יומא ח׳Yoma 8

Mishnah

משנה: אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מְלָאכָה חַיָיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אָכַל אוֹכְלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה שָׁתָה צִיר אוֹ מוּרְיֵיס פָּטוּר: תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲבָל מְחַנְּכִין אוֹתָם קוֹדֶם שָׁנָה וְקוֹדֶם שְׁתַּיִם בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהוּ רְגִילִין לַמִּצְוֹת:

MISHNAH: If one ate and drank in one forgetting he is liable only for one purification sacrifice. If he ate and drank, and worked, he is liable for two purification sacrifices. If he ate foods which are not edible or drank drinks which are not drinkable, drank fish sauce or muries, he is not liable. One does not let children fast but one educates them one year of two in advance so they should be used to commandments.

Halakhah

הלכה: לָמָּה. שְׁתִיָיה בִּכְלָל אֲכִילָה. אֵין אֲכִילָה בִכְלָל שְׁתִיָיה. מָנַיִין שֶׁהַשְּׁתִיָיה בִּכְלָל אֲכִילָה. רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם. מָה נָן קַיָימִין. אִם בְּדָם שֶׁקָּרַשׁ. הָא תַנֵּי. דָם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. אֶלָּא כִי נָן קָיָימִין. כָּמוֹת שֶׁהוּא. וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה. וְהָתַנֵּי. הִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָייוֹ. הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ. [אִם יֵשׁ בּוֹ כְזַיִת] חַיָיב. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹנָה. אֵינוֹ אוֹכֶל לְטַמְּאוֹ טוּמְאַת אוֹכְלִין וְלֹא מַשְׁקֶה לְטַמְּאוֹ טוּמְאַת מַשְׁקֶה. חָזַר רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ. מָה נָן קַיָימִין. אִם בְּטוֹעֵם טַעַם יַיִן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וַהֲלֹא טַעַם יַיִן לִפְגָם הוּא. [אֶלָּא כִּי נָן קָיָימִין כָּמוֹת שֶׁהוּא. וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה.] רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָמְרֵי. תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין אוֹרְזָנַיָיא וְגּוֹמְנַנַּיָיא. כָּל הַטָּפֵל לָאֲכִילָה כָּאֲכִילָה הִיא.

HALAKHAH: Why? Drinking is subsumed under eating but eating is not subsumed under drinking. From where that drinking is subsumed under eating? Rebbi Jonah understood if from the following: Therefore, I told the Children of Israel, none of you shall eat blood. Where do we hold? If about congealed blood, was it not stated that congealed blood is neither food nor drink? But we hold, as it is. And the Torah called it eating. And was it not stated: If one liquefied fat and drank it, or congealed blood and ate it, [if there is the volume of an olive] he is liable. What does Rebbi Jonah do with this? It is not food to become impure in the impurity of food, or fluid to become impure in the impurity of fluids. Rebbi Jonah changed and understood if from the following:: You shall spend the money for anything you desire. Where do we hold? If about one who gives the taste of wine into a cooked dish, is that not spoiling the taste of the wine? [But we hold as it is and the Torah called it “eating.”] The rabbis of Caesarea said, explain if about orzaraya and gomnany, since anything that is ancillary to food is like food.

רִבִּי יוֹסֵה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל וְשָׁתָה. אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּן חֲבֵרַיָיא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. אָמוּר דְּבַתְרָהּ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה. חַיָיב שְׁתַּיִם. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. אִילּוּ מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים. וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זֹה. וְחָזַר וַאֲכַלָן [שְׁנֵיהֶן] כְּאַחַת. שֶׁמָּא אֵינוֹ חַיָיב שְׁתַּיִם.

Rebbi Yose understood all this from the following: “An oath that I shall not eat; when he ate and drank he is liable only once.” The colleagues said before Rebbi Yose, but it is said following this, “an oath that I shall not eat nor drink, when he ate and drank he is liable for two”! Rebbi Yose told them, if somebody had two loaves in front of him said, an oath that I shall not eat this loaf, when he ate [both of them] together would he not be guilty on two counts?

רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל אוֹכְלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה. וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָיה. פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁשָּׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָיה. אֲבָל אִם [אָכַל אוֹכְלִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה.] שָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לִשְׁתִיָיה חַיָיב. לֹא שְׁבוֹעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל אָמַר. נִיחָא כְמַתְנִיתָן. דַּאֲנָן אָמְרִין. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. כְּרִבִּי. דּוּ אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה.

