זוהר, בראשית ע״זZohar, Bereshit 77

Segment 1א׳

כִּי בוֹ שָׁבַת. בֵּיהּ נַיְיחָא דְכֹלָּא, (ד"א ביה נייחא) דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין. בֵּיהּ שַׁבַּתָּא (ד"א אתייא) לְנַיְיחָא. אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים מִכְּלָלָא דְּזָכוּר נַפְקָא שָׁמוֹר לְאַתְקָנָא עֲבִידְתָּא דְעָלְמָא. לַעֲשׂוֹת דָּא אוֹמָנָא דְעָלְמָא. לְמֶעְבַּד עֲבִידְתָּא דְּכֹלָּא. (ס"א אשר ברא אומנא אצטריך לעלמא וכל עבידתא דכלא).

FOR ON IT HE RESTED: in it all find rest and contentment, upper and lower, and in it is the Sabbath for rest. WHICH GOD CREATED TO MAKE: As “remembering” finds its fulfilment in “keeping”, so here “creating” is implemented by “making”, to establish firmly the work of the world; “to make” indicates the world’s artificer, through whom the whole is carried on.’

Segment 2ב׳

תּוּ פָּרִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן מִלָּה וְאָמַר, כְּתִיב, (דברים ז׳:ט׳) שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד. שׁוֹמֵר דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הַבְּרִית דָּא יְסוֹדָא דְעָלְמָא. וְהַחֶסֶד דָּא אַבְרָהָם, דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד, וְאִקְרֵי שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, דָּא הוּא נָטִיר פִּתְחָא דְכֹלָּא, בֵּיהּ תַּלְיָין כָּל עֲבִידָן דְּעָלְמָא וַדַּאי, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂוֹת, לְשַׁכְלְלָא לְאַתְקָנָא כֹּלָּא כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא וּלְאַפָּקָא רוּחִין וְנִשְׁמָתִין (קדישין לעלמא), וְאֲפִילּוּ רוּחִין וְשֵׁדִין.

R. Simeon further explained the verse as follows. He said: ‘It is written, Who keepeth the covenant and the kindness (Deut. 5, 10). “Who keepeth” indicates the community of Israel; “the covenant” indicates the Foundation of the world; “kindness” indicates Abraham. The community of Israel is that which keeps the covenant and the kindness, and it is called “keeper of Israel”, and guards the gate of the Whole, and on it depend all the works of the world. This it is which “God created to make”, i.e. to perfect and finish off the whole, and to bring forth spirits and souls and even spirits and demons.

Segment 3ג׳

וְאִי תֵימָא דְּלָאו אִנּוּן תִּקּוּנָא דְעָלְמָא. לָאו הָכִי. דְּהָא אִנּוּן לְתִקּוּנָא דְּעָלְמָא הֲווּ וּלְאַלְקָאָה בְּהוּ לְחַיָּיבֵי עָלְמָא דְּאִנּוּן אָזְלִין לְקִבְלַיְיהוּ לְאוֹכָחָא לְהוּ. וּמַאי דְּאֲזִיל לִשְׂמָאלָא אִתְאַחִיד בְּסִטְרָא שְׂמָאלָא לְקִבְלַיְיהוּ (ס"א לקי בהו) בְּגִינֵי כָךְ לְתִקּוּנָא הֲווּ. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב בִּשְׁלֹמֹה (שמואל ב ז׳:י״ד) וְהוֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. מַאן (קסט ע"ב) נִגְעֵי בְּנִי אָדָם. אִלֵּין אִנּוּן מַזִּיקִין.

Do not think that these also are not for the good of the world, for they serve for the punishment of the wicked, whom they find out and admonish; for he who proceeds towards the left becomes entangled in the left side, and is set upon by them. Hence they are of use. ‘We read that God said with regard to Solomon, “I will chasten him with the rod of men and with the plagues of the children of men” (II Sam. 7, 14). These “plagues of the children of men” are the demons.