פסחים ד׳Pesachim 4

Mishnah

משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת:

MISHNAH: In a place where one was used to work on Passover Eve before noon one works; in a place where one was used not to work on Passover Eve before noon one does not work. If one goes from a place where he works to one where he does not work, or from a place where he does not work to one where he works, one puts on him the restrictions of the place he left and the restrictions of the place to which he comes, but a person should not change because of the controversy.

Halakhah

הלכה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כול׳. כְּתִיב שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב. אֵין לִי אֶלָּא הוּא. שְׁלוּחוֹ מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב. אֵינוֹ בְדִין שֶׁתְּהֵא עָסוּק בִּמְלַאכְתָּךָ וְקָרְבָּנְךָ קָרֵב. אֲבָל אָסְרוּ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. לָהֵן כָּל אִינַשׁ דִּיהֲוֵי עֲלוֹהִי אָעִין וּבִיכּוּרִין. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עֵצִים לַמִּזְבֵּחַ וְגִיזִירִים לַמַּעֲרָכָה. אָסוּר בְהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית וּמִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה בוֹ בַיּוֹם.

HALAKHAH: “In a place where one was used to work,” etc. It is written, there you shall slaughter the Pesaḥ in the evening. Not only he, from where his agent? The verse says, and you shall cook and you shall eat. Why does the verse say, there you shall slaughter the Pesaḥ in the evening? It is not in order that he should be occupied by his work while his sacrifice is offered. As what was stated, “therefore anybody who has an obligation for wood and first fruits. He who says, I am taking upon me [to bring] wood for the altar and logs for the arrangement on that day is forbidden funeral orations, and fasting, and working.”

אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילֵּין תְּמִידִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל אִינּוּן. אִם יִהְיוּ כָל יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לִירוּשָׁלִַם. לֵית כְּתִיב אֶלָּא שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ. אִם יִהְיוּ כָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין וּבְטֵילִין. וְהָכְתִיב וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ. מִי אוֹסֵף לָהֶן אֶת הַדָּגָן. אֶלָּא שֶׁהִתְקִינוּ הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלִַם [שֶׁל כֹּהֲנִים וְשֶׁל לְוִיִּם וְשֶׁל יִשְׂרָאֵלִים]. תַּנֵּי. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. עָמוּד מִירוּשָׁלִַם וַחֲצִי עָמוּד מִירִיחוֹ. אַף יְרִיחוֹ הָיְתָה יְכוֹלָה לְהוֹצִיא עָמוּד שָׁלֵם. אֶלְּא בִשְׁבִיל לַחֲלוֹק כָּבוֹד לִירוּשָׁלִַם הָיְתָה מוֹצִיאָה חֲצִי עָמוּד. הַכֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָה וְהָלְּוִיִּם לַדּוּכָן וְיִשְׂרָאֵל מוֹכִיחִין עַל עַצְמָן שֶׁהֵן שְׁלוּחֵיהֶן שֶׁלְכָּל יִשְׂרַאֵל.

Rebbi Jonah said, these daily sacrifices are the offerings of all of Israel. Could all of Israel ascend to Jerusalem? Is it not written, three times a year all your males shall be seen? If all of Israel would sit there and do nothing, is there not written, you shall harvest your grain? Who would harvest their grain? But the early prophets instituted 24 watches; from each watch there were [Cohanim, Levites, and Israel] present in Jerusalem. It was stated, twenty - four thousand. A stand-by group from Jerusalem, and half a stand-by group from Jericho. Jericho also could have produced a full stand-by group, but to give precedence to Jerusalem it only produced half a stand-by group. The Cohanim for service, the Levites for the podium, and the Israel as proof that they are the agents for all of Israel.

תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כֹּהֲנִים וּלְוִיִים וְיִשְׂרָאֵל וְשִׁיר מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. כָּל הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר אֵילּוּ הַלְּוִיִּם. וַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְצרִים אֵילּוּ הַכֹּהֲנִים. הַכֹּל עַד לִכְלוֹת הָעוֹלָה. הַכֹּל מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֵילּוּ הַלְּוִיִּם. לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אֵילּוּ הַכֹּהֲנִים. וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה הַשִּׁיר. וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקּוֹדֶשׁ. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל.

It was stated: “Rebbi Simeon ben Eleazar said, Cohanim, Levites, Israel, and song invalidate the sacrifice.” Rebbi Abbin in the name of Rebbi Eleazar, the reason of Rebbi Simeon ben Eleazar: The entire congregation were bowing down, these are Israel, and the song was sung, these are the Levites, and the trumpets were trumpeting, these are the Cohanim, everything up to the end of the elevation offering, all are indispensable for the sacrifice. Rebbi Tanḥuma in the name of Rebbi Eleazar understood it from here: And I gave the Levites to Aaron and his sons from the midst of the Children of Israel, these are the Levites, to work the service of the Children of Israel in the Tent of Meeting, these are the Cohanim, and to atone for the Children of Israel, that is the song, so there shall be no plague when the Children of Israel approach the Sanctuary, these are Israel.

מְנַיִין שֶׁהַשִּׁיר קָרוּי כַפָּרָה. חִינְנָא אֲבוֹי דְּרַב יַנְטָה בְשֵׁם רִבִּי בְנָיָה. וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה הַשִּׁיר. מְנַיִין שֶׁהַשִּׁיר מְעַכֵּב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בּוּלֶוְוטָה בְשֶׁם רִבִּי חֲנִינָה. וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה הַשִּׁיר.

From where that the song is called atonement? Ḥinena the father of (Rav Yanta) [Bar Nata] in the name of Rebbi Banaia: and to atone for the Children of Israel, that is the song. From where that the song invalidates? Rebbi Jacob bar Aḥa, Rebbi Simeon βουλευτής, in the name of Rebbi Ḥanina, and to atone for the Children of Israel, that is the song.

הֲרֵי פֶסַח הֲרֵי קָרְבָּנָן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל הוּא וְתָלוּ אוֹתוּ מִנְהָג. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁאֵין הַפֶּסַח קָרֵב אֶלְּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבוֹ בַּשַּׁחֲרִית אֵינוֹ פֶסַח. עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּהָ בַשַּׁחֲרִית עוֹלָה הִיא.

Is not Pesaḥ a sacrifice of all of Israel and they made it dependent on usage? Rebbi Abbahu said, there is a difference, since the Pesaḥ cannot be offered before noontime. Rebbi Abbahu asked, if one said, I have the obligation to bring an elevation offering in the afternoon, is he permitted to work in the morning? Rebbi Yose said, a Pesaḥ which he brought in the morning is no Pesaḥ; an elevation offering which he brought in the morning is an elevation offering.

כָּל הַדְּבָרִים תָּלוּ אוֹתָן בַּמֵּנְהָג. נַשְׁיָיא דִנְהִיגִין דְּלָא לְמֵיעֲבַד עוֹבְדָא בָאֲפוּקֵי שׁוּבְתָא אֵינוֹ [מִנְהָג]. עַד יַפְנֵי סִדְרָא [מִנְהָג]. בַּתְּרִיָיא וּבַחֲמִשְׁתָּא [אֵינוֹ מִנְהָ]ג. עַד יִתְפַּנֵּי תַעֲנִיתָא מִנְהָג. יוֹמָא דַעֲרוּבְתָא אֵינוֹ מִנְהָג. מִן מִנְחְתָא וּלְעֵיל מִנְהָג. יוֹמָא דְיַרְחָא מִנְהָג. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. נַשְׁיָיא דִנְהָגָן דְּלָא לְמִישְׁתַּיָיא מִן דְּאָב עֲלִיל מִנְהָג. שֶׁבּוֹ פָּסְקָה אֶבֶן שְׁתִיָיה. מַה טַעֲמָא. כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן.

