְרִיךְ לְעָלְמָא, כָּל שֶׁכֵּן לְאַפָּקָא הָכָא מַיָּא.

Said R. Judah: ‘If that is so, what are we to make of the next words: “and thou shalt smite the rock and there shall come water out of it” (Ibid.)?’ R. Hiya replied: ‘Certainly it is so. Of all the names of the Holy One, blessed be He, there is not one which does not effect signs and wonders, producing all that the world needs.’

Segment 3ג׳

אֲמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב, (תהילים ע״ח:כ׳) הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם. מַאן מָחֵי לִשְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, פַּטִּישָׁא חֲרִיפָא, בְּקִטְרוֹי יְדִיעַ, וְאַתְּ שָׁאִיל דָּא. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, בְּכָל אֲתָר צוּר גְּבוּרָה, וְכַד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמַחֲאָה, אוֹ לְאַלְקָאָה, אִתְּעַר גְּבוּרָה דָּא וְהַהוּא גְּבוּרָה מָחֵי וְלָקֵי, וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם. וְאִי לָאו דְּאִתְּעַר צוּר, וְלָקֵי בְּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ, לָא נַבִיעִין מַיָּא.

But does it not say,’ objected R. Judah, ‘ “Behold, he smote the rock, and the waters gushed out” (Ps. 105, 41)?’ R. Hiya replied: ‘A strong hammer is known by the sparks it produces (i.e. a sharp mind is recognized by the problems it raises), and dost thou ask such a question? Listen. Everywhere “rock” symbolizes “Geburah” (Force), and when the Holy One wishes to wound and to smite, this “Geburah” is awakened and it is this that executes the act. Hence, we read: “The Rock smote, and the waters gushed out.” Without this the waters would not have gushed out.’