זוהר, בראשית צ״חZohar, Bereshit 98

Segment 1א׳

וַיִּנָחֶם יְיָ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (ישעיהו ה׳:י״ח) הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה. הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן אִלֵּין בְּנִי נָשָׁא דְּחָטָאן קַמֵי מָארֵיהוֹן בְּכָל יוֹמָא, וְאִתְדַּמָּן בְּעֵינַיְיהוּ אִנּוּן חוֹבִין דְּאִנּוּן כְּחַבְלֵי הַשְּׁוָא. וְחָשְׁבִין דְּהַהוּא עוֹבָדָא דְּעָבְדִין וְהַהוּא חוֹבָא דְּעָבְדִין דְּלָאו אִיהוּ כְלוּם וְלָא אַשְׁגַּח בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. עַד דְּעָבְדִין לְהַהוּא חוֹבָא תַּקִּיף וְרָבֵי כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה דְּאִיהוּ תַּקִּיף דְּלָא יָכִיל לְאִשְׁתֵּצָאָה.

AND IT REPENTED THE LORD THAT HE HAD MADE MAN UPON THE EARTH, AND IT GRIEVED HIM AT HIS HEART. R. Jose illustrated from the verse: Woe unto them that draw iniquity with cords of vanity, and sin as it were with a cart rope (Is. 5, 18). He said: ‘Those who “draw iniquity” are the men who sin before their Master every day, and in whose eyes the sins they commit are like gossamer threads, which are of no account and are not noticed by God. And so they go on until they make their guilt as strong as a cart rope which cannot be broken.

Segment 2ב׳

וְתָא חֲזֵי כַּד עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּינָא בְּחַיָּיבֵי עָלְמָא, אַף עַל גַּב דְּאִנּוּן חָטָאן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַרְגְּזִין לֵיהּ כָּל יוֹמָא. לָא בָּעֵי לְאוֹבָדָא לְהוּ מֵעָלְמָא. וְכַד אַשְׁגַּח בְּעוֹבָדֵיהוֹן אִתְנְחַם עֲלַיְיהוּ עַל דְּאִנּוּן עוֹבְדֵי יְדוֹי וְאוֹרִיךְ לוֹן בְּעָלְמָא.

See now, when the time comes for God to pass sentence on sinners, although they have provoked Him every day, He is yet unwilling to destroy them, and though He sees their deeds, He is yet indulgent towards them because they are the work of His hands, and therefore He gives them a respite.

Segment 3ג׳

וּבְגִין דְּאִנּוּן עוֹבָדֵי יְדוֹי נָטִיל נְחָמָה וְאִתְנְחָם עֲלַיְיהוּ וְחַיִיס עֲלַיְיהוּ. וְכַד בָּעֵי לְמֶעְבַּד בְּהוּ דִּינָא כִּבְיָכוֹל עָצִיב (ד"א ל"ג חדוון לא תיעול קדמוהי) דְּכֵיוָן דְּעוֹבָדֵי יְדוֹי אִנּוּן, עָצִיב עֲלַיְיהוּ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (דניאל ו׳:י״ט) וְדַחֲוָון לָא הַנְעֵל קָדָמוֹהִי.

When at last He does come to execute judgement upon them, He is, as it were, grieved, since they are the work of His hands, although it is written, “Honour and majesty are before him, strength and joy are in his place” (Ps. 96, 6).’