פסחים ב׳Pesachim 2

Mishnah

משנה: כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי וּמוּתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. עָבַר זְמַנּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ. לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵיפָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם:

MISHNAH: Any time one is permitted to eat one feeds it to domestic or wild animals or birds, or sells it to a Non-Jew, and one may have usufruct from it. If its time has passed one may not have usufruct from it, nor use it to heat an oven or a cooking stove. Rebbi Jehudah says, leavened matter may only be eliminated by burning. But the Sages say, he makes crumbs and scatters them in the wind or throws it into the Sea.

Halakhah

הלכה: כָּל שָׁעָה כול׳. אָמַר רִבִּי אִימִּי. מָאן תַּנָּא כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. אָסוּר לָאוֹכֵל אָסוּר לְהַאֲכִיל. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרִבִּי יוּדָה. חֲמִישִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. הָתִיב רִבִּי בָּא. וְהָתַנִּינָן. סִיעוּר יִשָּרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. וְאָמַר רַב חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי. מוּתָּר לְהַאֲכִילֹו לַכְּלָבִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָה אֲתִינָן מִיתְנֵי כָּל חָמֵץ. לֹא שָׁעוֹת. מָאן תַּנָּא שָׁעוֹת. רִבִּי מֵאִיר.

HALAKHAH: “Any time” etc. Rebbi Immi said, who is the Tanna of “any time when he is permitted to eat he is permitted to feed, when it is forbidden to the eater he is forbidden to feed”? Rebbi Meïr. But following Rebbi Jehudah, in the fifth hour even though he is forbidden to eat he is permitted to feed. Rebbi Abba objected: Did we not state, “sour dough has to be burned but one who eats it is not liable,” and did not Rav Ḥuna say in the name of Rebbi, one may feed it to the dogs? Rebbi Yose said, did we state “any leavened matter”, not “time”? Who is the Tanna of “time”, Rebbi Meïr.

אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶּׁמּוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ לִבְהֵמַת הֶבְקֵר. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. וְהָתַנִּינָן. מְפָרֵר. סָבַר רִבִּי יִרְמְיָה כִּכָּרוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. לֹא אָמַר אֶלָּא מְפָרֵר. מִכֵּיוָן שֶׁפֵּירְרוֹ בָּטֵל. וְאֵיְידֵא אָמַר דָּא. לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ הַיּוֹם. אֲפִילוּ לַכְּלָבִים. הֲרֵי זֶה בָא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָיָיה. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם לְכַלְבּוֹ. הָהַנֵּי אִיסּוּר הֲנָיָיה. אֶלָּא כִי נָן קַיָימִין. אֲפִילוּ לְכֶלֶב [אֲחֵרִים]. זֹאת אוֹמֶרֶת. שֶׁאָסוּר לְהַאֲכִילֹו לִבְהֵמַת הֶבְקֵר.

Rebbi Bun bar Ḥiyya said before Rebbi Zeˋira: This implies that one is permitted to feed it to ownerless animals. Rebbi Jeremiah objected, did we not state “he crumbles it”? Rebbi Jeremiah was of the opinion, loaf sized. Rebbi Yose said to him, it only mentioned “he crumbles it”, that when he crumbled it it was nullified. But the following says it, leavend matter may not be eaten today, even by the dogs. This includes to forbid it for usufruct. Where do we hold? If for his own dog, the prohibition of usufruct had been stated. But we must hold for the dog [of others]. This implies that one is prohibited from feeding it to ownerless animals.

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ לֹא יֵאָכֵלוּ אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב וְיִפְרוֹשׁ לָךְ כְּשֵׁם שֶׁפִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי וּבִנְבֵילָה. וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בְּאֵבֶר מִן הַחַי. וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ. וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בִּנְבֵילָה. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵילָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכוֹר לְנָכְרִי. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפְלִיג. וְכִי מִי אֲסָרוֹ לַכֶּלֶב.

Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Eleazar: Everywhere it is written do not eat, do not eat, it shall not be eaten, you understand a prohibition of usufruct included in the prohibition of eating unless the verse is explicit and explains to you as it did explain about limbs of a living animal and a carcass. What did it explain about limbs of a living animal? Flesh torn in the field you shall not eat; throw it to the dog. And what did it explain about a carcass? Do not eat any carcass; to the sojourner in your gates you shall give it and he may eat it, or sell to the stranger. Ḥizqiah stated a disagreement. What does one forbid to the dog?

וְהָא כְתִיב. כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְיָיא הִיא דִכְתִיב וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלוּהוּ. וְהָכְתִיב רַק הַדַּם לֹא תֹאכֵלוּ. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְיָיה הִיא דִכְתִיב עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. מַה הַמַּיִם מוּתָּרִין בַּהֲנָיָיה אַף הַדָּם יְהֵא מוּתָּר בַּהֲנָיָיה. וְהָכְתִיב עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתֵּיהּ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁבִּנְבֵילוֹת. וְהָא כְתִיב וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְיָיה הִיא. שֶׁקָּבַע הַכָּתוּב זְמַן. וְהָא כְתִיב לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם. אָמַר רִבִּי. מִיעֵט אִיסּוּר הֲנָיָיה שֶׁבּוֹ.

But is it not written: Any fat of cattle, sheep, or goats you shall not eat? Do you not have to understand the prohibition of usufruct from the prohibition of eating? There is a difference, for it is written: But fat of a carcass and fat of a torn animal may be used for any work, only it may not be eaten. But is it not written: Only the blood you may not eat? Do you not have to understand the prohibition of usufruct from the prohibition of eating? There is a difference, for it is written: You shall pour it on the ground like water. Since water is permitted for use, so blood shall be permitted for use. But is it not written: Therefore, the Children of Israel do not eat the sinew of the sciatic nerve? Rebbi Abbahu said, I explained it by the sinew of a carcass. But is it not written: Bread, parched or fresh grains you shall not eat until this very day? Rebbi Abba Mari, the brother of Rebbi Yose, said there is a difference since the verse fixed a time for it. But is it not written: Do not eat them for they are abominations? Rebbi [Mana] said, that excludes their prohibition of usufruct.

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אִיסְפְּלָנִית מִשּׁוֹר הַנִּסְקַל וּמֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁאֵין לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ מְחוּוָר. מִכִּלאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. פֶּן תִּקְדַּשׁ. פֶּן תּוּקַּד אֵשׁ. מֵעָרְלָה צְרִיכָה. עֲשֵׂה לְרָחֲקוֹ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְאוֹכְלוֹ כָתוּב לֹא תֹאכְלוּ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְרָחֲקוֹ לֹא כָתוּב.

Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: He who makes a wound dressing from a stoned ox or from leftover sour matter after Passover cannot be whipped since its prohibition is not clear. For vineyard kilaim he is whipped since Rebbi Ḥanina said: Lest it be sanctified, lest fire should be kindled. For ˋorlah it is problematic. A prescriptive commandment to removal is written, a prohibition to eat is written, [“do not eat”], a prohibition to remove it is not written.

מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה כָּךְ הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָיה. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁקָּדְמוּ הַבְּעָלִים וּשְׁחָטוּהוּ עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ.

In a baraita one disagrees with Rebbi Joḥanan: What does one understand from what has been said: the ox shall certainly be stoned? Do we not know that its meat is forbidden as food? Then why does the verse say, its meat shall not be eaten? To tell you that just as it is forbidden as food so it is forbidden for usufruct. What does Rebbi Joḥanan do with this? He explained it if the owners slaughtered it before sentence was pronounced.

רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָכָא תֵימַר הָכֵין וְהָכָא תֵימַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. הָדָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר וְהָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן.

Rebbi Zeˋira asked before Rebbi Abbahu: Here you say so, there you say so? He said to him, here in the name of Rebbi Eleazar, there in the name of Rebbi Joḥanan.

רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ אֵין אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. לֹא תֵאָכֵל לֹא יֵאָכֵל אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. בִּנְיַין אַב שֶׁבְּכוּלָּם. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אוֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקּוֹדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. תַּנֵּי חִזְקִיָּה מְסַיֵיעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה. אֲפִילוּ לִמְלֶאכֶת גָּבוֹהַּ. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. מָה הַמַּיִם מַכְשִׁירִין. אַף הַדָּם יְהֵא מַכְשִׁיר. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵילָה. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. גֵּר תּוֹשָׁב אוֹכֵל בִּנְבֵילוֹת. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ. אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב וְאֵין אַתְּ מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב חוּלִין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה.

The rabbis of Caesarea, Rabbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: Nowhere do you understand a prohibition of usufruct included in the prohibition of eating if it is written do not eat, do not eat. It may not be eaten (f.). it may not be eaten (m.), you understand a prohibition of usufruct included in the prohibition of eating. The paradigm for all cases is: Any purification offering of whose blood was brought into the Tent of Meeting to purify the sanctuary shall not be eaten, in fire it shall be burned. Ḥizqiah stated support for Rebbi Joḥanan: If one understands what has been said: Any fat of cattle, sheep, or goats you shall not eat, why has it been said: but fat of a carcass and fat of a torn animal may be used for any work? Even for the work of Heaven. If one understands what has been said: But the blood you shall not eat, why has it been said, you shall pour it on the ground like water? As water prepares, so blood prepares. If one understands what has been said: Do not eat any carcass; why has it been said, to the sojourner in your gates you shall give it and he may eat it? It serves to tell you that the resident sojourner may eat carcass meat. If one understands what has been said: Flesh torn in the field you shall not eat, why does the verse say, throw it to the dog? This you throw to the dog but you do not throw profane meat slaughtered in the Temple precinct.

מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. וְאַתָּה אוֹמֵר. לַעֲשׂוֹת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָיָיה. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בַהֲנָיָיה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לַעֲשׂוֹת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָה. רִבִּי יִצְחָק אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמַה שְׂרָצִים קַלִּים עָשָׂה בָהֶם אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. חָמֵץ הֶחָמוּר אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָיָיה. בְּגִין כֵּן כָּתוּב לֹא יֵאָכֵל. הָא מִלֹּא תֹאכַל לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. וְהָדָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן.

A baraita supports both of them. The baraita supports Rebbi Eleazar. Sour bread shall not be eaten, to make the feeder equal to the eater. And you say for this, or is it only to forbid its usufruct? Since it says: You shall not eat sour bread with it, we learned that usufruct is forbidden. Therefore, why does the verse say, sour bread shall not be eaten? To make the feeder equal to the eater, the words of Rebbi Josia. Rebbi Isaac says, this is unnecessary. Since for crawling things, a minor prohibition, He made the feeder equal to the eater; regarding sour bread which is a major prohibition it should only be logical that we consider the feeder to be equal to the eater. Therefore, why does the verse say, sour bread shall not be eaten? The verse serves only to forbid its usufruct. Since it is written, sour bread shall not be eaten, therefore from you shall not eat one cannot infer anything. This supports Rebbi Joḥanan.

לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. עָבַר וְהִסִּיק. יָיבֹא כְהָדָא. אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. אִם יָשָׁן יוּצָּן.

“Nor use it to heat an oven or a cooking stove.” If he transgressed and heated, it shall come like the following: “If it was new it must be destroyed, if it was old it must be cooled down.”

תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. דִּין הוּא. מָה אִם פִּיגּוּל וְנוֹתָר שֶׁאֵינוֹ בַּל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. חָמֵץ שֶׁהוּא בְּבַל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. אָמְרוּ לֹו לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן שֶׁתְּחִילָּתוֹ לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם לֹא נִתָמַנֶּה לוֹ אוֹר יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יַבְעִיר. אָמְרָה תוֹרָה תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם.

It was stated: Rebbi Jehudah says, leavened matter may only be eliminated by burning. It is an argument de minore ad majus. Since piggul and leftover, which are not under an injunction not to be seen and not to be found, only may be disposed of by burning, for leavened matter which is under an injunction not to be seen and not to be found, it is only logical that it only may be disposed by burning. They told Rebbi Jehudah, any argument de minore ad majus which you argue in the beginning as a restriction but it turns out in the end to be a leniency, is no argument de minore ad majus. It would imply that if he does not find fire he could sit and not dispose of it. The Torah said, eliminate sour dough from your houses.

כְּיוֹצֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָה. אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְיוֹצֵא חַי שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. מְנַיִין לְיוֹצֵא מֵת שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. הֲרֵי אֲנִי דָן. מָה אִם בְּיוֹצֵא חַי. שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. הַיּוֹצֵא מֵת. שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. אֵינוֹ דִין שֶׁיְּטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁתְּחִילָּתוֹ אַתָּה דָן לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם טִיהֵר הַחַי אֶת אִמּוֹ יְטָהֵר אַף הַמֵּת אֶת אִמּוֹ. אִם לֹא זָכִיתִי מן הַדִּין. [לְפִיכָךְ] אָמְרָה תוֹרָה זָכָר. לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּת.

Similarly said Rebbi Jehudah, if a woman carries seed and gives birth to a male. What does the verse imply? Since it is said, she shall be impure for seven days, and on the eighth day one shall circumcise, I understand that a live birth makes his mother impure by the impurity of birth. From where that a stillbirth makes his mother impure by the impurity of birth? Rebbi Jehudah said, I am presenting an argument de minore ad majus. Since a live birth, who does not make impure for seven days his mother, and those who come with him, [or who comes with his mother,] into a tent, the stillbirth who makes impure for seven days his mother, and those who come with him, [or who comes with his mother,] into a tent, it is only logical that he should make his mother impure by the impurity of birth. They told Rebbi Jehudah, any argument de minore ad majus which you argue in the beginning as a restriction but it turns out in the end to be a leniency is no argument de minore ad majus. As a consequence, since a live birth purifies his mother, also the stillbirth should purify his mother? Since I cannot prove it by an argument de minore ad majus, [therefore} the Torah said a male, to include the stillbirth.

כְּיוֹצֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָה. תֵּשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת. סוּכָּה שֶׁלָּכָל דָּבָר. שֶׁהָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הַדִּין נוֹתֵן שֶׁלֹּא תְהֵא הַסּוּכָּה בָאָה אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. מָה אִם לוּלָב שֶׂאֵינוֹ נוֹהֵג בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אֵינוֹ בָא אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. סוּכָּה שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אֵינוֹ דִּין שֶׁלֶֹּא תָבוֹא אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. אָמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן שֶׁתְּחִילָּתוֹ לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא לֹא מָצָא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין יֵשֵׁב לוֹ בְלֹא סוּכָּה. וְאָמְרָה תוֹרָה תֵּשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת. סוּכָּה שֶׁלָּכָל דָּבָר. [וְכֵן עֶזְרָא אָמַר וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרִים וּבִירוּשָׁלַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וגו׳.]

Similarly said Rebbi Jehudah, “you should dwell in huts,” a hut made of anything. For Rebbi Jehudah was saying, it is an argument de minore ad majus that the hut should come only from the Four Kinds. Since the lulav which is not used in nights as in days may come only from the Four Kinds, it is only logical that a hut which is used by nights as well as by days should come only from the Four Kinds. They told Rebbi Jehudah, any argument de minore ad majus which you argue in the beginning as a restriction but it turns out in the end to be a leniency is no argument de minore ad majus. As a consequence, if he did not find of the Four Kinds, should he sit without a hut? But the Torah said, “you should dwell in huts,” a hut made of anything. [And so Ezra said, they informed and did proclaim in all cities and in Jerusalem, go to the mountain, etc.]

חָזַר רִבִּי יוּדָה וְדָנוֹ דִין אַחֵר. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה זֶה בִשְׂרֵיפָה אַף זֶה בִשְׂרֵיפָה. אָמְרוּ לוֹ. נְבֵילָה תוֹכִיחַ. שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַאֲכִילָה וְאֵינָהּ בִּשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה. אַל תּוֹכִיחַ נְבֵילָה שֶׁאֵינָהּ אָסוּר בַּהֲנָיָיה. אָמְרוּ לוֹ וַהֲרֵי שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת [וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת]. אַל יוֹכִיחַ שׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁאֵין חַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת. אָמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי חֵלֶב שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן. אַל יוֹכִיחַ חֵלֶב שׁוֹר הִַנִּסְקָל שֶׁאֵין לוֹ זְמַן. אָמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי אָשָׁם תָּלוּי כְשִׁיטָּתָךְ יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן [וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה]. וְשָׁתַק רִבִּי יוּדָה.

Rebbi Jehudah came back and presented another argument: Leavened matter is forbidden as food and leftover is forbidden as food. Since the latter is to be burned, the former is to be burned. They told him, carcass meat disproves since it is forbidden as food and is not to be burned. He said to them, leavened matter is forbidden as food and for usufruct and leftover is forbidden as food and for usufruct; carcass meat does not disprove since it is not forbidden for usufruct. They told him, the stoned ox disproves which is forbidden as food and for usufruct and is not to be burned. He said to them, leavened matter is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, [and leftover is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation]; the stoned ox does not disprove since it does not make liable for extirpation. They told him, the fat of the stoned ox disproves which is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, and is not to be burned. He said to them, leavened matter is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, and is dependent on time, and leftover is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, and is dependent on time; the fat of the stoned ox does not disprove since it does not depend on time. They told him, a suspended sacrifice following your opinion does disprove since it is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, and is dependent on time, [but is not to be burned]. Rebbi Jehudah remained silent.

תַּנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בְכָל דָּבָר. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בִשְׂרֵיפָה. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוּדָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בִשְׂרֵיפָה. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בְכָל דָּבָר. וְאַתְיָא כְרַבָּנִין. רִבִּי אוֹמֵר. תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם. דָּבָר שֶׁהוּא בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְאֵי זֶה. זֶה בִשְׂרֵיפָה. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁהֵמִית בַּמֶּה הִיא מִיתָתוֹ. בָּעֲרִיפָה [אוֹ] בִסְקִילָה. רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר לֵוִי שָׁאַל. חַלּוֹת תּוֹדָה שֶׁנַּעֲשׂוּ נוֹתָר. נֵימַר. אִם נַעֲשׂוּ נוֹתָר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרָן. אַתְּ מְבַעֲרָן בְכָל דָּבָר. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרָן אַתְּ מְבַעֲרָן בִשְׂרֵיפָה.

It was stated: Before the time of its elimination you eliminate it in any way you wish; at the time of its elimination you eliminate it by burning. This follows Rebbi Jehudah. There are Tannaim who state, before the time of its elimination you eliminate it by burning; at the time of its elimination you eliminate it in any way you wish. This follows the rabbis. Rebbi says, remove sour dough from your houses, anything which may not be seen nor found. How is this? By burning. Rebbi Jeremiah asked, if the firstling of a donkey killed, what is the form of his execution? By breaking the neck or by stoning? Rebbi Benjamin bar Levi asked about leftover flat-bread from a thanksgiving sacrifice, should we say that if they were left before the time ofelimination you may eliminate it in any way you wish; at the time of its elimination you have to eliminate it by burning?