Everything they made dependent on usage. If women use not to work after the end of the Sabbath, it is no [{legitimate} usage]; until the end of the seder it is [{legitimate} usage]. On Monday and Thursday, it is no [{legitimate} usage], to the end of the fast-day prayers it is [legitimate] usage. On the day of the willow twigs it is not {legitimate} usage, after afternoon prayers it is {legitimate} usage. On the day of the New Moon it is {legitimate} usage. Rebbi Zeˋira said, if women use not to weave from the start of Av it is {legitimate} usage, for the šetiah stone stopped to exist. What is the reason? For the woofs will be torn down.

אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כָּל הַדְּבָרִים מִנְהָג. אָעִין דְּשֵׁיטִּין הֲווּ בְּמִגְדַּל צְבָעַיְיה. אָתוּן וּשְׁאָלוּן לְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵהוֹן [דְּרַבָּנִין. מָהוּ מֵיעֲבַד בָּהֶן עֲבוֹדָה]. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּר אַל תְּשַׁנּוּ מִנְהָג אֲבוֹתֵיכֶם נוּחֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי אֶלְעָזָר בָּשֵׁם רִבִּי אַבִּין. כָּל דָּבָר שֶׁאינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מוּתָּר וְטוֹעֶה בוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְהֵן מַתִּירִין לֹו. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר וְהוּא נוֹהֵג בּוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְאֵין מַתִּירִין לוֹ.

Rebbi Ḥinena said, everything they made dependent on usage. There were acacia trees in Migdal Sevaya. They came and asked Rebbi Ḥanania, the colleague of the rabbis, may one use them for work? He told them, since your ancestors used to treat them as forbidden, do not change the usage of your deceased ancestors. Rebbi Eleazar in the name of Rebbi Abbin. In any case which is permitted but in error he treats it as forbidden, if he asks they will permit him. But in any case where he knows that it is permitted but he has the usage to treat it as forbidden, if he asks they will not permit him.

יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵלוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת בְּעַכּוֹ. אָמְרוּ לוֹ. לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן לִהְיוֹת יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. וְלֹא רָצָה לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֶלָּא עָמַד וְהָלַךְ לוֹ.

One may sit on a Gentile’s bench on the Sabbath. It happened that Rabban Gamliel was sitting on a Gentile’s bench at Acco on a Sabbath. They said to him, it is not our usage to sit on a Gentile’s bench on a Sabbath. He did not want to tell them that it is permitted to do this but got up and went away.

מַעֲשֶׂה בִיהוּדָה וּבְהִלֵּל בָּנָיו שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לִרְחוֹץ בַּמֶּרְחַץ בְּכָבוּל. אָמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ כָּן לִהְיוֹת רוֹחֲצִין שְׁנֵי אַחִים כְּאַחַת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא נִכְנְסוּ זֶה אַחַר זֶה. וְעוֹד שֶׁיָּצְאוּ לְטַיֵיל בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּבִירוֹ. אָמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ כָּאן לִהְיוֹת מְטַיְילִין בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בַּשַּׁבָּת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא שִׁילְּחוּ בְיַד עַבְדֵּיהֶן.

It happened that Jehudah and Hillel, Rabban Gamliel’s sons, went to bathe in the bathhouse of Kabul. They said to them, it is not our usage that two brothers should be bathing together. They did not want to tell them, so it is permitted, but entered one after the other. Also they went to promenade in gilded bark sandals at Biro in the night of the Sabbath. They said to them, it is not our usage to promenade in gilded bark sandals on the Sabbath. They did not want to tell them, so it is permitted, but sent them by their slaves.

וְלֹא סוֹף דָּבָר פֶּסַח. אֶלָּא אֲפִילוּ מִנְהָג קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וּגְרוֹסֵי צִיפּוֹרִי דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. נִיחָא גְּרוֹסֵי צִפּוֹרִין דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וְאֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. צָד הוּא בְחַכָּה צָד הוּא בְמִכְמוֹרֶת. אֲפִילוּ כֵן אֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. רִבִּי אִימִּי מֵיקַל לוֹן. שֶׁהֵן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל.

Not only the Pesaḥ but also usage. The net-fishermen of Tiberias, and the farina millers of Sepphoris, and the grain splitters of Acco, accepted not to work on the intermediate days of a holiday. One understands the farina millers of Sepphoris, and the grain splitters of Acco. The net-fishers of Tiberias, do they not diminish the enjoyment of the holiday? He may fish with a hook; he may fish with a stationary net. Even so, do they not diminish the enjoyment of the holiday? Rebbi Immi cursed them because they diminish the enjoyment of the holiday.

גָּלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבִיקְשׁוּ לַחֲזוֹר בָּהֵן. יָיבֹא כְהָדָא דְאָמַר רִבִּי בָּא. בְּנֵי מֵישָׁא קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אֲתוֹן שֲׁאָלוֹן לְרִבִּי. אָמְרִין לֵיהּ. אֲבוֹתֵינוּ נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אָנוּ מֶה אָנוּ. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּר אַל תְּשַׁנּוּ מִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם נוֹחֵי נֶפֶשׁ. וְאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ. תַּמָּן מִשֶׁנָּדַר נִשְׁאַל. בְּרַם הָכָא אֲבוֹתֵיכֶם נָדְרוּ. כָּל שֶׁכֵּן יְהוּ מוּתָּרִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. לֹא מָן הָדָא אֶלָּא מָן הָדָא. רִבִּי תַלְמִידֵיהּ דְרִבִּי יוּדָה הֲוָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אָסוּר לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל.

If they were exiled from one place to another and wanted to change their ways? Would it be as Rebbi Abba said, the people of Mesha took it upon themselves not to travel on the ocean. They came, asked Rebbi, and said to him, our forefathers used not to travel by sea; what is our situation? He said to them, since your forefathers treated it as a prohibition, do not change the usage of your deceased ancestors. May a person not ask about his vow? There he asks when he made the vow, but here their ancestors made the vow. Then they should be permitted a fortiori. Rebbi Ḥanania said, it is not because of this but because of the following. Rebbi was the student of Rebbi Jehudah, and Rebbi Jehudah said, one is forbidden to travel by sea.

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם בַּל תִתְגּוֹדְדוּ. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית שַׁמַּי וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל אֵין הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי מֵאִיר וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵי תַנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר וּתְרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְיָיה הִיא. שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה יָצָא. הֲרֵי פּוּרִים. הֲרֵי אֵילּוּ קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵילּוּ קוֹרִין בָּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אָמַר לֵיהּ. מִי שֶׁסִּידֵּר אֶת הַמִּשְׁנָה סָמְכָהּ לַמִּקְרָא. מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר.

