זוהר, בהעלותך כ״בZohar, Beha'alotcha 22

Segment 1א׳

(במדבר י׳:ל״ה) וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ'. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, נ' דְּאִיהִי (ס"א מנוזרא) מְחַזְרָא לַאֲחוֹרָא הָכָא בִּתְרֵי דּוּכְתֵּי, אֲמַאי. וְאִי תֵּימָא נ' כְּפוּפָה, הָא יְדִיעָה נ' כְּפוּפָה נוּקְבָּא. נ' פְּשׁוּטָה, כְּלָלָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא. וְהָא אוֹקִימְנָא בַּאֲתָר דָּא, וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן. אֲמַאי אִתְהַדָּר לְבָתַר כְּגַוְונָא דָּא.

AND IT CAME TO PASS WHEN THE ARK SET FORWARD…. R. Eleazar said: ‘What is the meaning of the inverted letter Nun introduced here twice?

Segment 2ב׳

תָּא חֲזֵי, נ בְּאַשְׁרֵי יוֹשְבֵי בֵיתֶךָ לָא אִתְּמַר, בְּגִין דְּהִיא בְּגָלוּתָא. וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא דִּכְתִּיב, (עמוס ה׳:ב׳) נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. אֶלָּא מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, וַאֲרוֹן בְּרִית יְיָ נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. כֵּיוָן דְּהֲוָה נָטִיל אֲרוֹנָא, נוּ"ן נָטִיל עָלֵיהּ (נ"א עמיה), וְהָא שְׁכִינְתָּא עַל גַּבֵּי אֲרוֹנָא יְתִיב. תָּא חֲזֵי, חֲבִיבוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָא אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן סָטָאן מֵאֹרַח מֵישָׁר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעֵי לְשַׁבְקָא לוֹן, וּבְכָל זִמְנָא אַהְדָּר אַנְפּוֹי לָקֳבְלַיְיהוּ, דְּאִי לָאו הָכִי לָא יְקוּמוּן בְּעָלְמָא.

We explain it thus. We read a little before: “And the ark of the covenant of the Lord went before them three days’ journey, to seek a resting-place for them,’. Now, as soon as the ark set off the Nun accompanied it, with its face turned towards Israel. The Shekinah ever hovered over the ark, but the love of the Holy One, blessed be He, towards Israel was such that even though they strayed from the straight path He would not forsake them, but always turned His countenance towards them, for otherwise they could not endure in the world.

Segment 3ג׳

תָּא חֲזֵי, אֲרוֹנָא הֲוָה נָטַל קַמַּיְיהוּ אֹרֵחַ תְּלָתָא יוֹמִין, נ לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ, וְנָטִיל עִמֵּיהּ. וּמִגּוֹ רְחִימוּ דִּלְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, אַהְדָּר אַנְפּוֹי וְאִסְתְּחַר מִלְּגַבֵּי אֲרוֹנָא, כְּהַאי אַיָּילָא דְּעָזַלְתָּא, כַּד אִיהוּ אָזִיל, אַהְדָּר אַפּוֹי לַאֲתָר דְּנָפִיק. וְעַל דָּא בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן, נוּ"ן אַסְחַר אַנְפִּין לָקֳבְלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְכַתְפֵי גּוּפָא לְגַבֵּי אֲרוֹנָא.

So that whilst “the ark… went before them three days’ journey”, the Nun (symbol of the Shekinah) remained inseparable from it, and accompanied it, yet turned her face away from the ark and towards Israel, like a young hart that, whilst going, turns its face towards its starting-point.