Mishnah

משנה: חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵרָאֶה לְךָ: נָכְרִי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה. חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת הֲרֵי הוּא כִמְבוֹעָר. רַבָּן שִׂמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו:

MISHNAH: A Non-Jew’s leavened matter which existed during Passover is permitted for usufruct but a Jew’s is forbidden for usufruct since it is said, it should not be seen in your possession. If a Non-Jew gave a loan to a Jew secured by leavened matter, after Passover it is permitted for usufruct but if a Jew gave a loan to a Non-Jew secured by leavened matter, after Passover it is forbidden for usufruct. Leavened matter on which debris fell is as if eliminated; Rabban Simeon ben Gamliel says, only one which cannot be dug out by a dog.

Halakhah

הלכה: הָא בָאֲכִילָה אָסוּר. מַתְנִיתָא בְמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לוֹכַל פַּת גּוֹיִם. [אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכֹל פַּת גּוֹיִם] מוּתָּר אֲפִילוּ בַּאֲכִילָה.

HALAKHAH: Therefore it is forbidden for eating? The Mishnah refers to a place where they are used not to eat Gentile bread; [but at a place where they used to eat Gentile bread] it is permitted even for eating.

בְּתוֹךְ הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אָסוּר. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵה. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בְּהֶמְתּוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת סְפִינָתוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָא תַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בֵּיתוֹ לְגוֹי לִיתֵּן בְּתוֹכוֹ חָמֵץ. אִית לָךְ מֵימַר. בְּדָר עִמּוֹ.

What is it during Passover? Rebbi Jeremiah said, it is permitted. Rebbi Yose said, it is forbidden. Rebbi Yose objected: but was it not stated: An Israel may not lease his animal to a Gentile to use it to transport leavened matter? He explains it, if he comes with him. But was it not stated: An Israel may not lease his ship to a Gentile to use it to transport leavened matter? He explains it, if he comes with him. But was it not stated: An Israel may not lease his house to a Gentile to store leavened matter in it. Can you say, if he dwells with him?

גַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. וְנִתְגַּלְגֵּל חָמֵץ מִגַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה דוֹחְפוֹ בְקָנֶה. אִם הָיְתָה שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב. רַב אָמַר. כּוֹפֶה עָלֶיהָ כֶּלִי.

If the roof of a Gentile was adjacent to a Jew’s roof and leavened matter rolled from the Gentile’s roof to the Jew’s roof, he pushes it away with a stick. If it was Sabbath or holiday, Rav said, he covers it with a vessel.

רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ לִי בְתוֹךְ בֵּיתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ בוֹ יִבָּטֵל.

Rav said, one has to say “any leavened matter which I have in my house unknown to me shall be nullified.”

רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל מִצְוַת בִּיעוּר חָמֵץ.

Rav said, one has to say “Who sanctified us by His Commandments and commanded us about the precept of eliminating leavened matter.”

רַב אָמַר. הַטָּח בֵּיתוֹ חָמֵץ צָרִיךְ לְבָעֵר. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בָּצֵק שֶׁעֲשָׂאוֹ כּוּפָת בָּטֵל. פָּתַר לָהּ. אוֹ חֲלוּקִין עַל רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. אוֹ אָהֵן כּוּפָת מָאִיס הִיא.

Rav said, he who affixes leavened matter to his house has to eliminate. It was stated: Rebbi Simeon ben Eleazar said, if one turns dough into a clump, it is nullified He explains it, either that one disagrees with Rebbi Simeon ben Eleazar or that this clump is repugnant.

יִשְׂרָאֶל וְגוֹי שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה וְחָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לְגוֹי אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ מַתָּנָה. וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ לְאַחַר הַפֶּסַח. וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנוֹ לוֹ מַתָּנָה גְמוּרָה. אוֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לְגוֹי. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ בִּמְנָה. בּוֹא וְקַח לָךְ בְמָאתַיִם. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ לָךְ מִגּוֹי. בּוֹא וְקַח לָךְ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ וְאֶקַּח מִמָּךְ אַחַר הַפֶּסַח.

“If a Jew and a Gentile were travelling by ship and leavened matter was in the Jew’s hand, he sells it to the Gentile or gives it to him as a gift; then he reverts and buys it from him after Passover, on condition that it was an unconditional gift. The Jew may say to the Gentile, instead of buying it for a mina, come and buy it for 200 [denar]. Instead that you buy from a Gentile, come and buy it from a Jew, maybe I shall have need, then I shall buy from you after Passover.”

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ. עַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַמַּשְׂכּיר צָרִיךְ לְבָעֵר. מִשֶּׁיִּכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַשּׂוֹכֵר צָרִיךְ לְבָעֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר.

If somebody rents out his house to another, as long as this one does not enter into it, the lessor has to eliminate; after this one entered into it, the lessee has to eliminate. Rebbi Simeon said, when? If he handed him the key, but as long as he did not hand him the key, he does not have to eliminate.

אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְּעִי. מָסַר לֹו אֶת הַמַּפְתֵּחַ מָהוּ. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲכָמִים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמּוֹסֵר מַפְתֵּיחוֹ לְעַם הָאָרֶץ הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא.

Rebbi Jehudah bar Pazi said, I asked: What if he handed him the key? Rebbi Zachariah the son-in-law of Rebbi Levi said, this is the disagreement between Rebbi Simeon and the Sages, as we have stated there: “If somebody hands over his key to a vulgar person, the house remains pure since he only entrusted him with safekeeping the key.” It was stated: Rebbi Simeon declares it impure.

גּוֹי שֶׁבָּא אֶצֶל יִשְׂרָאֵל וּבְיָדוֹ חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. הִפְקִיד אֶצְלוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. יִיחַד לוֹ בַּיִת אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. לֹא בִיעֵר לְאַחַר הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֶה אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה. חֲמֵיצוֹ שֶׁלָּגוֹי הוּא. יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁעָבַר עָלָיו וְלֹא בִיעֲרוֹ.

“If a Gentile comes to a Jew with leavened matter in his hand, one does not need to eliminate. If he deposited with him, he has to eliminate. If he gave him a separate room he does not need to eliminate.” If he did not eliminate, what is its status after Passover? Rebbi Jonah said, it is permitted; Rebbi Yose said, it is forbidden. Rebbi Yose said, it is the Gentile’s leavened matter [but] the Jew acted wrongly and did not eliminate.

מָאן תַּנָּא לֹא יֵרָאֶה לְךָ. רִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. הָאוֹכֵל חָמֵץ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָה. וְכֵן חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח. הֲרֵי זֶה בְלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין בּוֹ כָרֵת. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כָּל שֶׁאֵין בּוֹ כָרֵת אֵין בּוֹ בְלֹא תַעֲשֶׂה. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִסּוּר שֶׁהוּא אָסוּר. אִיסּוּרוֹ מָהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יּוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. אִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לֹא יֵ‍אָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. כְּבָר כָּתוּב [לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ]. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָין בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד תְּנֵיהוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. מַה מְקַיֵים רִבִּי שִׁמְעוֹן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. דְּתַנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא הָיָה פֶסַח בְּמִצְרַיִם אֶלָא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם.

Who is the Tanna of it should not be seen in your possession? Rebbi Jehudah, as it was stated: He who eats leavened matter after the sixth hour, as well as leavened matter which was in existence during Passover violates a biblical prohibition but there is no extirpation, the words of Rebbi Jehudah. Rebbi Simeon says, anything for which there is no extirpation there is no biblical prohibition. Rebbi Simeon agrees about the prohibition that it is prohibited. What is its prohibition? Rebbi Jeremiah said, its prohibition is a word of the Torah. Rebbi Jonah and Rebbi Yose both say, its prohibition is from their words. What is Rebbi Jehudah’s reason? No leavened matter may be eaten, today. Where do we hold? If during the holiday, it already is written, you may not eat leavened matter with it. But if it does not refer to the time during the holiday, transfer it to the time after the holiday. How does Rebbi Simeon explain Rebbi Jehudah’s reason, no leavened matter may be eaten, today? Rebbi Abun bar Ḥiyya said, he will explain if following Rebbi Yose the Galilean, as it was stated: Rebbi Yose the Galilean says, I am saying that in Egypt the Passover was only one day as it was said, no leavened matter may be eaten, today.

לֹא יֵרָאֶה לְךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא יֵרָאֶה לְךָ. לְךָ אֵין אַתְּ רוֹאֶה. [אֲבָל] רוֹאֶה אַתְּ לַגָּבוֹהַּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ לַגָּבוֹהַּ. מָאן דְּאָמַר. לְךָ אֵין אַתְּ רוֹאֶה רוֹאֶה אַתְּ לַגָּבוֹהַּ. בְּשֶׁהֶקְדֵּישׁוֹ קוֹדֵם לְבִיעוּרוֹ. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ לַגָּבוֹהַּ. כְּשֶׁהֶקְדֵּישׁוֹ לְאַחַר בִּיעוּרוֹ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָא. תִּיפְתָּר בַּקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָיב בַּאֲחֵרָיוּתָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן.

It should not be seen in your possession. There are Tannaim who state, it should not be seen in your possession, yours you may not see, [but] you may see Heaven’s. There are Tannaim who state, not even Heaven’s. He who said, yours you may not see, you may see Heaven’s, if its dedication precedes its elimination. He who said, not even Heaven’s, if its dedication is after its elimination. Rebbi Abun bar Ḥiyya said before Rebbi Zeˋira: Explain it about sancta for which he is responsible in case of alienation following Rebbi Simeon.