Rebbi Simeon ben Laqish asked Rebbi Joḥanan: Is it not forbidden because of “do not split into sects”? He said to him, in case these follow the House of Shammai and those the House of Hillel. But between the House of Shammai and the House of Hillel does practice not follow the House of Hillel? He said to him, in case these follow Rebbi Meïr and those follow Rebbi Yose. But between Rebbi Meïr and Rebbi Yose, does practice not follow Rebbi Yose? He answered him, there are two Tannaim regarding Rebbi Meïr and two Tannaim regarding Rebbi Yose. He said to him, is there not New Year’s Day and the Day of Atonement, where in Judea one used to follow Rebbi Aqiba and in Galilee Rebbi Joḥanan ben Nuri. He told him, there is a difference since if he changed and in Judea acted as in Galilee or in Galilee as in Judea he discharged his obligation. But is there not Purim, where these read on the fourteenth and those on the fifteenth? He told him, he who edited the Mishnah based it on Scripture: Family and family, country and country, and town and town.

נִיחָא מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין. מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין. וִיבַטֵּל. שֶׁהֲרֵי כַמָּה בְטֵילִין יֵשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ מָקוֹם. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַתְמִיהַּ.

One understands “one goes from a place where he works to one where he does not work.” “From a place where he does not work to one where he works,” why should he not be idle? Are there not may idlers at that place? Rebbi Simon in the name of Rebbi Joḥanan: If he causes to wonder.

Mishnah

משנה: כַּיּוֹצֵא בוֹ הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ חַיָיב לְבָעֵר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה:

MISHNAH: Similarly, he who brings Sabbatical produce from a place where it was exhausted to one where it was not exhausted or from a place where it was not exhausted to one where it was exhausted is obligated to eliminate. Rebbi Jehudah says, go and get it for yourself.

Halakhah

הלכה: כָּלוּ מִטִּיבֵּרִיָּה וְלֹא כָלוּ מִצִּיפּוֹרִין. אָמַר לֹו. מִצִּיפּוֹרִין הֵבֵאתִים. אִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינֵנִי צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי פִינְחָס. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה שְׁנֵיהֶן אָמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אוֹכְלִין עַל הַמּוּבְקָר וְאֵין אוֹכְלִין עַל הַשָּׁמוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף עַל הַשָּׁמוּר. אָמַר לוֹן. מִן הַשָּׁמוּר הֵבֵאתִים. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינִי הֲרֵי שָׁדֶה פְלוֹנִית מְשׁוּמֶּרֶת לְפָנֶיךָ. צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה.

HALAKHAH: If they run out in Tiberias but did not run out in Sepphoris. He says to him, 1 brought it from Sepphoris; if you do not believe me, go and bring for yourself. Rebbi Ḥanania and Rebbi Phineas: Rebbi Jehudah and Rebbi Yose both said the same, as we have stated there: “One eats based on what is abandoned but not on what is guarded. Rebbi Yose says, also on what is guarded.” He says to him, I brought it from what is guarded; if you do not believe me, there is field x guarded before you, go and bring for yourself.

Mishnah

משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶן בְּהֵמָה גַסָּה עֲגָלִים וּסְיָיחִים שְׁלֵימִין וּשְׁבוּרִין. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס:

MISHNAH: At a place where they used to sell small cattle to Gentiles one sells; at a place where they used not to sell one does not sell; nobody should change this because of controversy. Nowhere does one sell to them large animals, calves, and donkey foals, whole or damaged. Rebbi Jehudah permits damaged ones; Ben Bathyra permits horses.

Halakhah

הלכה: מוּתָּר לְגַדֵּל. אָמַר רִבִּי בָּא. כְּגוֹן מָהִיר שֶׁהוּא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. מוּתָּר לְיַיחֵד. מָאן דָּמַר. אָסוּר לִמְכּוֹר אָסוּר לְיַיחֵד. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רַב. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. אָסוּר לְיַיחֵד. מַה בֵין לִמְכּוֹר מַה בֵין לְיַיחֵד. תַּמָּן מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ כִּבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוּי הִיא. בְּרַם הָכָא בְּהֶמְתּוּ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל הִיא וְהוּא חָשׁוּד עָלֶיהָ.

HALAKHAH: Is it permitted to raise them? Rebbi Abba said, for example Mahir which is sixteen by sixteen mil. They wanted to say, he who said it is permitted to sell [says] it is permitted to leave it alone. But he who says, it is forbidden to sell [says] it is forbidden to leave it alone. Rebbi Jonah, Rebbi Eleazar in the name of Rav: Even one who says it is permitted to sell it [says] it is forbidden to leave it alone. What is the difference between selling and leaving alone? There, because he intends to sell it to him it is like the Gentile’s animal. But here it is the Jew’s animal and he is suspected about it.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. לָמָּה. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי גִיזָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיְתָה עֵז. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי בְכוֹרָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה זָכָר. שֶׁהוּא מוֹצִיאוֹ מִידֵי מַתָּנוֹת. מֵעַתָּה חִיטִּין אַל יִמְכּוֹר לֹו. שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מִידֵי חַלָּה. יַיִן וְשֶׁמֶן אַל יִמְכּוֹר לוֹ. שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מִידֵי בְרָכָה.

“At a place where they used not to sell one does not sell.” Why? Because he eliminates the duty of shearing. Think of it, if it was a goat! Because he eliminates the duty of the first-born. Think of it, if it was a male! Because he eliminates the gifts. Then one should not sell wheat to him because he eliminates the duty of ḥallah; then one should not sell wine and oil to him because he eliminates the duty of benedictions.

בְּכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶן בְּהֵמָה גַסָּה. מַה בֵין גַּסָּה מַה בֵין בְּהֵמָה דַקָּה. בְּהֵמָה גָסָּה יֵשׁ בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. בְּהֵמָה דַקָּה אֵין בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. וְאֵינוֹ חוֹלֵב וְאֵינוּ גוֹזֵז. תַּמָּן הוּא מִתְחַיֵיב. בְּרַם הָכָא הִיא מִתְחַיֶיבֶת. וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לֹא בְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוֹי הִיא. אָמַר רִבִּי אִימִּי בַּבְלָיָיא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. פְּעָמִים שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לְנִיסָּיוֹן. וְהוּא מַחֲזִירָהּ לוֹ לְאַחַר ג׳ יָמִים. וְנִמְצָא עוֹבֵר עֲבֵירָה בִבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. מֵעַתָּה לְנִיסָּיוֹן אָסוּר. שֶׁלֹּא לְנִיסָּיוֹן מוּתָּר. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ.

“Nowhere does one sell large animals to them.” What is the difference between large and small animals? For a large animal there might be an obligation for a purification offering; for a small animal there can be no obligation for a purification offering. But does he not shear, does he not milk? There he is liable; here would it be liable? But if it is sold, is it not the Gentile’s animal? The Babylonian Rebbi Immi in the name of the rabbis there: Sometimes he sells it on trial and returns it after three days, then it turns out that he did forbidden work with the Jew’s animal. Then on trial it should be forbidden, not on trial permitted. One is because of the other.

