זוהר, אחרי מות כ״גZohar, Achrei Mot 23

Segment 1א׳

עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, יָתְבוּ בְּחַד חֲקַל, וְצַלּוּ. נָחַת חַד עֲנָנָא דְּאֶשָּׁא, וְאַסְחַר לוֹן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא חֲמֵינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְעוּתָא דִּילֵיהּ הָכָא. נֵיתִיב. יָתְבוּ וַהֲווּ אַמְרֵי מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח וְאָמַר, (משלי כ״ה:כ״ה) מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, הָא אִסְתַּכַּלְנָא בְּמִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְכֻלְּהוּ (ס"א בחכמתא) בְּחָכְמָה אַמָרָן.

Having gone some way, they sat down in a field and prayed. A fiery cloud came down and surrounded them. Said R. Simeon: ‘We see that God’s favour is in this place, so let us stay here’. They therefore sat down and discoursed on the Torah. R. Simeon quoted the text: “As cold waters to a thirsty soul, so is good news from a far country” (Prov. 25, 25).

Segment 2ב׳

תָּא חֲזֵי ג' סִפְרִין דְּחָכְמְתָא אַפִּיק שְׁלֹמֹה לְעָלְמָא, וְכֻלְּהוּ בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. שִׁיר הַשִּׁירִים חָכְמָה, קֹהֶלֶת תְּבוּנָה, וּמִשְׁלֵי דַּעַת. לָקֳבֵל ג' אִלֵּין, עֲבַד ג' סְפָרִים. שִׁיר הַשִּׁירִים כְּנֶגֶד חָכְמָה הָכֵי הוּא. קֹהֶלֶת לְקָבֵל תְּבוּנָה, הָכֵי הוּא. מִשְׁלֵי לְקָבֵל דַעַת. בְּמָאי אִתְחֲזֵי. אֶלָּא כָל אִינּוּן קְרַאֵי בִּתְרֵי גְּוָונֵי אִינּוּן, רֵישָׁא וְסֵיפָא תְּרֵי גְּוָונֵי אִתְחַזְיָיא. וְכַד מִסְתַּכְּלֵי קְרַאֵי, דָא כְּלִיל בְּדָא, וְדָא כְּלִיל בְּדָא, בְּגִין כָּךְ שָׁקִיל לָקֳבְלֵיהּ דְּדַעַת.

King Solomon’, he said, ‘composed three books corresponding to three supernal attributes-the Song of Songs to Wisdom, Ecclesiastes to Understanding, and Proverbs to Knowledge. Why does Proverbs correspond to Knowledge? Because all its verses are in parallel form, one half balancing the other, and when we examine them we find that they can be placed in either order.

Segment 3ג׳

הַאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. וְכַד אִסְתַּכַּלְנָא בֵּיהּ, כֹּלָּא כָּלִיל חַד בְּחַד, בֵּין מִסֵיפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ, בֵּין מֵרֵישֵׁיהּ לְסֵיפֵיהּ. שְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה. מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, וְדָא וְדָא נַיְיחָא דְּרוּחָא, כְּמָה דְּהַאי נַיְיחָא דְּרוּחָא, כַּךְ הַאי נַיְיחָא דְּרוּחָא.

Thus here we have two things, “cold waters” and a “good report”, either of which may be compared to the other as a source of comfort and refreshment.’