לֹא יֵרָאֶה לְךָ. [אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי.] לְךָ אֵין אַתְּ רוֹאֶה. רוֹאֶה אַתְּ בִּפְלַטֵיָא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ בִּפְלַטֵיָיא. מָאן דְּאָמַר. לְךָ אֵין אַתְּ רוֹאֶה רוֹאֶה אַתְּ בִּפְלַטֵיָיא. בְּשֶׁהֶבְקֵירוֹ קוֹדֵם לְבִיעוּרוֹ. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בִּפְלַטֵיָא. בְּשֶׁהֶבְקֵירוֹ לְאַחַר בִּיעוּרוֹ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. תִּיפְתָּר בַּקֳּדָשִׁים וגו׳.

It should not be seen in your possession. There are Tannaim who state, it should not be seen in your possession, yours you may not see; you may see it in the street; there are Tannaim who state, not even if in the street;. He who says, yours you may not see, you may see it in the street, if his renunciation of ownership precedes its elimination; he who said, not even in the street, if his renunciation of ownership follows its elimination. Rebbi Abun bar Ḥiyya said, explain it for sancta, etc.

הִבְקִיר חֶמְצוֹ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְאַחַר הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָסוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מוּתָּר. מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן שֶׁהוּא אָסוּר. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן אִיסּוּרוֹ גָרַם לוֹ. הָכָא מָה אִית לָךְ [לְמֵימַר]. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה לְרִבִּי פִּנְחָס. נְהִיר אַתְּ כַּד הֲוִינָן אָמְרִין. אַתְיָיא לְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוֹסֵה. וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְרִבִּי מֵאִיר. אֵינָהּ כֵּן. אֶלָּא רִבִּי יוֹחָנָן חֲשַׁשׁ לְהַעֲרָמָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא חֲשַׁשׁ לְהַעֲרָמָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. נָפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת. מָאן דְּאָמַר. הַעֲרָמָה. לֵית כָּאן הַעֲרָמָה. וְהוּא מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר. זְכִיָיה. לֵית כָּאן זְכִיָיה. וְהוּא אָסוּר. הַכֹּל מוֹדִין בְּגֵר שֶׁמֵּת וּבִיזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. מָאן דְּאָמַר. הַעֲרָמָה. מוּתָּר. וּמָאן דְּאָמַר. זְכִיָיה. מוּתָּר.

If he declared his leavened matter ownerless on the thirteenth; what is its status after Passover? Rebbi Joḥanan said, it is forbidden; Rebbi Simeon ben Laqish said, it is permitted. Rebbi Joḥanan objected to Rebbi Simeon ben Laqish. Do you not agree with me that it is forbidden after noontime? He answered, there its prohibition caused it; here what can you say? Rebbi Yose said to Rebbi Phineas, do you remember that we said, Rebbi Joḥanan follows Rebbi Yose, and Rebbi Simeon ben Laqish Rebbi Meïr? It is not so. Only Rebbi Joḥanan is concerned about cunning, but Rebbi Simeon ben Laqish is not concerned about cunning. What is the difference? If debris fell on it. He who says cunning, there is no cunning and it is permitted. He who said acquisition, there is no acquisition and it is prohibited. Everybody agrees about a proselyte who died and the Jews plundered his property. For him who says cunning, it is permitted, and for him who says acquisition, it is permitted.

תַּמָּן תַּנִּינָן. עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אֻפּוֹתֵיקִי לַאֲחֵרִים וְשִׁיחְרְרוֹ. [מִשּׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַיָיב כְּלוּם. אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר.] מִי מְשַׁחְרֵר. רַב אָמַר. בֵּין רַבּוֹ רִאשׁוֹן בֵּין רַבּוֹ אַחֲרוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ מְשַׁחְרֵר אֶלָּא רַבּוֹ רִאשׁוֹן בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי חַגַּי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָיָיה. אִין תֵּימַר. בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הוּא. יְהֵא אָסוּר. מַה עֲבַד לָהּ רַב. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא בְשִׁיחְרוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הְעוֹשֶׂה עַבְדּוֹ אֻפּוֹתֵיקִי. מְכָרוֹ אֵינוֹ מָכוּר. שִׁיחְרְרוֹ הֲרֵי זֶה מְשׁוּחְרָר. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר. אִילּוּ הַמְשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וְהָלַךְ וּמְכָרָהּ. שֶׁמָּא אֵין בַּעַל חוֹב בָּא וְטוֹרֵף. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. פָּתַח לָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן פֶּתַח מֵאִיר כְּאוֹרָה. לֹא מָצָאנוּ עֶבֶד מִשְׁתַּחְרֵר וְחוֹזֵר וּמִשְׁתַּעְבֵּד. מֵעַתָּה לֹא יִכְתּוֹב שְׁטָר עַל דָּמָיו. אָמַר רִבִּי אִילָא. מוּטָּב שֶׁיֹּאמַר לוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. וְאַל יֹאמַר לוֹ. עַבְדִּי אַתָּה. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְשֵׁם רִבִּי נַסָּא. אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. כְּמַה דְרִבִּי מֵאִיר קוֹנֵס בִּדְבָרִים. כֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קוֹנֵס בִּדְבָרִים. דְּתַנֵּי. [שְׁטָר] יֵשׁ בּוֹ רִבִּית קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ גוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גוֹבֶה אֶת הָרִיבִּית.

There, we have stated: “A slave whom his master gave as mortgage to others and then freed him [in strict law does not owe anything, but for the public good one forces the master to formally manumit him and he writes a bond for his own value. Rabban Simeon ben Gamliel says, only the one who manumits writes.] Who frees? Rav says, either his first or his second master. Rebbi Joḥanan says, only his first master alone is able to free. Rebbi Haggai objected before Rebbi Yose: Does not a baraita disagree with Rav? If a Jew gave a loan to a Gentile on the latter’s leavened matter, it is permitted after Passover. If you say that the Jew has property rights in it, it would be forbidden. What does Rav do with this? Rebbi Yudan said, manumission is made easy, as it was stated: If somebody gives his slave as mortgage, if he sold him, he is not sold; if he freed him, he is freed. The strength of Rebbi Joḥanan is from the following: Rabban Simeon ben Gamliel says, only the manumittor writes. If somebody mortgaged his field to another, then went and sold it, can the creditor not come and foreclose? Rebbi Abbahu said, in this matter Rebbi Joḥanan opened for us a door to illuminate. We do not find that a slave can again be enslaved after having been freed. If that is so, he should not have to write a bond for his value! Rebbi Ila said, it is better that a person say to him, give me the 200 zuz which you owe me than say to him, you are my slave! The rabbis of Caesarea say in Rebbi Nasaʹs name: Rabban Simeon ben Gamliel follows Rebbi Meïr. Just as Rebbi Meïr imposes a fine for words, so Rabban Simeon ben Gamliel imposes a fine for words. As it was stated: With a bond documenting both principal and interest one can collect neither principal nor interest, the words of Rebbi Meïr. But the Sages say, one collects the principal but not the interest.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. עַד אֵיכָן. רִבִּי אָבוּן רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. עַד שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

“Rabban Simeon ben Gamliel says, only one which cannot be dug out by a dog..” How far? Rebbi Abun, Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Simeon ben Josadaq: Up to three hand-breadths.

Mishnah

משנה: הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח בְּשׁוֹגֵג מְשַׁלֵם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ. בְּמֵזִיד פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִים וּמִדְּמֵי עֵצִים:

MISHNAH: Somebody who eats leavened heave on Passover, if in error pays its value and a fifth, if intentionally is not liable for restitution even as value of wood.

Halakhah

הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. מַתְנִיתָא בְּשֶׁהִפְרִישָׁהּ מַצָּה וְנִתְחַמְּצָה. אֲבָל אִם הִפְרִישָׁהּ חָמֵץ לֹא בְדָא. הִפְרִישׁ מַצָּה עַל חָמֵץ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּל תְּרוּמָה שֶׁאֵינָהּ מַתֶּרֶת אֶת הַשְּׁיֵרִים לַאֲכִילָה אֵינָהּ תְּרוּמָה. [אֲפִילוּ] הִפְרִישׁ חָמֵץ עַל מַצָּה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ מִינָהּ עָלֶיהָ אֵינָהּ תְּרוּמָה. וַאֲפִילוּ הֵימִינָהּ לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ תְּרוּמָה.

HALAKHAH: It was stated: Rebbi Simeon ben Eleazar says in the name of Rebbi Simeon ben Josadaq: Our Mishnah if he separated it as unleavened and it became leavened. But if he separated it leavened, it does not apply. If he separated unleavened for leavened? Rebbi Zeˋira said, any heave which does not permit the remainder as food is no heave. [Even] if he separated leavened for unleavened? Rebbi Zeˋira said, since if he gave from its kind it would not be heave, and even if he gives from this kind for another place it is not heave.

(עִירֵס) אַרְבָּעַת רְבָעִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְחִימְּצָן. וְאַרְבָּעַת רְבָעִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעִירְבָן. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם הָאוֹכֵל טֵבֵל. אֵינוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח. לוֹקֶה. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. וְאֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר. אֲבָל אִם עִירְבָן וְאַחַר כָּךְ חִימְּצָן. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם הָאוֹכֵל טֵבֵל. לוֹקֶה. מִשׁוּם הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח. לוֹקֶה. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. וְאֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר.