עָבַר וּמָכַר קוֹנְסִין בּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁקּוֹנְסִין לַהֲלָכָה כָּךְ קוֹנְסִין לְמִנְהָג. מְנַיִין שֶׁקּוֹנְסִין בּוֹ לְמִנְהָג. חַד בַּר נַשׁ זְבִין גְּמָלָא לְחַד אֲרָמָאֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וּקְנָסֵיהּ בְכִיפְּלֵה בְּגִין דְּיַיחְזֵר לֵיהּ גְּמָלָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לְסִרְסוּר קָנְסוּ וַהֲווֹן צְוָוחִין לֵיהּ בְּרָא דִמְסַרְסֵר לָאֲרָמָאָה. מַה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. הַלּוֹקֵח בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָלְדָה בְּכוֹר. מַעֲלֶה עִמּוֹ בְשָׁוֶה וְנוֹתֵן חֲצִי דָמִים לַכֹּהֵן. נְתָנָהּ לוֹ בְקַבָּלָה. מַעֲלֶה עִמּוֹ אֲפִילוּ עֶשֶׂר דָּמִים בְּשָׁוֶוה וְנוֹתֵן כָּל הַדָּמִים לַכֹּהֵן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הוֹאִיל וְאֶצְבַּע הַגּוֹי בָאֶמְצַע נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. וְרָבָה מִן דְּרִבִּי יוּדָה. מַה דְּאָמַר רִבִּי יוּדָה מִשֵּׁם הִילְכוֹת בְּכוֹרָה. מַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה.

If he transgressed and sold one fines him. Just as one fines for practice so one fines for custom. From where that one fines for custom? A person sold his camel to an Aramean. The case came before Rebbi Simeon ben Laqish who fined him double to make him take back the camel. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, they fined the broker and called him son who brokers to an Aramean. Does Rebbi Simeon ben Laqish follow Rebbi Jehudah? As it was stated in the name of Rebbi Jehudah: “If somebody buys an animal from a Gentile and it gave birth to a firstling, he buys it up to its worth and gives half of its worth to a Cohen. If it was given to him as contractor, he has to pay for up to ten times its worth and gives all of its worth to the Cohen. But the Sages say, since the finger of the Gentile in involved it is no longer liable as firstling.” Rebbi Simeon ben Laqish follows Rebbi Jehudah and says more than Rebbi Jehudah. What Rebbi Jehudah said because of the practice of firstlings; but what Rebbi Simeon ben Laqish said because of practice regarding a large animal.

רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בַּשְּׁבוּרָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִהִתְרַפְּאוֹת. אָמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי מֵבִיאִין לָהּ זָכָר וְנִרְבַּעַת מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן. אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְשָׁבוּר [זָכָר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת]. אָמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי מֵבִיאִין לוֹ נְקֵיבָה וְהוּא רוֹבְעָהּ וְהִיא יוֹלֶדֶת. רַב אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁלְּנָכְרִי. הַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ. וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָמְרָה שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן עבדים. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר קְדָמָךְ רִבִּי אַבּוּן. דָּמַר רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע.

“Rebbi Jehudah permits damaged ones.” Rebbi Jehudah said this only for a damaged one which cannot be healed. They told him, may they not bring a male to her, she is fertilized and gives birth? He said to them, I also said this only about a male damaged one which cannot be healed. They told him, may they not bring a female to him, he fertilizes her and she gives birth? Rav Abun in the name of the rabbis there: This implies that one is forbidden to provide them with semen. There, we have stated: “If somebody buys a Non-Jew’s donkey fetus or who sells one to him even though he is not authorized, or one who enters into partnership, or accepts from him as contractor, or lets it in contract, is not liable for firstling.” Rebbi Haggai asked before Rebbi Yose, does this not imply that one is forbidden to provide them with (slaves) [fetuses]? He said to them, Rebbi Abun in the name of the rabbis there already preceded you, since Rebbi Abun said in the name of the rabbis there, this implies that one is forbidden to provide them with semen.

בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוּס זָכָר שֶׁהוּא הוֹרֵג [בְּעָלָיו] בַּמִּלְחָמָה. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהוּא רָץ אַחַר נְקֵיבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. הַסָּרִיס. מָאן דְּאָמַר. שֶׁהוּא רָץ אַחַר הַנְּקֵיבָה. [זֶה] אֵינוּ רָץ אַחַר נְקֵיבָה. מָאן דָּמַר. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. אַף הוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָיה. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַיִים. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָה. בֶּן בְּתֵירָה וְרִבִּי נָתָן אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹפוּת. בֵּין חַיִּים בֵּין מֵתִים חַיָיב. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. מֵתִים חַיָיב. חַיִּין פָּטוּר. רַבָּנִין אִית לְהוֹן מִשּׁוּם חִיּוּב חַטָּאת. וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ הָכֵין. כְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. כְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. אוֹף אֲנָן אִית לָן. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַיִים. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשּׁוּם כְּלֵי זַיִין וּמִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. וְתַנֵּי כֵן. חַיָּה גַסָּה כִבְהֵמָה גַסָּה. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי בִּיסְנָא חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. חַיָּה גַסָּה כִבְהֵמָה דַקָּה.

“Ben Bathyra permits horses.” Rebbi Jehudah said this only about a male horse because it kills [its owner] in war. Some say, because it runs after a female, and some say, because it stands still to urinate. What is between them? A gelding. He who says because it runs after a female, [this one] does not run after a female. He who says because it stands still to urinate, this one also stands still to urinate. Rebbi Aḥa in the name of Rebbi Tanḥum bar Ḥiyya: If it gets old he binds it to the grindstone. Rebbi Yose ben Rebbi Abun in the name of Rebbi Ḥuna: Ben Bathyra and Rebbi Nathan both said the same, as it was stated: “If he carried domestic animals, wild animals, or birds, whether alive or dead, he is liable. Rebbi Nathan says, dead he is liable, alive he is not liable.” The rabbis hold that he is liable for a purification sacrifice and they answer him so? They answer following his own argument. Following your argument, since you are saying because of rabbinic Sabbath prohibition, also we hold that if it gets old he binds it to the grindstone. Rebbi says, I am saying that it is forbidden for two reasons, as a weapon and as a large animal. It was stated so: A large wild animal is like a large domestic animal. Who stated this? Rebbi. The words of the Sages: Rebbi Bisna, Ḥanin bar Abba in the name of Rav: A wild animal is like a small domestic animal.

Mishnah

משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לוֹכַל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לוֹכַל אֵינָן אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֵין מַדְלִיקִין. מַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵיסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבִמְבוֹאוֹת אֲפֵילִין וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין:

MISHNAH: In a place where usually one eats roast meat in the Passover nights one eats; in a place where one does not usually eat one does not eat. In a place where one is used to ignite a candle in the night of the Day of Atonement one ignites, in a place where one is used not to ignite one does not ignite. One ignites in synagogues, and in houses of study, and in dark passages, and near sick persons.

Halakhah

הלכה: רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. סָבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ בֵיצָה. אֲפִילוּ קוֹלָקַּס. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי חָנִין. וּבִלְבַד מִן הַשְּׁחִיטָה.

HALAKHAH: Rebbi Abba asked before Rebbi Immi: Even calf meat? He said to him, even calf meat. Even fowl meat? He said to him, even fowl meat. They wanted to say, even an egg, even colocasia. Rebbi Yudan ben Rebbi Ḥanin said, but only what needs slaughter.

תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. אֲפִילוּ בִמְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵה בֶן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דָּרַשׁ רִבִּי חִיָיה בַּרַ בָּא לְטִיבֵּרַיָּא כְהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן רִבִּי חִזְקִיָּה וְאָמְרֵי לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק מְשׁוּבָּח מִמְּקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי הָאִישׁ הַזֶּה צָנוּעַ וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מִיטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. מָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. שֶׁהוּא רוֹאֶה וּמִתְבַּיֵישׁ. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְיָתָאַוֶּה. תַּנֵּי. אֲפִילּוּ בָּתֵּי כְּנֵיסִיּוֹת וּבָתֵּי מֶרְחַצִּיּוֹת. לְכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין.

It was stated: Rebbi Simeon ben Eleazar says, on a Day of Atonement which falls on a Sabbath, even in a place where one is not used to ignite one ignites. Rebbi Simon in the name of Rebbi Joshua ben Levi, Rebbi Yose ben Saul in the name of Rebbi: Practice follows Rebbi Simeon ben Eleazar. Rebbi Ḥiyya bar Abba preached to the Tiberians following Rebbi Simeon ben Eleazar. Rebbi Yose said it in the name of Rebbi Samuel bar Nahman in the name of Rebbi Jonathan, Rebbi Ḥizqiah, but some say Rebbi Jacob bar Aḥa, in the name of Rebbi Samuel bar Nahman: A place where one is used to ignite is better than a place where one is used not to ignite. Rebbi Jeremiah said, you should know that this is so since on a Day of Atonement which falls on a Sabbath, even in a place where one is not used to ignite one ignites. Rebbi Abba and Rebbi Simon both are saying, you should know that this is so since a man is modest and will not engage in sexual activity when a light is burning. Both he who said, one lights, as he who said, one does not light, because of leading into sin. He who said that one lights, because he will see and be ashamed. But he who said that one does not light, that he should not see and become desirous. It was stated: Even in (synagogues) [privies] and wash rooms. For that it is necessary: One ignites even in a place where one is not used to ignite.

יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁין וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. רַב אָמַר. אָסוּר. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה טַעַם אָמְרוּ. מַדִּיחִין כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. מִפְּנֵי סַכָּנָה. שַׁנְיָיא הִיא סַכָּנַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שַׁנְיָיא הִיא יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אֶלְעָזָר. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת חַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעָרֶב. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא דָבָר קַל שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל. הָתִיב רִבִּי פִינְחָס. מַתְנִיתָא דְרִבִּי לָעְזָר פְלִיגָא עָלוֹי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת וּבַחוֹל שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת. אִם בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת לֹא כָּל שֶׁכֵּן בַּשַּׁבָּת. לֹא צוֹרְכָה דְלָא [אֲפִילוּ] דְבָרִים שֶׁאַתְּ מוּתָּר לַעֲשׂוֹתָן בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת עֲלֵיהֶן בַּשַּׁבָּת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ הַדָּחַת כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. נִרְאִין דְּבָרִים בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְצוֹנֵין. אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְרוֹתְחִין עַד דְּיָידָא גָלְשָׁה הוּא מְקַנֵּב. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף מִתְבַּיֵישׁ וְלֹא מְקַנֵּב. וְנִמְצָא בָא לִידֵי סַכָּנָה. רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁאַל לְרִבִּי חִיָיה וּלְרִבִּי יָסָה. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת [מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן]. אָמְרֵי לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ מֵימוֹר לַחֲלִיטָה. עֲבַד לִי חֲלִיטָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. עֲבַד לִי תוֹפִין. שָׁרֵי. עֲבַד לִי פְתִילָה. אָמַר לֵיהּ. לֹא. מַה בֵין זֶה לָזֶה. זֶה אוֹכֶל נֶפֶשׁ. וְזֶה אֵינוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ.

On a Day of Atonemement which falls on a Sabbath may one soak pickles and preserves starting from the time of afternoon prayers? Rav said, it is forbidden; Rebbi Eleazar said, it is permitted. Rebbi Jacob bar Aḥa in the name of Rebbi Eleazar, why did they say, one may soak pickles and preserves starting from the time of afternoon prayers? Because of danger. Is there a difference between the danger on a Day of Atonement which falls on a Sabbath and a Day of Atonement which falls on a weekday? Rebbi Ḥanania the colleague of the rabbis objected, a Mishnah disagrees with Rebbi Eleazar: “On a Day of Atonemement which falls on a Sabbath, the shew-breads are distributed in the evening.” There is a difference. Since this is a small matter, he might forget and eat. Rebbi Phineas objected:: A baraita of Rebbi Eleazar disagrees with him. The Day of Atonemement which falls on a Sabbath is a day of rest; on a weekday it is a day of rest. If one is resting on a weekday, not so much more on a Sabbath? Is it not necessary that even things which you are permitted to do on a weekday you have to refrain from on a Sabbath? What would this be? This is soaking pickles and preserves. Rebbi Jacob bar Zavdi in the name of Rebbi Abbahu. The matter is evident for anything which is served with cold food but for anything which is served with hot food while it is heated he can trim it. Rebbi Mana said, if you are saying so, also he will be embarrassed and will not trim; it will turn out that he will become endangered. Rebbi Abba asked before Rebbi Immi: May one soak pickles and preserves starting from the time of afternoon prayers? He said to him, it is permitted. Rebbi Jacob bar Aḥa asked Rebbi Ḥiyya and Rebbi Yasa, may one soak pickles and preserves starting from the time of afternoon prayers? They said to him, it is permitted. Rebbi Zeˋira asked before Rebbi Immi, may one say to the maker of fried food make me some fried food? He said to him, it is permitted. Make me baked goods? Permitted. Prepare me a wick? No. What is the difference between one and the other? This is food, the other is not food.

Mishnah

משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן כְתַלְמִידֵי חֲכָמִים.

MISHNAH: In a place where usually one works on the Ninth of Av, one works. In a place where usually one refrains one does not work, but everywhere the scholars are idle. Rabban Simeon ben Gamliel says, should everybody make himself a scholar?

Halakhah

הלכה: רִבִּי אָבוּן רִבִּי שִמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא. כְּמַתְמִיַהּ. יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. כָּל עַצְמָן לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים בְּטֵילָה בְתִשְׁעָה בְאָב.

HALAKHAH: Rebbi Abun, Rebbi Simeon ben Laqish in the name of Rebbi Yudan the Prince: With a question mark, “should everybody make himself a scholar?” The Sages themselves did not decree idleness.

Mishnah

משנה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת. וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִיקָּר. הַלַּיְלָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד שֶׁתֵּנֵץ הַחַמָּה:

MISHNAH: Also the Sages say, in Judea one did work on Passover Eve until noon, but in Galilee one did not work at all. In the night, the House of Shammai forbid, but the House of Hillel permit until sunrise.

Halakhah

הלכה: הָא יוֹם אָסוּר. רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹם פֶּסַח הוא לַיי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. שְׁנֵי תַלְמִידִים שָׁנוּ אוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אַשְׁכְּחִית אֲמַר. תְּלָתָא אִינּוּן. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחַד אָמַר. מוּתָּר. וְחַד אָמַר. מִנְהָג.