Rebbi Ḥanania in the name of Rebbi Phineas understood it from the following: “An oath that I shall not eat; when he ate inedible food and drank undrinkable fluids, he is not liable.” Because he ate inedible food and drank undrinkable fluids. Therefore if [he ate edible food,] drank drinkable fluids he is liable. Did he not say, an oath that I shall not eat? That is understandable following our Mishnah, where we are saying, “an oath that I shall not eat.” But for Rebbi who said, an oath that I shall not eat and shall not drink?

רִבִּי חִינְנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. [הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת.

Rebbi Ḥinena understood it from the following: [“If he ate and drank in one forgetting he is liable only once.”

רִבִּי אַבָּא מָרִי שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא.] לֹא אָכַלְתִּי בְאוֹנִי. אֶלָּא שָׁתִיתִי.

Rebbi Abba Mari understood it from the following:] I did not eat from it in my mourning, but I drank?

נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְשָׁתָה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה. וְאָכַל. שְׁתִיָיה בִּכְלָל אֲכִילָה. אֵין אֲכִילָה בִכְלָל שְׁתִיָיה.

It is understandable for him who said, “{I swear} an oath that I shall not eat”, and he drank. Drinking is subsumed under eating. But for him who said, “an oath that I shall not drink”, and he ate? Is eating subsumed under drinking? Eating is not subsumed under drinking.

וְאִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ וגו׳. תִּירוֹשְׁךָ זֶה הַיַּיִן. יִצְהָרֶךָ זוֹ סִיכָה. וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה. וְאֵינוֹ מְחוּוָר. אִין תֵּימַר. מְחוּוָר הוּא. יִלְקוּ עָלָיו חוּץ לַחוֹמַה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה. אֵין לוֹקִין חוּץ לַחוֹמַה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלִַם וְיָצָא. וּמִנַּיִין שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בַּשַּׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלַּתַּעֲנוּג. גָרַשׂ בְּהִילְכָתָא קַדְמִיָיתָא.

Some want to understand it from this: You may not eat in your gates etc. Your cider’, that is the wine. And your shining oil’ refers to anointing and the Torah called it ‘eating’. But this is not clear. If you could say that it is clear one should be whipped because of it outside the walls! Rebbi Yose ben Ḥanina said, one is whipped outside the walls only for pure Second Tithe which entered Jerusalem and left. From where that it is not clear? From what was stated: “On the Sabbath, both anointing for pleasure”, one reads this in Halakhah One.

מִנַּיִין שֶׁהִיא מְחוּוָר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לָעְזָר בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי. לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. מָה נָן קַיָימִין. אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתָכְרִיכִין דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לַחַי. לַחַי הוּא אָסוּר. לֹא כָּל שֶׁכֵּן לַמֵּת. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לַמֵּת. הֲוֵי אוֹמֵר. זֹה סִיכָה.

From where that it is clear as a positive commandment? Rebbi Eleazar in the name of Rebbi Simai: Nor did I give from it to the dead. Where do we hold? If it were to bring a casket and shrouds for him, that were also forbidden for a living person! If something is forbidden for the living, not so much more for the dead? What is something which is permitted for the living but prohibited for the dead? That is anointing!

אַזְהָרָה לִמְלֵאכֵת הַיּוֹם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. עוֹנֶשׁ וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא. אַזְהָרָה לְעִינּוּי הַיּוֹם כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעוּנֶּה. עוֹנֶשׁ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא. אַזְהָרָה לִמְלֶאכֶת הַלַּיְלָה לֵית כָּאן. עוֹנֶשׁ לֵית כָּאן. אַזְהָרָה וְעוֹנֶשׁ לְעִינּוּי הַלַּיְלָה לֵית כְּתִיב.

“Warning about work on the day: Any work you shall not do. Punishment, and I shall destroy this person. Warning about deprivation on the day, for any person who will not be deprived; punishment, and this person will be extirpated.” There is no warning about work in the night, there is no punishment. There is no warning nor punishment written for deprivation in the night.