(If he beat) four quarters for themselves and made them leavened, and another four quarters for themselves, and mixed them. If one warned him because of eating ṭevel, he is not flogged, because of one who eats leavened matter on Passover, he is flogged. A severe prohibition falls upon a minor prohibition but a minor prohibition does not fall on a severe prohibition. But if he mixed them and afterwards made them leavened, if one warned him because of eating ṭevel. he is flogged, because of one who eats leavened matter on Passover, he is flogged. A severe prohibition falls upon a minor prohibition but a minor prohibition does not fall on a severe prohibition.

עָשָׂה כְרִי וְהִשְׁתַּחֲוֶוה לוֹ וּמִירְחוֹ וְאַחַר כָּךְ אֲכָלוֹ. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹכֵל טֵבֵל. אֵינוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם הָאוֹכֵל עֲבוֹדָה זָרָה. לוֹקֶה. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. וְאֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר. [אֲבָל אִם מִירְחוֹ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹכֵל טֵבֵל. לוֹקֶה. מִשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. לוֹקֶה. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. וְאֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר.]

If he made a grain heap and worshipped it, then smoothed it, and then ate from it: if one warned him because of eating ṭevel, he is not flogged, because of one who eats idolatrical food, he is flogged. A severe prohibition falls upon a minor prohibition but a minor prohibition does not fall on a severe prohibition. [But if he smoothed it and then worshipped it, if one warned him because of eating ṭevel, he is flogged, because of idolatrical food, he is flogged. A severe prohibition falls upon a minor prohibition but a minor prohibition does not fall on a severe prohibition.]

רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בָעֵי. הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח לְמִי הוּא מְשַׁלֵּם. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַגּוֹזֵל תְּרוּמָה מֵאֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְשַׁלֵּם לַשֵּׁבֶט. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מְשַׁלֵּם לְעַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מִסְתַּבְּרָא יוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן בַּחוֹמֶשׁ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם לַשֵּׁבֶט. אָמַר לֵיהּ. אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן. שֶׁכֵּן תְּרוּמָה טְמֵיאָה אֲפָרָהּ לַשֵּׁבֶט. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֲפִילוּ עָלֶיהָ פְלִיגִין.

Rebbi Abun bar Ḥiyya asked: He who eats leavened heave on Passover, to whom does he pay? It is a disagreement between Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish, since the disagreed: One who robbed heave from his mother’s father who was a Cohen, Rebbi Joḥanan said, he pays to the tribe; Rebbi Simeon ben Laqish said, he pays to himself. Rebbi Mana said before Rebbi Yose: It is reasonable that Rebbi Simeon ben Laqish agree with Rebbi Joḥanan about the fifth that he has to pay it to the tribe. He told him, I also do agree with this, since impure heave is forbidden to the tribe. There came Rebbi Yose ben Rebbi Abun in the name of Rebbi Aḥa: Even in this case they disagree.

רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ פָּחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. [מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַיָיב בַּתַּשְׁלוּמִין. (אָמַר לֵיהּ.) נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקּוֹדֶשׁ יְשַׁלֵּם. פְּרָט לְפָחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לְרַבּוֹת (מָאן דְּאָמַר פְּרָט) [לַתַּשְׁלוּמִין. מָאן דְּאָמַר. פְּרָט. לְפָחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה לַתַּשְׁלוּמִין] לְקָרְבָּן. מָאן דְּאָמַר. לְרַבּוֹת. בַּתַּשְׁלוּמִין. כְּמָה דְתֵימַר תַּמָּן. פָּחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה מֵזִיד. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם חוֹמֶשׁ וְאָשָׁם יְשַׁלֵּם לַשֵׁבֶט. וְאָמַר אוֹף הָכָא כֵן. אָמְרִין חֲבֵרַיָיא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח. שׁוֹגֵג מְשַׁלֵם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ. מֵזִיד פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין וּמִדְּמֵי הָעֵצִים. אָמַר לוֹן. תַּמָּן אֵינוֹ רָאוּי לְהַשְׁלִים עָלֶיהָ. בְּרַם הָכָא רָאוּי הוּא לְהַשְׁלִים עָלֶיהָ.

Rebbi Yose asked, if somebody benefited from Temple property less than the value of a perutah, is he liable for reimbursement? (He said to him.) Let us hear from the following: What he appropriated from sancta he has to repay, except what is less than the value of a perutah. There are Tannaim who state, to add. (He who said except, for) [he who said “except what is less than the value of a perutah” for reimbursement and] sacrifice. He who said “to add”, for reimbursement. As you are saying there, intentionally less than the value of a perutah, even though he does not pay the fifth and a reparation sacrifice he has to pay to the tribe, one says the same here. The colleagues said before Rebbi Yose, is that not a Mishnah? “Somebody who eats leavened heave on Passover, if in error pays its value and a fifth, if intentionally he is not liable for restitution even as value of wood”? He told them, there it is impossible to complete, but here it is possible to complete.

שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וּמֵזִיד בְּחָמֵץ. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וּמֵזִיד בְּנָזִיר. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וּמֵזִיד בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִין תִּפְתְּרִינָּהּ לִשְׁנֵי דְבָרִים. נִיחָא. וְאִין תִּיפְתְּרִינָּהּ לְדָבָר אֶחָד. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.

In error for heave and intentional for leavened matter, in error for heave and intentional for nazir, in error for heave and intentional for the Day of Atonement. If one explains it with two things, it is fine. If one explains it for one, this is the disagreement of Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish.

Mishnah

משנה: אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. בַּחִיטִּים וּבַשְּעוֹרִים וּבַכּוּסְּמִין וּבְשִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל וּבַשִּׁיפוֹן וּבַדְּמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וְהַכֹּהֲנִים בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה. אֲבָל לֹא בַטִֵּבֶל וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדוּ. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר עֲשָׂאָן לְעֲצְמוֹ אֵין יוֹצֵא בָהֶן. עֲשָׂאָן לִמְכּוֹר לַשּׁוּק יוֹצֵא בָהֶן:

MISHNAH: With the following one fulfills his obligation on Passover: With wheat, and with barley, and with spelt, and with rye, and with fox grain, and with demay, and with First Tithe whose heave was removed, and with Second Tithe or sancta which were redeemed, and the Cohanim with ḥallah and heave. But not with ṭevel, nor with First Tithe whose heave was not removed, nor with Second tithe or sancta which were not redeemed. Flat cakes for a thanksgiving offering and wafers of a nazir, if he made them for himself one cannot fulfill his obligation; if he made them to sell on the market one fulfills his obligation.

Halakhah

הלכה: כְּתִיב וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיי. הָיִיתִי אוֹמֵר. יְהוּ כָל הַדְּבַרִים חַיָיבִין בַּחַלָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר מִלֶּחֶם. וְלֹא כָל לֶחֶם. אִם מִלֶּחֶם לֹא כָל לֶחֶם. אֵין לִי אֶלָּא לְחִטִּים וְלִשְׂעוֹרִים בִּלְבַד. [שְׁאָר מִינִין מְנַיִין.] תַּלְמוּד לוֹמַר רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם רִיבָה. וְרִיבָה אֶת הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׂם רִבִּי שִׂמְעוֹן תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֵּן. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל.

HALAKHAH: It is written: It shall be when you eat of the bread of the Land you shall lift a heave for the Eternal. I could think that everything is subject to ḥallah; the verse says of the bread but not all bread. If of the bread and not all bread, that might be only wheat and barley? From where the other kinds? The verse says the first of your dough, this includes. Does it include everything? Rebbi Yose in the name of Rebbi Simeon: Rebbi Ismael stated this. Rebbi Jonah, Rebbi Zeˋira, Rebbi Simeon ben Laqish, in the name of Rebbi Ismael.

אָמַר רִבִּי מָנָא. אָזְלִית לְקַיְסָרִין וּשְׁמָעִית רִבִּי אַחֲוָוא בַּר זְעוֹרָא (אֲמַר וַאֲנָא) [אַבָּא] הֲוָה אֲמַר לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר לֶחֶם בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר לֶחֶם בַּחַלָּה. מַה לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. אַף לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּחַלָּה דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וּבָדְקוּ וּמָצְאוּ שֶׁאֵין לָךְ בָּא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא חֲמֶשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד. ושְׁאָר כָּל הַמִּינִין אֵינָן בָּאִין לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא לִידֵי סִירְחוֹן.

Rebbi Mana said, I went to Caesarea and heard Rebbi Aḥava ben Rebbi Zeˋira (who said, I) [my father] said in the name of Rebbi Ismael: “Bread” is mentioned for Passover and “bread” is mentioned for ḥallah. Since bread mentioned in a discussion of Passover is something that can be either mazzah or leavened, bread mentioned for ḥallah must be something that can be either mazzah or leavened. They checked and found that only the five kinds can be either mazzah or leavened; all others cannot be mazzah or leavened but would spoil.

רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. קְרָמִית חַיֶיבֶת בַּחַלָּה. שֶׁהִיא בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וְרַבָּנִין אָמְרְי. אֵינָהּ בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וְיִבְדָּקוּהָ. עַל עִיקַּר בְּדִיקָתָהּ הֵן חוֹלְקִין. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. בְּדָקוּהָ וּמָצְאוּ אוֹתָהּ שֶׁהִיא בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וְרַבָּנִין אָמְרִין. בְּדָקוּהָ וְלֹא מָצְאוּ אוֹתָהּ שֶׁהִיא בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ.