HALAKHAH: Therefore, the day is forbidden. Rebbi Eleazar in the name of Rebbi Hoshaia: “ A day of Pesaḥ it is for the Eternal.” Rebbi Jacob bar Aḥa in the name of Rebbi Joḥanan, Rebbi La in the name of Rebbi Eleazar: Two students formulated it. Rebbi Zeˋira said, I found to say that they are three. One said, it is forbidden, another said, it is permitted, and another said it is a matter of usage.

Mishnah

משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִילָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגוֹמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים הַחַיָיטִים וְהַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִים:

MISHNAH: Rebbi Meïr says, any work which one started before the Fourteenth he may finish on the Fourteenth. But he may not start one on the Fourteenth even if he can finish it. But the Sages say, three trades are permitted working on Passover Eve, the tailors, and the barbers, and the laundrymen. Rebbi Yose ben Rebbi Jehudah says, also the cobblers.

Halakhah

הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִילָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲפִילוּ דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. שָׁלוֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים. הַחַיָיטִין. שֶׁכֵּן הִדְיוֹט תּוֹפֵר כְדַרְכּוֹ בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. הַסַּפָּרִין. שֶׁכֵּן נְזִירִין וּמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין בְּמוֹעֵד. הַכּוֹבְסִין. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָעוֹלִים מִטּוּמְאָה לָטַהֲרָה לִהְיוֹת מְכַבְּסִין בְּמוֹעֵד. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִין. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ עוֹלֵי רְגָלִים לִהְיוֹת מְתַקְּנִין מִנְעֲלֵיהֵן וסַנְדָּלֵיהֶן בְּמוֹעֵד. וְרַבָּנִין אָמְרִין. עֲשִׁירִים הָיוּ וּבַבְּהֵמָה הָיוּ עוֹלִין.

HALAKHAH: “Rebbi Meïr says, any work which one started before the Fourteenth he may finish on the Fourteenth,” but only what is needed on the holiday. “But he may not start one on the Fourteenth,” even something needed for the holiday. “But the Sages say, three trades are working on Passover Eve, the tailors,” since a non-professional may sew normally on the intermediate days of the holiday. “The barbers,” since nezirim and lepers shave on the holiday. “The laundrymen,” since usually people who ascend from impurity to purity launder on the holiday. “Rebbi Yose ben Rebbi Jehudah says, also the cobblers,” since the pilgrims are used to repair their boots and sandals on the holiday. But the rabbis say, they were rich and made the pilgrimage on animals.

Mishnah

משנה: מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַמּוֹעֵד מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין. מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד:

MISHNAH: One sets hens on brooding stalls on the Fourteenth; and a hen which fled one returns to its place, or if it died one installs another in its place. One cleans under the feet of animals on the Fourteenth; on the holiday one sweeps to the side. Vessels one delivers to and brings from the artisan’s house even though they are not needed on the holiday.

Halakhah

הלכה: מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לְתַרְנוֹגַלִּין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. הָא בְמוֹעֵד אָסוּר. אֵין מַרְבִּיעִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. אֲבָל מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חֲמוֹרָה שֶׁהִיא תוֹבַעַת זָכָר מַרְבִּיעִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תֵיצַן. וּשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. וּמְקִיזִין דָּם לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. וְאֵין מוֹנְעִין רְפוּאָה מֵאָדָם וּמִבְּהֵמָה בְמוֹעֵד.

HALAKHAH: “One installs hens on brooding stalls on the Fourteenth,” therefore not during the holiday. One does not breed an animal on the holiday but may lead it to the corral. Rebbi Jehudah says, one breeds a female donkey in heat on the holiday, lest it cool down; all other animals one leads to the corral. One bleeds humans and animals on the holiday, and does not refrain from any medical procedure for humans or animals on the holiday.

תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְהֵן שֶׁיַּחֲזִירוּהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים לַמְדוֹרָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְהִיא שֶׁיָּשְׁבָה עַל בֵּיצֵיהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אַרְבָּעָה עָשָׂר חֲמִשָּׁה עָשָׂר. וּמִקְצַת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תִּיפְתָּר שֶׁיָּשְׁבָה מֵאֵילֶיהָ. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.

“A hen which fled one returns to its place,” only if one returns it within three days of its escape. “Or if it died one installs another in its place,” only it sat on its eggs three days of 24 hours. Rebbi Mana said, the Mishnah implies this, the 13th, 14th, 15th, and part of a day is counted as a whole day. Rebbi Abun said, explain it if it sat down by itself and it implies nothing.

זֶבֶל שֶׁבַּמָּבוֹי מְסַלְּקוֹ לְצַד. שֶׁבָּרֶפֶת וְשֶׁבַּחָצֵר מוֹצִיאוֹ לָאִישְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דְתֵימַר. בְּחָצֵר קְטַנָּה. אֲבָל בְּחָצֵר גְּדוֹלָה מְסַלְּקוֹ לְצַד. הָרֶפֶת בֵּין גְּדוֹלָה בֵין קְטַנָּה מוֹצִיאוֹ לָאִשְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. מִפְּנֵי שֶׁנִּיווּלָהּ קָשָׁה.

Manure in an alley one sweeps aside, in a cowshed and a courtyard one takes it out to the dungheap. Rebbi Abba said, this is for a small courtyard, but in a large courtyard one sweeps it aside. In a cowshed, whether large or small, one takes out to the dungheap. Rebbi Abba said, because its ugliness is dangerous.

Mishnah

משנה: שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ עַל שְׁלשָׁה מִיחוּ בְיָדָם וְעַל שְׁלשָׁה לֹא מִיחוּ בְיָדָם. אֵילּוּ שֶׁלֹּא מִיחוּ בְיָדָם מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעוֹמֶר וְלֹא מִיחוּ בְיָדָן. אֵילּוּ שֶׁמִּיחוּ בְיָדָן מַתִּירִין בְּגֻמִזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְּשָׁרִים בַּשַּׁבָּת וְנוֹתְנִין פֵּיאָה לַיָּרָק וּמִיחוּ בְיָדָן חֲכָמִים:

MISHNAH: Six things used the people of Jericho to do; on three of them they interfered, about three they did not interfere. The following are where they did not interfere: They grafted date palms during the entire day, and they bundled the šema ˋ and they cut grain and tied it into sheaves before the ˋomer; they did not interfere. The following are where they did interfere: They permitted sycamore figs of dedicated trees, and they ate wind-fall on the Sabbath, and they gave peah from vegetables; here they did interfere.

Halakhah

הלכה: מָאן תַּנָּא. קוֹצְרִין. רִבִּי מֵאִיר. מָאן תַּנָּא. גּוֹדְשִׁין. רִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בֵּרִבִּי סוֹסַיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁקּוֹצְרִין וְכָל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין גּוֹדְשִׁין. מַפְלִיגִין. בְּהֶרְכֵּב דְּקָלִים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם וְכִרְצוֹן חֲכָמִים הָיוּ עוֹשִׂין. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כִּרְצוֹן חֲכָמִים.