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בֵּיהּ. לֹא תְעוּנֶּה. אֶלָּא לֹא תֹאכַל. כָּל אֲכִילוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּזַיִת. וְכָאן כְּכוֹתֶבֶת. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. הִשָּׁמֵר פֶּן וְלֹא תְעוּנֶּה. הַא תְלַת אַזְהָרָן. אָמַר רִבִּי חוּנָה. הִשָּׁמֵר בְּאוֹתָהּ הָאֲמִירָה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ. הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמוֹר מְאֹד וְלַעַשׂוֹת וגו׳. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. [לֹא] יֵאָמֵר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. הָיִיתִי לָמֵד מִן הָעִינּוּי. [מַה אִם הָעִינּוּי] הַקַּל חַיָיבִין כָּרֵת. מְלָאכָה הַחֲמוּרָה אֶינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ חַיָיבִין עָלֶיהָ כָרֵת. הָא לֹא נֶאֲמַר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה אֶלָּא לִיתֵּן אַזְהָרָה לְפָנָיו. מָה עוֹנֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְלָאכָה אַזְהָרָה לְפָנָיו. אַף עוֹנֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִינּוּי אַזְהָרָה לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא אָמְרָה. לְמֵידִין גְּזֵירָה שָׁוָה אֲפִילוּ מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְלֹא דְרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. לְמֵידִין מִגְּזֵירָה שָׁוָה אַף עַל פִּי שֶׂאֵינָהּ מוּפְנָה.

Rebbi Simeon ben Laqish asked, what could He have said instead of will not be deprived? “Shall not eat”? All eating in the Torah is by the volume of an olive, but here by the volume of a date. Rav Hoshaia said, “watch yourself, lest, not be deprived,” would be three warnings. Rebbi Ḥuna said, watch yourself regarding the saying which I said to you, watch yourself in matters of skin disease to be very careful and act, etc. Rebbi Ḥiyya stated: Punishment could [not] have been said about work since it is unnecessary. I could have inferred it from deprivation. [Since for deprivation] which is minor one is liable to extirpation, for work which is major it should be logical that one should be liable for extirpation. Therefore punishment was spelled out for work only to imply a warning preceding it. Since the punishment indicated for work is preceded by a warning, also the punishment indicated for deprivation is preceded by a warning. Rebbi Zeˋira said, this implies that one may infer about an “equal cut” even if it is free only on one side. Rebbi Yudan said, Is that not Rebbi Aqiba’s? And Rebbi Aqiba said, one infers about an “equal cut” even if it is not free.

תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקב אוֹמֵר. נֶאֱמַר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בִּמְלָאכָה. וְנֶאֱמַר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בְּעִינּוּי. מַה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְלָאכָה לֹא חִלַּקְתָּה בוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה. בֵּין עוֹנֵשׁ לָאַזְהָרָה. אַף בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִינּוּי לֹא נַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה בֵּין עוֹנֵשׁ לָאַזְהָרָה. עַד כְדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה.

It was stated: Rebbi Eliezer ben Jacob says, it is said on this very day about work and it is said on this very day about deprivation. Since in regard of on this very day said about work you did not differentiate between day and night, between punishment and warning, so in regard of on this very day said about deprivation we shall not differentiate between day and night, between punishment and warning. So far following Rebbi Aqiba.

כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. הִקִּישׁ מְלָאכָה לְעִינּוּי. מַה מְלָאכָה שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ מְלָאכָה שֶׁחַיָיבִין עָלֶיהָ כָרֵת. אַף עִינּוּי שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ עִינּוי שֶׁחַיָיבִין עָלָיו כָרֵת.

Following Rebbi Ismael? It shall be for you an eternal law, in the Seventh Month He joined work and deprivation. Since the work which I forbade to you is work for which one is liable to extirpation, also deprivation which I forbade to you is deprivation for which one is liable to extirpation.

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָאוֹכֵל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַכּוֹסֵס חִיטֵּי תְרוּמָה לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלְּתְּרוּמָה לוֹקֶה. הַמְגַמֵּע חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַכּוֹסֵס חִיטֵּי תְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי בִּמְגַמֵּע חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה לְאַחַר טִיבֻּלוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. שֶׁהַחוֹמֶץ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ.

Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan, he who eats of kilaim in a vineyard is whipped. Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan, he who chews wheat grain of heave is whipped. Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan, he who sips vinegar of heave is whipped; he who sips vinegar of heave pays the principal but he does not pay the fifth; he who chews wheat grain of heave pays the principal but he does not pay the fifth. Rebbi says, I am saying that he pays principal and fifth. Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Immi: The rabbis agree with Rebbi about one who sips heave vinegar from his dipping that he pays principal and fifth since vinegar refreshes.

תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. רַב חוּנָה פָתַר מַתְנִיתָה. תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְלֹא מְחַנְּכִין אוֹתָן קוֹדֶם לְשָׁנָה. קוֹדֶם לִשְׁנָתַיִם מְחַנְּכִין. רִבִּי יוֹחָנָן פָתַר מַתְנִיתָה. תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אֲבָל מְחַנְּכִין קוֹדֶם לְשָׁנָה. קוֹדֶם לִשְׁתַּיִם מַשְׁלִימִין. עַד אֵיכָן. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. כְּבֶן תֵּשַׁע וּכְבֶן עֶשֶׂר.

“One does not let children fast on the Day of Atonement.” Rav Ḥuna explained the Mishnah: One does not let children fast on the Day of Atonement, and does not train them, but one or two years before one trains them. Rebbi Joḥanan explained the Mishnah: One does not let children fast on the Day of Atonement, but one does train them, and one or two years before they complete the fast. Until when? Rebbi Aḥa, Rebbi Ḥinena, Rebbi Jacob bar Idi in the name of Rebbi Simeon ben Halaphta: At age nine or age ten.

Mishnah

משנה: עוּבְּרָה שֶׁהֵרִיחָה מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשׁוּב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְּקִיאִין. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר דַּיי:

MISHNAH: A pregnant woman who smelled [food] one feeds until she is well again. A sick person one feeds according to experts; if there are no experts one feeds him on his own judgment until he says, enough.

Halakhah

הלכה: בַּתְּחִילָּה תוֹחְבָהּ בָּרוֹטֶב. אִם שָׁבָה נַפְשָׁהּ הֲרֵי יָפֶה. וְאִם לָאו נוֹתְנִין לָהּ מִגּוּפוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. שְׁתֵּי עוֹבְרוֹת בָּאוּ לִפְנֵי רִבִּי טַרְפוֹן. שְׁלַח לְגַבּוֹן תְּרֵין תַּלְמִידִים. אֲמַר לוֹן. אָזְלוֹן וְאָמְרוֹן לוֹן. צוֹמָא רַבָּה הוּא. אָמְרוּן לְקַדְמִיָיא וּשְׁדַךְ. וְקָרוּי עֲלוֹי מִבֶּטֶן אִמִי אֵלִי אָתָּה. אָמְרִין לְתִינְיָינָא וְלָא שְׁדַךְ. וְקָרוּן עֲלוֹי זוֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דּוֹבְרֵי כָזָב.

HALAKHAH: At first one dips it in sauce. If she feels well again it is good. Otherwise one gives her of the body of forbidden food. Two pregnant women came before Rebbi Tarphon. He sent two students to them and told them, go and tell them, it is the Great Fast-day. They said it to the first one and she quieted down. They said about him, from my mother’s womb You are my God. They said it to the second, who did not quiet down. They said about him, The wicked are perverts from the womb; they err from the belly, the speakers of lies!

חוֹלֶה אוֹמֵר. יָכוֹל אָנִי. וְרוֹפֶא אוֹמֵר. אֵינוֹ יָכוֹל. שׁוֹמְעִין לָרוֹפֶא. רוֹפֶא אוֹמֵר. יָכוֹל הוּא. וְחוֹלֶה אוֹמֵר. אֵינוֹ יָכוֹל. שׁוֹמְעִין לַחוֹלֶה. לָא צוֹרְכָא (דְלָא) [אֶלָּא]. חוֹלֶה אוֹמֵר. יָכוֹל אָנִי. וְרוֹפֶא אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נַעֲשֶׂה כִּסְפֵק נְפָשׁוֹת. וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַׁבָּת.

The sick person says, I can, but the physician says, he cannot; one listens to the physician. The physician says, he can, but the sick person says, he cannot; one listens to the sick person. The only question is if the sick person says, I can, and the physician says, I do not know. Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: It is treated as an uncertainty of a danger to life, and any uncertainty of a danger to life pushes the Sabbath aside.