זוהר, בהעלותך ג׳Zohar, Beha'alotcha 3

Segment 1א׳

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יִצְחָק, הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, פָּגְעוּ בְּאִינּוּן טוּרֵי קַרְדוֹ, עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, זָקַף עֵינוֹי רִבִּי אֶלְעָזָר, וְחָמֵי אִינּוּן טוּרֵי רָמָאֵי, וַהֲווּ חֲשוֹכָן, וְדַחֲלָן בִּדְחִילוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְאִינּוּן חַבְרַיָּיא, אִלּוּ אַבָּא הָכָא, לָא הֲוָה דָּחִילְנָא, אֲבָל כֵּיוָן דַּאֲנָן תְּלָתָא, וּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא בֵּינָנָא, דִּינָא הָכָא לָא אִשְׁתְּכַח.

R. Eleazar, R. Jose and R. Isaac once on their travels came to the mountains of Kurdistan. As they approached them R. Eleazar raised his eyes and saw some tall and forbidding cliffs, and they were all filled with fear. Said R. Eleazar to his Companions: ‘Had my father been here I should not have feared, but all the same, as we are three and are discussing words of the Torah, there is no place here for the divine Rigour.’

Segment 2ב׳

פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, כְּתִיב וַתָּנַח הַתֵּיבָה בַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וְגוֹ', עַל הֲרֵי אֲרָרָט וְגוֹ', כְּמָה חֲבִיבִין מִלֵי דְּאוֹרַיְיתָא, דִּבְכָל מִלָה וּמִלָּה, אִית רָזִין עִלָאִין, וְאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא, עִלָּאָה אִיקְרֵי. וְתָנֵינָן בִּתְלֵיסָר מְכִילָן דְּאוֹרַיְיתָא, כָל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל, לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא. דְּהָא אוֹרַיְיתָא דְּאִיהִי כְּלָלָא עִלָּאָה, אַף עַל גַּב דְּנָפִק מִנָּהּ, חַד סִפּוּר בְּעָלְמָא. ודַּאי לָא אָתֵי לְאַחֲזָאָה עַל הַהוּא סִפּוּר, אֶלָּא לְאַחֲזָאָה מִלִּין עִלָּאִין, וְרָזִין עִלָּאִין. וְלֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא. בְּגִין דְּהַהוּא סִפּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, אוֹ הַהוּא עוֹבָדָא, אַף עַל גַּב דְּהוּא נָפְקָא מִכְלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, לָאו לְאַחֲזָאָה עַל גַּרְמֵיהּ נָפַק בִּלְבַד, אֶלָּא לְאַחֲזָאָה עַל הַהוּא כְּלָלָא עִלָּאָה דְּאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא נָפַק.

R. Eleazar then quoted the verse: “And the ark rested in the seventh month, on the seventeenth day of the month, on the mountains of Ararat” etc. (Gen. 8, 4). ‘How precious’, he said, ‘are the words of the Torah, seeing that each particular word contains sublime mystical teachings, the Torah itself being designated the sublime general rule. Now, one of the thirteen exegetical principles by which the Law is expounded reads: “If anything is included in a general proposition and is then made the subject of a special statement, that which is predicated of it is not to be understood as limited to itself alone, but is to be applied to the whole of the general proposition.” So it is with the Torah itself. It is itself the supernal all-comprehensive Rule, yet in addition does each particular narrative, seemingly a mere story or fact, standing outside the all-comprehensive Rule of the Torah, teach us not only its own limited lesson, but supernal ideas and recondite doctrines applicable to the whole of the all-comprehensive Rule of the Torah.’

Segment 3ג׳

כְּגוֹן הַאי דִּכְתִּיב, (בראשית ח׳:ד׳) וַתָּנַח הַתֵּיבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. וַדַּאי הַאי קְרָא מִכְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא נָפַק, וְאָתֵי בְּסִפּוּר דְּעָלְמָא. מַאי אִכְפַּת לָן, אִי שָׁרֵי בְּהַאי, אוֹ בְּהַאי, דְּהָא בַּאֲתָר חַד לִישְׁרֵי. אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא. וְזַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִתְיְהִיב לְהוּ אוֹרַיְיתָא עִלָּאָה אוֹרַיְיתָא דִּקְשׁוֹט. וּמַאן דְּאָמַר, דְּהַהוּא סִפּוּרָא דְּאוֹרַיְיתָא, לְאַחֲזָאָה עַל הַהוּא סִפּוּר בִּלְבַד קָאֲתֵי, תִּיפַּח רוּחֵיהּ. דְּאִי הָכִי, לָאו אִיהִי אוֹרַיְיתָא עִלָּאָה, אוֹרַיְיתָא דִּקְשׁוֹט, אֶלָּא וַדַּאי אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, אִיהִי אוֹרַיְיתָא דִּקְשׁוֹט.

Thus when we read that “the ark rested in the seventh month, on the seventeenth day of the month, upon the mountains of Ararat”, we assuredly find here a particular statement, apparently a superfluous detail; for what matters it to us whether the ark rested in this or in the other place so long as it rested somewhere? Yet does it contain teaching applicable to the whole principle of the Torah. And happy are Israel to whom was given the sublime Torah, the Torah of truth. Perdition take anyone who maintains that any narrative in the Torah comes merely to tell us a piece of history and nothing more! If that were so, the Torah would not be what it assuredly is, to wit, the supernal Law, the Law of truth.