HALAKHAH: Who is the Tanna of “cutting”? Rebbi Meïr. Who is the Tanna of “binding into sheaves”? Rebbi Jehudah. Rebbi Jacob ben Rebbi Sosai said before Rebbi Yose: Everybody agrees that one may cut, and everybody agrees that one may not tie into sheaves. Where did they disagree? About grafting of date palms. Rebbi Meïr says, one grafts date entire day, and they acted following the will of the rabbis. Rebbi Judah says, they were not acting following the will of the rabbis.

כֵּיצַד הָיוּ כוֹרְכִין אֶת שְׁמַע. אָמַר רִבִּי אָחָא אָמַר רִבִּי זְעוּרָה אָמַר רִבִּי לָא. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד. אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְסִיקִין בֵּין תֵּיבָה לְתֵיבָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מַפְסִיקִין הָיוּ. אֶלָּא שָׁלֹּא הָיוּ אוֹמְרִים. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי לָא. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יי וגו׳ אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְסִיקִין בֵּין אֶחָד לְבָרוּךְ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מַפְסִיקִין הָיוּ אֶלָּא שָׁלֹּא הָיוּ אוֹמְרִים. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

How did they bundle the šemaˋ? Rebbi Aḥa said, Rebbi Zeˋira said, Rebbi La said: Hear, o Israel, the Eternal, our God, the Eternal is One, only they did not stop between words, the words of Rebbi Meïr. Rebbi Jehudah said, they did stop but they did not say “Praised be the Name of the Glory of His Kingdom for ever and ever.” Rebbi Yose said, Rebbi Zeˋira, Rebbi La said: Hear, o Israel, the Eternal, etc., only they did not stop between One and “Praised”, the words of Rebbi Meïr. Rebbi Jehudah said, they did stop but they did not say “Praised be the Name of the Glory of His Kingdom for ever and ever.”

כֵּיצַד הְיוּ מַתִּירִין בְּגֻמִזִיוֹת שֶׁלְהֶקְדֵּשׁ. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לָנוּ בְגִידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ שֶׁהֵן אֲסוּרִין. אָמְרוּ לָהֶן. אֲבֹתֵינוּ כְשֶׁהִקְדִּישׁוּ לֹא הִקְדִּישׁוּ אֶלָּא קוֹרוֹת מִפְּנֵי בַעֲלֵי אֶגְרוֹף. שֶׁהָיוּ בָאִין וְנוֹטְלִין אוֹתָן בִּזְרוֹעַ. מָה רַבָּנִין סָבְרִין מֵימַר. קוֹרוֹת וּפֵירוֹת הִקְדִּישׁוּ. אֲפִילוּ תֵימַר. קוֹרוֹת הִקְדִּישׁוּ וּפֵירוֹת לֹא הִקְדִּישׁוּ. צְרִיכָה לָרַבָּנִין. הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אִילָן מָהוּ שֶׁיְּשַׁיֵיר לוֹ מִן הַגִּידוּלִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מִשֶּׁנּוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת. הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים. שַׁנְיָיא הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ לֹא נוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת יְהוּ הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים. שַׁנְיָיא הִיא שֶׁהוּא כֶרֶם לְהֶקְדֵּשׁ. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם לַהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר [מִן הַפֶּרֶט] מִן הָעוֹרְלָה וּמִן הָרְבָעִי וּמִן הָעוֹלֵלוֹת וְחַיָיב בַּשְּׁבִיעִית. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיי. אֲפִילוּ דָבָר שֶׁהוּא לַיי קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו.

“How did they permit sycamore figs of dedicated trees? The Sages said to them, do you not agree with us that growth of dedicated [plants] is forbidden? They told them, when our forefathers dedicated them, they dedicated only the tree stems because of the strong men who came and took them by force.” Do the rabbis mean to say that they dedicated tree stems and fruits? Even if you say that they dedicated the tree stems but not the fruits, the rabbis wonder if somebody dedicates an orchard, may he reserve the growth for himself? Let us hear from the following: “After the gleanings are recognizable, the gleanings belong to the poor.” That is different because nobody may dedicate anything that is not his own. Does that not mean that even if the gleanings were not yet recognizable, they should belong to the poor? This is different, because it is a vineyard for the Temple, as it was stated: “It somebody plants a vineyard for the Temple, it is exempt from single berries, and from ˋoriah, and from the Fourth Year, but it is subject to the Sabbatical year.” Rebbi Zeˋira in the name of Rebbi Joḥanan: The land shall observe a Sabbath for the Eternal. The sanctity of the Sabbatical falls even on anything that is the Eternal’s.

רִבִּי חִיָיה בַּר אַבָּא בְעָא קוֹמֵי [דְרִבִּי מָנָא]. לְאוֹכְלוֹ בְּלֹא פִדְיוֹן [אֵי] אֵיפְשַׁר. [שֶׁאֵי] (שֶׁ)אֶיפְשַׁר לְהֶקְדֵּשׁ לָצֵאת בְּלֹא פִדְיוֹן. לִפְדּוֹתוֹ וּלְאוֹכְלוֹ נִמְצָא לוֹקֵחַ לוֹ קוֹרְדּוֹם מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ. הַגִּיזְבָּר הָיָה מַחְלִפָן בְּיַד אַחֵר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָיה. לָמָּה לֵי נָן פָּתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל כְּהַהִיא דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵה מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶבְקֵירוֹ. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם הֶבְקֵר נִדְרוֹ לְהֶקְדֵּישׁוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרוּן כְרִבִּי יוֹסֵה.

Rebbi Ḥiyya bar Abba asked before Rebbi Mana: It is impossible to eat without redemption since Temple property cannot leave without redemption. If one redeems and eats it, it would be as if one bought an axe with Sabbatical money. He said to him, the treasurer exchanges it through a third person. Rebbi Mattaniah said, why do we not explain it according to everybody, as Rebbi Joḥanan said, the words of Rebbi Yose because his vow precedes his declaration of abandonment. But here the vow of abandonment precedes his dedication. Rebbi Joḥanan said, it happened that they gave instructions following Rebbi Yose.

לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלְיו וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. שַׁנְיָיה הִיא בְעָרִיס שֶׁדַּרְכּוֹ לִבָּחֵן. אֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי אוֹשַׁעְיָה לֵית הִיא פְלִיגָא. דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. רוֹמֵס הָיִיתִי זֵיתִים עִם רִבִּי חִיָיה הַגָּדוֹל. וְאָמַר לִי. כָּל זַיִת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָדָךְ וְלִיטְלוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁכָּל רוֹגְלוּת וְרוֹגְלוּת אוּמָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

Does this not contradict Rebbi Joḥanan, since Rebbi Joḥanan said, if he passed over it and forgot it, it is forgotten. There is a difference, for a trellis is usually checked. And it does not even contradict Rebbi Hoshaia, for Rebbi Hoshaia said, when I was mashing olives with the great Rebbi Ḥiyya, he told me that any olive you can reach when stretching out your hand is not forgotten. There is a difference, since every single freestanding vine is a separate planting.

רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ וְנִצְרַךְ לְדָמָיו. אָמַר לֵיהּ. לֹא עָלָה עַל דַּעַת שֶׁיָּמוּת בָּרָעָב. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי לָא תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. מִיסְתִּיוֹסִיס כְּאוֹנֵי הִיא וְנִקְנֵית בְּמִקַּח. תַּנֵּי. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ וְעָמַד וְהִקְדִּישׁוֹ. הֲרֵי זֶה דָר בְּתוֹכוֹ וּמַעֲלֶה שָׂכָר לְהֶקְדֵּשׁ. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִקְדִּים לוֹ שְׂכָרוֹ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהִקְדִּים לוֹ שְׂכָרוֹ. הֲרֵי זֶה דָר בְּתוֹכוֹ חִנָּם. בְּיוֹמוֹי דְרִבִּי מָנָא הַוָות נימורה בְצִיפּוֹרִין. וַהֲווֹן בְּנֵיהוֹן מִישְׁכּוֹנִין גַּבֵּין. מֵיאֲתַאי מֵיזַל לוֹן אַפִּיק רִבִּי מָנָא כְדוֹן כַּהִיא דְרִבִּי אִימִּי. אַמַר. לָא דַאֲנָא סְבַר כְדַעְתֵּיהּ. אֶלָּא בְגִין צִיפֹּרַיָיא דְלָא יַחְלְטוֹן בְּנֵיהוֹן.

Rebbi Abba bar Cahana asked before Rebbi Immi: If one leased his house to another and needs the money? He said to him, it is unthinkable that he should have to starve to death. Rebbi Zeˋira, Rebbi [Il]la both say, μίστωσις like ὠνή is acquired by buying. It was stated: If one leased his house to another and went and dedicated it, [the renter] lives in it and pays the rent to the Sanctuary. When? If he did not pay the rent in advance, but if he paid the rent in advance he lives there for free. In the days of Rebbi Mana there was a company in Sepphoris, and their children were taken as pledges. When they were about to leave, Rebbi Mana published (so) [a proclamation] following Rebbi Immi. He said, not that I am of his opinion, but because of the Sepphoreans that they should not permanently lose their children.

וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְּשָׁרִים. מַה נָן קַיָימִין. אִם בְּשֶׁנָּשְׁרוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אִם בְּשֶׁנָּשְׁרוּ בְיוֹם טוֹב. דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אֶלָּא כִי נָן קַיָימִין. בִּסְתָם.

“They ate wind-fall.” Where do we hold? If it fell off before the holiday, everybody agrees that it is permitted; if it fell off on the holiday, everybody agrees that it is forbidden. But we must hold if it is unknown.

וְנוֹתְנִין פֵּיאָה לַיָּרָק. לֹא הָיוּ נוֹתָנִין אֶלָּא מִן הַלֶּפֶת וּמִן הַקֶּפַלוֹטוֹת שֶׁלְּקִיטָתָן כְּאַחַת. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אַף לָאַכְּרוּב. מַעֲשֶׂה בְּבֶן מֵבִיא יַיִן שֶׁנָּתַן בְּנוֹ פֵיאָה לְיָרָק לָעֲנִיִּים. וּבָא אָבִיו וּמְצָאָן עוֹמְדִין עַל פֶּתַח הַגִּינָּה. אָמַר לָהֶן. הַנִּיחוּ מַה שֶׁבְּיֶדְכֶם. וְהִנִּיחוּ מַה שֶׁבְּיָדָן. וְנָתַן לָהֶם בְּכִפִלֵיהֶן מְעוּשָּׂרִין. לֹא שֶׁהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה. אֶלָּא שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ לְדִבְרֵי חֲכָמִים. חַד זְמַן צָרְכוֹן רַבָּנִן נִידְבָא. שָׁלְחוֹן לְרִבִּי עֲקִיבָה וּלְחַד מִן רַבָּנִין עִמֵּיהּ. אֲתוֹן בָעֵיי מֵיעוֹל לְגַבֵּיהּ וְשָׁמְעוּן קָלֵיהּ דְּטַלְיָיא. אֲמַר לֵיהּ. מַה נִיזְבּוֹן לָךְ יוֹמָא דֵּין. אֲמַר לֵיהּ. טְרוֹכְסִימוֹן. לָא מִן יוֹמָא דֵין אֶלָּא מִן דְּאֶתְמוֹל. דְּהוּא כְמִישׁ וּזְלִיל. שָׁבְקוּן לֵיהּ וְאָזְלוֹן לוֹן. מִן דִּזְכוֹן כָּל עַמָּא אֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. לָמָּה לֹא אֲתִיתוֹן גַּבַּיי קְדַמַיי כְמַה דַהֲוִיתוֹן נְהִיגִין. אָמְרִין. כְּבָר אֲתִינָן וּשְׁמָעִינָן קָלֵיהּ דְּטַלְיָיא אֲמַר לָךְ. מַה נִיזְבּוֹן לָךְ יוֹמָא דְּין. וְאָמְרִת לֵיהּ. טְרוֹכְסִימוֹן. לָא מִן דְּיוֹמָא דֵין אֶלָּא מִן דְּאֶיתְמֹל. דְּהוּא כְמִישׁ וּזְלִיל. אֲמַר. מַה דְבֵינִי לְבֵין טַלְיָיא יְדַעְתּוֹן. יְדַעְתּוֹן מַה בֵינִי לְבֵין בָּרְיִי. אַף עַל פִּי כֵן אַזְלוּן וְאָמְרוּן לָהּ וְהִיא יְהָבָה לְכוֹן חַד מוֹדֵיִי דְדֵינָרִין. אַזְלוֹן וְאָמְרוֹן לָהּ. אָמְרָה לוֹן. מַה אֲמַר לְכוֹן. גְּדִיל אוֹ מְחִיק. אָמְרוּ לָהּ. סְתָם אֲמַר לֹן. אָמְרָה לוֹן. אֲנָא יְהָבָה לְכוֹן גְּדִיל. וְאִין אֲמַר. גְּדִיל. הָא כְמִילּוּי. וְאִין לָא. אֲנָא מְחַשְׁבְּנָא גוֹדְלָנָה מִן פֵּרְנִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בַּעֲלָהּ כָּךְ. כָּפַל לָהּ אֶת כְּתוּבָּתָהּ.

“They gave peah from vegetables.” “They only gave for beets and leeks since these are harvested once. Rebbi Yose said, also cabbage.” It happened that the son of Ben Meviyayin gave peah of vegetables to the poor. His father came and found them standing at the door of the garden plot. He told them, put down what is in your hands, they put down what was in their hands. He gave them double from what had been tithed. Not that he was a miser, but he was concerned about the words of the Sages. Once the rabbis needed contributions; they sent to him Rebbi Aqiba and another rabbi with him. When they came to enter at his place they heard the voice of a lad saying to him, what shall we buy for you today? He said, endives, not from today but from yesterday which are wilted and cheap. They left him and went away. After all people had (acquired merit) [contributed], they came to him. He said to them, why did you not come to me first, as you were used to? They told him, we already came but heard the voice of a lad saying to you, what shall we buy for you today? You said, endives, not from today but from yesterday which are wilted and cheap. He said, you know what was between me and the lad; do you know what is between me and my Creator? Nevertheless, go and tell her to give you a modius of denars. They went and told her. She said to them, what did he say to you, heaped or flat? They answered her, he said it vaguely. She told them, I am giving you heaped. If he said so, I filled it. If not, I shall account for the excess from my dowry. When her husband heard this, he doubled her ketubaḥ.