It was stated: “Rebbi Joḥanan ben Nuri said, qeramit is obligated for ḥallah.” Rebbi Joḥanan ben Nuri said, it can be either mazzah or leavened., but the rabbis say, it cannot be either mazzah or leavened. Let them check! They disagree about the outcome of the checking. Rebbi Joḥanan ben Nuri said, they checked and found that it can be either mazzah or leavened., but the rabbis say, they checked and did not find that it can be either mazzah or leavened.

תַּמָּן תַּנִּינָן. תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימְּצָהּ. הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. [שְׂעוֹרִין שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם. אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו. מוּתָּרִין.] תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מוּתָּר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. מַה פְלִיגִין. בּמְחַמֵּץ בְּמֵימָיו. אֲבָל בִּמְחַמֵּץ בְּגוּפוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי כְדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן. אֵין תַּבְשִׁילוֹ תַבְשִׁיל בָּרוּר. כָּךִ הוּא אָמַר הָכָא. אֵין חִמֻּצוֹ חָמֵץ בָּרוּר.

There, we have stated: “If a mashed apple is added to dough which soured, [the dough] is forbidden. But if barley grains fell into a cistern of water, even though they made it stink, [the water] is permitted. It was stated: Rebbi Yose says, it is permitted. Rebbi Aḥa, Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Yose ben Ḥanina: They disagree when it becomes sour from the juice [of the apple]. But if it becomes sour from its solid substance it is permitted according to everybody. Rebbi Yose stays with his opinion; just as he says there, its cooking is not clearly cooking, so he says here, its souring is not clearly souring.

תַּנֵּי. פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּתֶבֶן וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בִּגְחָלִים. אִם הָיוּ מִקְצָתָן מְגוּלִּין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. וְאִם לָאו אֵין נִיטָּלִין.

It was stated: “An unripe fig which he hid in straw or a flat pita which he hid in coals may be taken on the Sabbath if they were partially uncovered, otherwise they may not be taken.”

מְנַיִין שֶׁהַכֹּהֲנִים יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׂינִי בַפֶּסַח. תַּלְמוּד לוֹמַר תֹּאכְלוּ מַצּוֹת. רִיבָה.

From where that the Cohanim may fulfill their obligation with ḥallah or heave, and Israel with Second Tithe on Passover? The verse says, you shall eat mazzot, this adds.

יָכוֹל יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בַּבִּיכּוּרִים. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת. מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּכָל מוֹשָׁב. יָצְאוּ הַבִּיכּוּרִים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּכָל מוֹשָׁב. הָתִיבוּן. הֲרֵי מַעֲשֵׂר שֵׂינִי הֲרֵי אֵינוֹ נֶאֱכָל בְּכָל מוֹשָׁב. רָאוּי הוּא לְהִיפָּדוֹת וּלְהֵיאָכֵל בְּכָל מוֹשָׁב. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בָעֵי. (מֵעַתָּה) הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּיטְמָא כְרִבִּי יוּדָה [מָהוּ. דְּתַנֵּי. לָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא יִפָּדֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. יִקָּבֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָא. מָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה. הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפָּדֶה. אָמַר לָהֶן. לֹא. אִם אֲמַרְתֶּם בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה טָהוֹר בְּרִיחוּק מָקוֹם. תֹּאמְרוּ בַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה טָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם.] הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לְהִיפָּדוֹת וְלֵיאָכֵל בְּכָל מוּשָׁב אֵין יוֹצְאִין בּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מֵעַתָּה חַלַּת עִיסַּת מַעֲשֵׂר שֵׂינִי בִירוּשָׁלִַם. הוֹאִיל וְאֵינָהּ רָאוּיָה לְהִיפָּדוֹת וּלְהֵיאָכֵל בְּכָל מוֹשָׁב אֵין יוֹצְאִין בָּהּ.

Could I think that they may fulfill their obligation with First Fruits? The verse says, in all your dwelling places you shall eat mazzot, mazzah which may be eaten at any dwelling place; this excludes First Fruits which are not eaten at any dwelling place. They objected, but Second Tithe may not be eaten at any dwelling place! It may be redeemed and be eaten at any dwelling place. Rebbi Abun bar Ḥiyya asked: What was bought with tithe money and became impure, following Rebbi Jehudah, [what is its status? As it was stated: “If what was bought with tithe money became impure, it should be redeemed. Rebbi Jehudah says, it should be buried. They said to Rebbi Jehudah, if original Second Tithe which became impure is redeemed, what was bought with tithe money and became impure certainly should be redeemed. He said to them, no! If you referred to original Second Tithe, which can be redeemed when it is pure and far from the Place, can you say the same about what was bought with tithe money which cannot be redeemed when it is pure and far from the Place?”] since it is not subject to being redeemed and eaten at any dwelling place, one may not fulfill one’s obligation with it. Rebbi Simeon ben Laqish asked: Ḥallah from dough made from Second Tithe in Jerusalem, since it is not subject to being redeemed and eaten at any dwelling place, one may not fulfill one’s obligation with it.

יָכוֹל יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בַּחַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר. תַּלְמוּד לוֹמַר שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. מַצָּה נֶאֱכֶלֶת כָּל שִׁבְעָה. וְאֵין חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר נֶאֱכָלִין כָּל שִׁבְעָה. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִמַּה שֶׁנֵּאָכְלוּ חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר בְּכָל גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא צָרַךְ הַשּׁוֹנֶה לְהוֹצִיאָן מִמּוֹשָׁב. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁנֵּאָכְלוּ חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ לֹא צָרַךְ הַשּׁוֹנֶה לְהוֹצִיאָן מִמּוֹשָׁב. נִיחְא חַלּוֹת תּוֹדָה. וּרְקִיקֵי נָזִיר אֵינוֹ כֵן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן נְזִירוּת. נְזִירוּת חוֹבָה הִיא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר שֶׁקָּרְבָה חַטָּאתוֹ בְשִׁילֹה. וְעוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו בְּנוֹב וְגִבְעוֹן. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי עֶזְרָה בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה הַבָּאִים בְּבָמָה כְּשֵׂירִים אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבַּעֲלִים לְשֵׁם חוֹבָה. אֶלָּא כְרִבִּי יְהוּדָה. דְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר. חַטָּאת וּפֶסַח לְיָחִיד בְּבָמָה גְדוֹלָה. אֵין חַטָּאת וּפֶסַח לְיָחִיד בְּבָמָה קְטַנָּה. לֹא אַתְיָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׂמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים.

I could think that they may fulfill their obligation with flat cakes for a thanksgiving offering and wafers of a nazir.The verse says, seven days you shall eat mazzot; mazzah which may be eaten all seven days. But flat cakes for a thanksgiving offering and wafers of a nazir may not be eaten all seven days. Rebbi Jonah in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: since flat cakes for a thanksgiving offering and wafers of a nazir may be eaten in the entire domain of the Land of Israel, the presenter could not exclude because of “dwelling place”. Rebbi Yose in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: this implies that wafers of a nazir may be eaten in the entire domain of the Land of Israel, the presenter could not exclude because of “dwelling place”. One understands about flat cakes for a thanksgiving offering. But it is not so for wafers of a nazir. Rebbi Joḥanan said, there is no nazir here; nezirut is an obligation. Rebbi Abun bar Cahana said, explain it if his purification offering was presented in Shiloh but his elevation and well-being offerings in Nob or Gibeon. Rebbi Ḥananiah, Rebbi [Azariah] asked before Rebbi Mana: Did not the teacher say in the name of Rebbi Yose: Holiday well-being offerings brought at an elevated place are qualified but they are not counted against an obligation of the owner? But it must be for Rebbi Jehudah, as Rebbi Jehudah said, purification and Passover offerings of individuals at a principal elevated place, but no purification and Passover offerings of individuals at a minor elevated place. It only follows Rebbi Simeon, since “Rebbi Simeon said, when one of the bloods was sprinkled, the nazir is permitted to drink wine and to defile himself for the dead.”

רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי. אוֹתֹוֹ כְזַיִת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בוֹ מַשְׁקִין. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. לְמִצְוָה אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי בָּא אָמַר. לְמִצְוָה אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי אָמַר. לְעִיכּוּב אִיתְאֲמָרַת. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה אָמְרָה. לְעִיכּוּב אִיתְאֲמָרַת. הָתִיב רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. וְהָתַנִּינָן. חַלּוֹת תּוֹדָה. אִית לָךְ מֵימַר. חַלּוֹת תּוֹדָה שֶׁאֵין בָּהֶן מַשְׁקִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן רְבִיעִית הִיא. וּרְבִיעִית מִתְחַלֶּקֶת לְכַמָּה מִינִין. וְהַיי דָא אָמְרָה דָא. יְכוֹל יֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִרְבִיכָה. תַּלְמוּד לוֹמַר. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת. מַצָּה שֶׁצְּרִיכָה שִׁימּוּר. יָצָאת זוֹ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁימּוּר. מֵפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁימּוּר. הָא אִם הָיְתָה צְרִיכָה שִׁימּוּר יוֹצְאִין בָּהּ. וְהָא תַנֵּי. יוֹצְאִין בְּמַצָּה מְתוּבֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן. וְהִיא שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן. סָבְרִין מֵימַר. מְתוּבֶּלֶת מַשְׁקִין. נֹאמַר. מְתוּבֶּלֶת שׁומְשְׁמִין. מְתוּבֶּלֶת אֱגוֹזִים. וְהֵידָא אָמְרָה דָא. יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בַפֶּסַח אֶלָּא בְפַת (חֲרָרָה) [הֻדְרָאָה]. מְנַיִין אֲפִילוּ כְּמַצַּת שְׁלֹמֹה. תַּלְמוּד לוֹמַר. תֹּאכְלוּ מַצּוֹת. רִיבָה. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לֶחֶם עוֹנִי. פְּרָט לְסוּרְסִין וּלְחַלַּת הַמַּסְרֵת וְלַאֲשִׁישָׁה.

