זוהר, בחקותי א׳Zohar, Bechukotai 1

Segment 1א׳

(ויקרא כ״ו:ג׳) אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (מיכה ו׳:ה׳) עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וְגוֹ'. עַמִּי זְכָר נָא, זַכָּאָה חוּלָקָא דְּעַמָּא דָּא, דְּמָארֵיהוֹן אוֹכַח לוֹן הָכִי. עַמִּי זְכָר נָא, אַף עַל גַּב דְּאַתּוּן סָטָאן מֵאוֹרְחָי, עַמִּי אַתּוּן, דְּלָא בָּעֵינָא לְמֶעְבַּד לְכוּ כְּעוֹבָדַיְיכוּ.

IF YE WALK IN MY STATUTES, ETC. R. Hiya introduced this section with a discourse on the verse: “O my people, remember what Balak king of Moab consulted, and what Balaam the son of Beor answered him” (Micah 6, 5). ‘Happy’, he said, ‘is the people whose Master exhorts them thus, as though to say, Although you go astray from the ways of My people, My ways, yet ye are My people, and I do not desire to requite you according to your deeds.’

Segment 2ב׳

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקָא דְּעַמָּא, דְּמָארַיְיהוּ אָמַר לוֹן, (מיכה ו׳:ג׳) עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵיתִיךָ עֲנֵה בִּי. מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב. בְּכַמָּה מִלִּין וְעוֹבָדִין אָמַר לְשֵׁיצָאָה לְכוּ מֵעָלְמָא, וְכַמָּה חַרְשִׁין אִתְּעַר לָקֳבְלַיְיכוּ.

R. Isaac said: ‘Happy the portion of the people whose Master says to them, “O my people, what have I done to thee and wherein have I wearied thee?” (Ibid. 3).’

Segment 3ג׳

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אָמַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, זְכוֹר נָא. וַוי דַּאֲנָן צַוְוחִין בְּכָל יוֹמָא, וְגָעֵינָן וּבָכֵינָן, (איכה ה׳:א׳) זְכוֹר יְיָ' מֶה הָיָה לָנוּ. (תהילים קל״ז:ז׳) זְכוֹר יְיָ' לִבְנֵי אֱדוֹם, וְלָא בָּעֵי לְאַשְׁגְּחָא עֲלָנָא, הוּא אָמַר לָן בְּבָעוּ זְכוֹר נָא, אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בָּעוּתָא, וַאֲנָן לָא אַשְׁגַּחְנָא בֵּיהּ, כְּגַוְונָא דָּא אֲנָן צַוְוחִין, זְכוֹר יְיָ' מֶה הָיָה לָנוּ, זְכוֹר יְיָ' לִבְנֵי אֱדוֹם, (תהילים ע״ד:ב׳) זְכוֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם, (תהילים ק״ו:ד׳) זָכְרֵנִי יְיָ' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, וְלָא בָּעֵי לְאַשְׁגְּחָא עֲלָן.

R. Jose said: ‘God said to Israel, “Remember now (I pray you)”. We cry every day with tears and wailing, “Remember, O Lord, what is come upon us” (Lam. 5, 1), “Remember, O Lord, against the children of Edom” (Ps. 137, 7), and He says to us, “I pray you, remember now”, and we pay no heed; therefore when we cry He pays no heed to us.’