זוהר, בלק ד׳Zohar, Balak 4

Segment 1א׳

תָּא חֲזֵי, יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק צַדִּיק גָּמוּר הֲוָה, גַּבְרָא דְּהֲוָה עָאל לִפְנַי לִפְנִים, דְּעַיְילוּהּו לִמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא. אִתְכְּנָשׁוּ כָּל בְּנֵי מְתִיבְתָּא תַּמָּן, לְעַיְּינָא בְּדִינֵיהּ. וְכַךְ אָרְחוֹי דְּהַהוּא מְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, כַּד עַיְילֵי לֵיהּ לְדִינָא, כָּרוֹזָא נָפִיק וְאַכְרִיז, כָּל בְּנֵי מְתִיבְתָּא עוּלוּ לְאִדָּרָא טְמִירָא, וּבֵי דִּינָא מִתְכַּנְּשֵׁי.

Now Joshua the son of Jehozedek was a perfectly righteous man, a man who penetrated to the innermost shrine, who was admitted to the Heavenly Academy. All the members of the Academy assembled to consider his case. For it is the rule there that when one is brought to be tried a herald proclaims: All members of the Academy enter the secret chamber. Then the Court assembles

Segment 2ב׳

וְהַהוּא רוּחָא דְּבַר נָשׁ סַלְּקָא עַל יְדֵי דִּתְרֵי מְמָנָן, כֵּיוָן דְּעָאל, קָרִיב לְגַבֵּי חַד עַמּוּדָא דְּשַׁלְהוֹבָא מְלָהֲטָא דְּקַיְּימָא תַּמָּן, ם וְאַגְּלִים בְּרוּחָא דַּאֲוִירָא דְּנָשִׁיב בְּהַהוּא עַמּוּדָא, וְכַמָּה אִינּוּן דְּסַלְּקִין לוֹן תַּמָּן. ם. בְּגִין דְּכָל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּמְחַדְּשֵׁי בָּהּ חִדּוּשִׁין, מִיַּד אַכְתּוּב לְגַבֵּי בְּנֵי ם מְתִיבְתָּא אִינּוּן מִלִּין, כְּדֵין כָּל אִינּוּן בְּנֵי מְתִיבְתָּא אָתָאן לְמֵחמֵי לֵיהּ. אִינּוּן תְּרֵין מְמָנָן נָפְקִין, וְסַלְּקִין לֵיהּ לְהַהוּא מְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, מִיַּד קָרִיב לְגַבֵּי הַהוּא עַמּוּדָא, דְּאַגְלִים תַּמָּן.

and the spirit of the man to be tried is brought up by two officers, and placed near a pillar of flashing flame which stands there and which is kept in shape by a current of air blowing on it. Now if any have on earth studied the Torah and given original explanations, their words have been immediately reported to the members of the Academy. They all now come to see him.

Segment 3ג׳

עָאל לִמְתִיבְתָּא, וְחָמָאן לֵיהּ. אִי מִלָּה כַּדְּקָא יָאוּת זַכָּאָה אִיהוּ, כַּמָה עִטְרִין מְנַצְצָן, מְעַטְּרִין לֵיהּ כָּל בְּנֵי מְתִיבְתָּא. וְאִי מִלָּה אַחֲרָא הֲוָה, וַוי לֵיהּ לְהַהוּא כִּסּוּפָא, דַּחְיָין לֵיהּ לְבַר, וְקָאִים גּוֹ עַמּוּדָא, עַד דְּעַיְילֵי לֵיהּ לְדִינָא, רַחֲמָנָא לִשֵׁיזְבָן.

If his word was a fitting one, happy is he, for he is crowned with many radiant crowns by all the members of the Academy. If, however, his word was of another kind, alas for his disgrace. They thrust him outside, and he stands within the pillar until he is taken to his punishment. Heaven preserve us!