Rebbi Simon in the name of Rebbi Joshua ben Levi: The olive-sized piece of mazzah with which a person fulfills his obligation on Passover must be without fluid. Rebbi Jeremiah said, this was said for a meritorious deed. Rebbi Abba said, this was said for a meritorious deed. Rebbi Jehudah bar Pazi said, this was said as a necessary condition. The word of Rebbi Abun bar Ḥiyya implies that this was said as a necessary condition. Rebbi Abun bar Ḥiyya objected, did we not state: “flat cakes for a thanksgiving offering”? Are there flat cakes for a thanksgiving offering without fluids? Rebbi Yose said, there it is a quartarius; one quartarius splits into many kinds. But what implies this? “One might think and a person could satisfy his obligation with pancake, the verse says, guard the mazzot, a mazzah which needs guarding, excluding this one which does not need guarding.” Because it does not need guarding; therefore if it would need guarding one would satisfy his obligation with it. And so we stated: “One fulfills his obligation with spiced mazzah, even if it does not taste of grain, on condition that it be mostly grain”. They thought to say, spiced by fluids. We may say, spiced by sesame, spiced by nuts. But the following says it: One might think that a person only could satisfy his obligation on Passover with (roasted) [whole grain] bread? From where even with Solomon’s mazzah? The verse says, you shall eat mazzot, it included. If it is so, why does it say bread of affliction? To exclude sursīn, and pancake, and cake.

יוֹצְאִין בְּמַצָּה עָבָה עַד טֶפַח כְּלֶחֶם הַפָּנִים. יוֹצְאִין בְּמַצָּה נָא כְּדִי שֶׁתִּיפָּרֵס וְלֹא תֵיעָשֶׂה גִידִין גִּידִין. מַצָּה הַיְּשָׁנָה תַפְלוּגְתָא דְבֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דִּבֵרְי הַכֹּל הִיא. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם הַפֶּסַח דָּבָר בָּרִיא שֶׁלֹּא דֵיקְדֵּק בָּהּ. יוֹצְאִין בִּסְרוּקִין בֵּין מְצוּיָירִין בֵּין שֶׁאֵינָן מְצוּיָירִין. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ. אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין מְצוּיָירִין בַּפֶּסַח.

One may fulfill his obligation with mazzah thick up to one hand-width like the shew bread. One may fulfill his obligation with raw mazzah if only it does not draw fibers when broken. An old mazzah is subject of a disagreement between the House of Shammai and the House of Hillel. Rebbi Yose said, it is everybody’s opinion; since he did not make it for Passover it is certain that he did not care to make it accurately. One may fulfill his obligation with seriqin both with figures or without figures, even though they said, one does not make painted seriqin on Passover.

תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. שָׁאַל בֳּיֵיתּוֹס בֶּן זּוֹנִין אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וַחֲכָמִים בְּיַבְנֶה. מָהוּ לַעֲשׂוֹת סְרִיקִין הַמְצוּיָירִין בַּפֶּסַח. אָמְרוּ לוֹ. אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתָּהָא בָּהֶן וְהֵן בָּאִין לִידֵי חָמֵץ. אָמַר לָהֶן. אִם כֵּן יַעֲשׂוּ אוֹתָן בְּטִפּוֹס. אָמְרוּ לוֹ. יְהוּ אוֹמְרִים. כָּל הַסְּרִיקִין אֲסוּרִין וּסְרִיקֵי בֳּיֵיתּוֹס בֶּן זּוֹנִין מוּתָּרִין. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. עוֹשִׂין סְרִיקִין כִּרְקִיקִין. וְאֵין עוֹשִׂין רְקִיקִין כִּקְלוּסְקָאוֹת.

It was stated “Boethos ben Zenon asked Rabban Gamliel and the Sages at Jabneh: May one make seriqin with figures on Passover? They told him, no, because a woman would spend time with it and it would become leavened. He said to them, then one should make it in a form. They told him, one would say, all seriqin are forbidden but the seriqin of Boethos ben Zenon are permitted. Rebbi Yose said, one may make seriqin like wafers; one does not make (wafers) [seriqin] as loaves.”

Mishnah

משנה: וְאֵילּוּ יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח בַּחֲזֶרֶת וּבָעוּלְשִׁין וּבַתַּמְכָה וּבַחַרְחֲבִינָה וּבַמָּרוֹר. יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין כְּמוּשִׁין. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁים וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין. וּמִצְטָרְפִין בִּכַזַּיִת. וְיוֹצְאִין בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן ובַדְּמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ:

MISHNAH: And with the following vegetables a person can fulfill his obligation on Passover: With Romaine lettuce, with endives, with gingidium. harhabina and bitter herb. One fulfills his obligation with both fresh and wilted, but not marinated or cooked in water or cooked in broth; and they may be combined for the volume of an olive. One fulfills his obligation with their stalk, and with demay, and with First Tithe whose heave was removed, and with Second Tithe or sancta which were redeemed.

Halakhah

הלכה: בַּחֲזֶרֶת. חַסִּין. בָּעוּלְשִׁין. טְרוֹקְסִימוֹן. וּבַתַּמְכָה. גִּנְגִּידִין. בַּחַרְחֲבִינָה. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. יסי חלי. וּבַמָּרוֹר. יָרָק מָר וּפָנָיו מַכְסִיפִין וְיֵשׁ לוֹ שְׂרָף. הָתִיבוּן. הֲרֵי חֲזֶרֶת מָתוֹק. הֲרֵי אֵינוֹ קָרוּי חֲזֶרֶת אֶלָּא מָתוֹק. רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל עַצְמָן אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בַחֲזֶרֶת. מַה חֲזֶרֶת תְּחִילָּתָהּ מָתוֹק וְסוֹפָהּ מָר. כָּךְ עָשׂוּ הַמִּצְרִיִים לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. בַּתְּחִילָּה בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ. וְאַחַר כָּךְ וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה בְּחוֹמֶר וּבִלְבֵינִים.

HALAKHAH: “With hazeret”, lettuce. “With ˋulšin”, τρώξιμον. “And with tamka”, γιγγίδιον “With harhabina”. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, יסי חלי. “And with maror”. A bitter vegetable turning grey and containing sap. They objected, is not lettuce sweet? Is it not called “lettuce” only if it be sweet? Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Hoshaya: (Itself it depends only on change) [Itself it is only called “change”]. (As) hazeret is sweet at the beginning and bitter at the end, so did the Egyptians behave towards our forefathers in Egypt. At the start, in the best part of the land settle your father and your brothers, and after that they embittered their lives with hard labor, with mortar and bricks.

בֵּין כְּמוּשִׁין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲבָל לֹא כְמוּשִׁין. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. כְּמוּשִׁין. בְּקֶלַח. מָאן דְּאָמַר. אֲבָל לֹא כְמוּשִׁין. בָּעָלִין.

“And wilted”. There are Tannaim who state, “but not wilted”. Rav Ḥisda said, he who said “and wilted”, about a stalk. He who said, “but not wilted”, about leaves.

רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זַיִת כָּבוּשׁ אוֹמֵר עָלָיו. בּוּרֵא פְרִי הָעֵץ. רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. יָרָק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו. שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְרִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין. אִם בְּעֵיינָן הֵם יֵצֵא בָהֶם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מָאן יְדַע מִשְׁמַע מִן רִבִּי יוֹחָנָן יְאוּת. רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא אוֹ רִבִּי בִנְיָמִין. לֹא רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. וְעוֹד מִן הָדָא. מִן מַה דַאֲנָן חַמְיִין רַבָּנִין עָלִין לַבְרִיָיתָה וְנָסְבִין תּוּרְמוּסִין וּמְבָרְכִין עֲלֵיהוֹן. בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה. וְתוּרְמוּסִין לֹא שְׁלוּקִין הֵן. אִין תֵּימַר. שַׁנִיָיא הִיא. שֶׁאָמְרָה תוֹרָה מְרוֹרִים. תּוּרְמוּסִין כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקָן בָּטְלָה מָרָתָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. ולֹא פְלִיגִין. זַיִת עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכּוֹ לֵיאָכֵל חַי. אֲפִילוּ כָבוּשׁ בְּעֵינוֹ הוּא. יָרָק כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקוֹ נִשְׁתַּנָּה.

Rebbi Ḥiyya bar Abba in the name of Rebbi Yohanan: One says “Creator of the fruit of the tree” on marinated olives. Rebbi Benjamin bar Jephet in the name of Rebbi Yohanan: One says “By Whose word everything was created” on water-cooked vegetables. Rebbi Samuel bar Rav Isaac said: a Mishnah supports Rebbi Benjamin bar Yephet: “but not marinated or cooked in water or cooked in broth”; if they were recognizable in their state one could fulfill his duty with them on Passover. Rebbi Zeˋira said, who understands well what Rebbi Yohanan said, Rebbi Ḥiyya bar Abba or Rebbi Benjamin? Not Rebbi Ḥiyya bar Abba? And in addition from the fact that we see great rabbis going to a mourner’s meal, eat lupines and recite on them “Creator of the fruit of the earth;” Are not lupines certainly cooked? If you wish, you may say there is a difference, since the Torah said bitter herbs, and cooked lupines have lost their bitterness. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, they have no disagreement. Since olives usually are eaten fresh, they are recognizable in their state even if they are marinated. Vegetables are changed once they are cooked.

