זוהר, בשלח א׳Zohar, Beshalach 1

Segment 1א׳

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְגוֹ'. רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (חבקוק ג׳:א׳) תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיוֹנוֹת. הַאי קְרָא קַשְׁיָא, וְאִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, מַאי שְׁנָא תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא, יַתִּיר מִכָּל שְׁאַר נְבִיאֵי עָלְמָא, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ תְּפִלָּה לִישַׁעְיָה הַנָּבִיא, אוֹ לְיִרְמִיָּה, אוֹ לִיחֶזְקֵאל, אוֹ לְהוֹשֵׁעַ, אוֹ לִשְׁאַר נְבִיאֵי עָלְמָא.

AND IT CAME TO PASS WHEN PHARAOH SENT AWAY THE PEOPLE, ETC R. Simeon discoursed here on the verse: “A prayer of Habakkuk the prophet upon shigionoth” (Hab. 3, 1). ‘Why’, he said, ‘is this vision of Habakkuk designated “prayer”, a title unique in the prophetic writings? Why do we find only a prayer of Habakkuk and not of Isaiah or Jeremiah?

Segment 2ב׳

אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, אֱלִישָׁע זָכָה בְּהַאי עָלְמָא מַה דְּלָא זָכָה נְבִיאָה אָחֳרָא, בַּר מִמֹּשֶׁה. (ועם כל דא לא בעא לאטרחא למריה) תָּא חֲזִי, מַאי כְּתִיב, (מלכים ב ד׳:ח׳) וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבוֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְּדוֹלָה. מַאי אִשָּׁה גְּדוֹלָה. אֶלָּא גְּדוֹלָה בְּעוֹבָדָהָא, דְּכָל בְּנֵי (ס"א דרא) בֵּיתָא, מִשְׁתַּבְּחִין בָּהּ, וְהִיא עִקָרָא דְּבֵיתָא, וּבְגִין דְּבַעֲלָהּ לָא הֲוָה שְׁכִיחַ בְּבֵיתָא, לְמֶהֱוֵי עִקָרָא, לָא הֲוָה אִדְכַּר הוּא, אֶלָּא הִיא.

But this is what we have learnt: Elisha attained in this world what no other prophet attained, save Moses. Observe what is written: “And it happened one day that Elisha passed to Shunem, where there was a great woman” (2 Kings 4, 8). What is meant by “a great woman”? Great in her deeds; for all the members of the household took pride in her, and she was the mainstay of the house. And because her husband was not to be found in the house, so as to be its mainstay, it was not he who was mentioned, but she.

Segment 3ג׳

וְתוּ, וְשָׁם אִשָּׁה גְּדוֹלָה: גְּדוֹלָה עַל כָּל שְׁאַר נְשֵׁי עָלְמָא, דְּהָא שְׁאַר נְשֵׁי עָלְמָא, כַּד חָמָאן אוּשְׁפִּיזָא בְּבֵיתָא, מִצְטַעֲרָן בֵּיהּ, וְדָחֲקָן בֵּיהּ כָּל שֶׁכֵּן לְאַפָּקָא עָלֵיהּ מָמוֹנָא, וְהִיא חֲדַת בֵּיהּ בְּאוּשְׁפִּיזָא, וּלְאַפָּקָא עָלֵיהּ מָמוֹנָא, כָּל שֶׁכֵּן כֵּיוָן דְּחָמַת לֵיהּ לֶאֱלִישָׁע חַדַת בֵּיהּ לַחֲדָּא. וְעַל דָּא, שְׁבָחָא דְּכֹלָּא דְּאִתְּתָא הִיא, דְּהָא אוּשְׁפִּיזָא דְּבֵיתָא דְּאִתְּתָא הִיא. וּבְגִין כַּךְ וְשָׁם אִשָּׁה גְּדוֹלָה, גְּדוֹלָה עַל שְׁאַר נָשִׁין.

Further, “where there was a great woman”: great above all other women of the world. For when other women of the world see a guest in the house they are vexed at him and press him hard, and still more at spending money on him; but she rejoiced in the guest, and rejoiced to spend money on him — and all the more when she saw Elisha, in whom she rejoiced exceedingly. Therefore the praise of the whole matter is the woman’s, since the guest of the house is the woman’s charge. And so, “where there was a great woman” — great above other women.