Mishnah

משנה: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמּוּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים אֲבָל חוֹלְטִין. הָאִשָּׁה לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמּוּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ אֲבָל שָׁפָל הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ. לֹא יִלְעוֹס אָדָם חִטִּים וְיִתֵּן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ בַפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת:

MISHNAH: One may not soak bran as chicken feed but one may parboil. A woman may not soak bran to take it in her hand to the bath house but she may rub it dry on her skin. A person may not chew wheat kernels to put on his wound since they become leavened.

Halakhah

הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו. אֵי זוֹ הִיא הַמְּעִיסָּה. הַנּוֹתֵן חַמִּין לְתוֹךְ קֶמַח. חֲלִיטָה. קֶמַח לְתוֹךְ חַמִּין. וְהָכָא בֵין חַמִּים לְתוֹךְ מוּרְסָן בֵּין מוּרְסָן לְתוֹךְ חַמִּין.

HALAKHAH: It was stated: “Rebbi Ismael ben Rebbi Yose said in his father’s name: What is parboiled? If one adds hot water to flour. Dumpling, flour into hot water.” But here either water into bran or bran into water.

בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. מָלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זָקוּק לְבָעֵר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין זָקוּק לְבָעֵר. מָאן דְּאָמַר. זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּתְחַמְּצָה וְאַחַר כָּךְ נִסְרְחָה. וּמָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּסְרְחָה וְאַחַר כָּךְ נִתְחַמְּצָה.

If there is any fat in them. Unguent which became putrid, there are Tannaim who state, he is required to eliminate; and there are Tannaim who state, he is not required to eliminate. He who said, he is required to eliminate, if it became leavened before becoming putrid; he who said, he is not required to eliminate, if it became putrid before becoming leavened.

Mishnah

משנה: אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לֹא לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת וְלֹא לְתוֹךְ חַרְדָּל אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וְרִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָהֶן. מֵי תַשְׁמִישָׁיו שֶׁל נַחְתּוֹם יִשָּׁפְכוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין:

MISHNAH: One adds flour neither to haroset nor to mustard. If one did add, he has to eat it immediately, but Rebbi Meïr forbids. One may not cook the Passover sacrifice either in fluid or in fruit juice, but one may rub it or immerse it in them. Water used by a baker has to be poured out because it causes leavening.

Halakhah

הלכה: [תַּנֵּי.] אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ חַרְדָּל. אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁהֵא.

HALAKHAH: It was stated: “One adds flour neither to haroset nor to mustard; it one did add, he has to eat it immediately, on condition that he not tarry. Rebbi Meïr forbids since he tarries.”

כָּתוּב וּבָשֵׁל מְבוּשָּׁל בַּמָּיִם. אֵין לִי אֶלָּא מַיִם. מְנַיִין לְרַבּוֹת שְׁאָר מַשְׁקִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָשֵׁל מְבוּשָּׁל [מִכָּל מָקוֹם.] עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם מַיִם שֶׁאֵינָן מְפִיגִין טַעֲמָן אַתְּ אָמַר. אָסוּר. שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׂמְּפִיגִין טַעֲמָן לֹא כָל שֶׁכֵּן.

It is written: or cooking cooked in water. I not only have water, from where other fluids? The verse says, cooking cooked, in any way. So far following Rebbi Aqiba; following Rebbi Ismael? An argument de minore ad majus. Since for water which does not mask its taste you are saying it is forbidden, other fluids which mask its taste not so much more?

אֵין לָשִׁין מַצָּה בְמַשְׁקִין אֲבָל מְקַטְּפִין אוֹתָהּ בְּמַשְׁקִין. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. אֲנִי הָיִיתִי עִם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּסְפִינָה וְלַשְׁתִּי מַצָּתָן בְּמַשְׁקִין. אֵין לָשִׁין מַצָּה בְרוֹתְחִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹלְטִין. וְלֹא בְפוֹשְׁרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין. אֲבָל לָשִׁין אוֹתָן בְּצוֹנִין. וְהָא תַנִּינָן. כָּל הַמְּנָחוֹת נִילוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין [וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחֲמִיצוּ]. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן הַדָּבָר מָסוּר לַכֹּהֲנִים וְהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן. וְהָכָא הַדָּבָר מָסוּר לַנָּשִׁים וְהַנָּשִׁים עֲצֵילוֹת הֵן. לֹא צוּרְכָה דְלֹא. הַכֹּהֲנִים עַצְמָן מָהוּ שֶׁיְּלוֹשׁוּ מַצַָּתָן בְּפוֹשְׁרִין. יָיבֹא כְהָדָא תַנָּא. רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. נִדָּה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. [כֹּהֶנֶת אֵינָהּ חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. נִדָּה כֹהֶנֶת חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת.] שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק בֵּין נִידָּה לְנִידָּה. וְהָכָא שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק בֵּין מַצָּה לְמַצָּה.

“One does not knead mazzah with fluids but one may rub it with them. Rebbi Aqiba said, I was with Rebbi Eliezer and Rebbi Joshua on a ship and kneaded their mazzah with fluids. One may not knead mazzah with boiling water since it parboils, nor with lukewarm water because this makes leavened, but one kneads with cold water.” But did we not state: “All flour offerings are kneaded with lukewarm water and one guards them lest they become leavened”? Rebbi Immi in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: There the matter is in the hands of the Cohanim and Cohanim are quick; here it is in the hands of women and women are slow. Then it is a problem about Cohanim themselves, may they knead their mazzah with lukewarm water? It should be parallel to what Rebbi Zachariah the son-in-law of Rebbi Levi stated: A menstruating woman washes her hair and combs. A priestly woman does not wash her hair and combs. A menstruating priestly woman washes her hair and combs, not to differentiate between one menstruating woman and another. So also here, not to differentiate between mazzah and mazzah.

מֵי תַשְׁמִישָׁיו שֶׁל שֶׁלְּנַחְתּוֹם יִשָּׁפְכוּ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׁוֹפְכָן בְּמָקוֹם אַשְׁבּוֹרֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׁוֹפְכָן בְּמָקוֹם קַטַפֱרֵס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָאן דְּאָמַר. שׁוֹפְכָן בְּמָקוֹם אַשְׁבּוֹרֶן. כְּשֶׁהָיָה אַשְׁבּוֹרֶן גָּדוֹל. מָאן דְּאָמַר. בְּמָקוֹם קַטַפֱרֵס. בְּשֶׁהָיָה קַטַפֱרֵס גָּבוֹהַּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי אִילָא. הָכֵין הֲוָה הֲוִי בָהּ. שָׁרָה חִיטִין וּשְׂעוֹרִים בַּמַּיִם. נִתְחַמְּצוּ אֲסוּרוֹת. לֹא נִתְחַמְּצוּ מוּתָּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. שָׁרָה שְׂעוֹרִים בַּמַּיִם. נִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. שְׁרָיָין בַּחוֹמֶץ מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהַחוֹמֶץ צוֹפְדָן.

“Water used by a baker has to be poured out because it makes leavened.” There are Tannaim who state, he pours it into a depression. There are Tannaim who state, he pours it into a declivity. Rebbi Yose said, he who said, he pours it into a depression, if the depression was large. He who said, he pours it into a declivity, if the declivity was consierable. Rebbi Phineas said to him in the name of Rebbi Ila: So was he discussing it: If he soaked wheat or barley grains in water, if they became leavened, they are forbidden; if they did not become leavened, they are permitted. Rebbi Yose said, if he soaked barley in water, if they split they are forbidden. If he soaked them in vinegar they are permitted since the vinegar contracts them.

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָיָה לֹו יַיִן קוֹסֵס. יְהַב בְּגַוֵּיהּ שְׂעָרִין בְּגִין דְּיִתְמַע. שְׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. אֲמַר לֵיהּ. צְרִיךְ אַתְּ לְבָעֵר. [רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי כִּהַיי הֲוָה לֵיהּ דְּבַשׁ מְזוּיָיף בְּסוֹלֶת. שָׁאַל לְרִבִּי מָנָא. אָמַר לֵיהּ. צָרִיךְ אַתְּ לְבָעֵר.] חַד מִן אילֵּין דְּרִבִּי כִירַיי הֲוָה לֵיהּ גָּרְבִין דִּמְשַׁח בְּגַו אוֹצְרֵהּ דְחִיטַּיָּא שְׁאַל לְרַבָּנִין. אָמְרִין לֵיהּ. אֵיזִיל גְּרוֹף מִן תּוֹחְתֵּיהֶן. הוֹרֵי רִבִּי אִימִּי בְאִילֵּין גַּרְבָּיַיא דְּכוּתָחָא. מְמַלֵּא אוֹתָן מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת.

Rebbi Samuel ben Rav Isaac had wine which was getting sour. He added barley to it that it should become vinegar. He asked Rebbi Immi, who told him, you have to eliminate. [Rebbi Ḥanina the son of Rebbi Kihai {Kirai} had honey adulterated with flour. He asked Rebbi Mana who told him, you have to eliminate. One of the people of [the house of] Rebbi Kirai had leather sacks of oil in the storage room of wheat. He asked the rabbis, who told him, go and clean out from under them. Rebbi Immi instructed about those leather sacks of kutah, one fills them with water for three days [and empties them] every 24 hours.