פסחים ב׳Pesachim 2

Mishnah

משנה: כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי וּמוּתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. עָבַר זְמַנּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ. לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵיפָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם:

MISHNAH: Any time one is permitted to eat one feeds it to domestic or wild animals or birds, or sells it to a Non-Jew, and one may have usufruct from it. If its time has passed one may not have usufruct from it, nor use it to heat an oven or a cooking stove. Rebbi Jehudah says, leavened matter may only be eliminated by burning. But the Sages say, he makes crumbs and scatters them in the wind or throws it into the Sea.

Halakhah

הלכה: כָּל שָׁעָה כול׳. אָמַר רִבִּי אִימִּי. מָאן תַּנָּא כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. אָסוּר לָאוֹכֵל אָסוּר לְהַאֲכִיל. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרִבִּי יוּדָה. חֲמִישִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. הָתִיב רִבִּי בָּא. וְהָתַנִּינָן. סִיעוּר יִשָּרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. וְאָמַר רַב חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי. מוּתָּר לְהַאֲכִילֹו לַכְּלָבִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָה אֲתִינָן מִיתְנֵי כָּל חָמֵץ. לֹא שָׁעוֹת. מָאן תַּנָּא שָׁעוֹת. רִבִּי מֵאִיר.

HALAKHAH: “Any time” etc. Rebbi Immi said, who is the Tanna of “any time when he is permitted to eat he is permitted to feed, when it is forbidden to the eater he is forbidden to feed”? Rebbi Meïr. But following Rebbi Jehudah, in the fifth hour even though he is forbidden to eat he is permitted to feed. Rebbi Abba objected: Did we not state, “sour dough has to be burned but one who eats it is not liable,” and did not Rav Ḥuna say in the name of Rebbi, one may feed it to the dogs? Rebbi Yose said, did we state “any leavened matter”, not “time”? Who is the Tanna of “time”, Rebbi Meïr.

אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶּׁמּוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ לִבְהֵמַת הֶבְקֵר. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. וְהָתַנִּינָן. מְפָרֵר. סָבַר רִבִּי יִרְמְיָה כִּכָּרוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. לֹא אָמַר אֶלָּא מְפָרֵר. מִכֵּיוָן שֶׁפֵּירְרוֹ בָּטֵל. וְאֵיְידֵא אָמַר דָּא. לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ הַיּוֹם. אֲפִילוּ לַכְּלָבִים. הֲרֵי זֶה בָא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָיָיה. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם לְכַלְבּוֹ. הָהַנֵּי אִיסּוּר הֲנָיָיה. אֶלָּא כִי נָן קַיָימִין. אֲפִילוּ לְכֶלֶב [אֲחֵרִים]. זֹאת אוֹמֶרֶת. שֶׁאָסוּר לְהַאֲכִילֹו לִבְהֵמַת הֶבְקֵר.

Rebbi Bun bar Ḥiyya said before Rebbi Zeˋira: This implies that one is permitted to feed it to ownerless animals. Rebbi Jeremiah objected, did we not state “he crumbles it”? Rebbi Jeremiah was of the opinion, loaf sized. Rebbi Yose said to him, it only mentioned “he crumbles it”, that when he crumbled it it was nullified. But the following says it, leavend matter may not be eaten today, even by the dogs. This includes to forbid it for usufruct. Where do we hold? If for his own dog, the prohibition of usufruct had been stated. But we must hold for the dog [of others]. This implies that one is prohibited from feeding it to ownerless animals.

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ לֹא יֵאָכֵלוּ אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב וְיִפְרוֹשׁ לָךְ כְּשֵׁם שֶׁפִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי וּבִנְבֵילָה. וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בְּאֵבֶר מִן הַחַי. וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ. וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בִּנְבֵילָה. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵילָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכוֹר לְנָכְרִי. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפְלִיג. וְכִי מִי אֲסָרוֹ לַכֶּלֶב.

Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Eleazar: Everywhere it is written do not eat, do not eat, it shall not be eaten, you understand a prohibition of usufruct included in the prohibition of eating unless the verse is explicit and explains to you as it did explain about limbs of a living animal and a carcass. What did it explain about limbs of a living animal? Flesh torn in the field you shall not eat; throw it to the dog. And what did it explain about a carcass? Do not eat any carcass; to the sojourner in your gates you shall give it and he may eat it, or sell to the stranger. Ḥizqiah stated a disagreement. What does one forbid to the dog?

וְהָא כְתִיב. כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְיָיא הִיא דִכְתִיב וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלוּהוּ. וְהָכְתִיב רַק הַדַּם לֹא תֹאכֵלוּ. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְיָיה הִיא דִכְתִיב עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. מַה הַמַּיִם מוּתָּרִין בַּהֲנָיָיה אַף הַדָּם יְהֵא מוּתָּר בַּהֲנָיָיה. וְהָכְתִיב עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתֵּיהּ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁבִּנְבֵילוֹת. וְהָא כְתִיב וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְיָיה הִיא. שֶׁקָּבַע הַכָּתוּב זְמַן. וְהָא כְתִיב לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם. אָמַר רִבִּי. מִיעֵט אִיסּוּר הֲנָיָיה שֶׁבּוֹ.

But is it not written: Any fat of cattle, sheep, or goats you shall not eat? Do you not have to understand the prohibition of usufruct from the prohibition of eating? There is a difference, for it is written: But fat of a carcass and fat of a torn animal may be used for any work, only it may not be eaten. But is it not written: Only the blood you may not eat? Do you not have to understand the prohibition of usufruct from the prohibition of eating? There is a difference, for it is written: You shall pour it on the ground like water. Since water is permitted for use, so blood shall be permitted for use. But is it not written: Therefore, the Children of Israel do not eat the sinew of the sciatic nerve? Rebbi Abbahu said, I explained it by the sinew of a carcass. But is it not written: Bread, parched or fresh grains you shall not eat until this very day? Rebbi Abba Mari, the brother of Rebbi Yose, said there is a difference since the verse fixed a time for it. But is it not written: Do not eat them for they are abominations? Rebbi [Mana] said, that excludes their prohibition of usufruct.

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אִיסְפְּלָנִית מִשּׁוֹר הַנִּסְקַל וּמֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁאֵין לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ מְחוּוָר. מִכִּלאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. פֶּן תִּקְדַּשׁ. פֶּן תּוּקַּד אֵשׁ. מֵעָרְלָה צְרִיכָה. עֲשֵׂה לְרָחֲקוֹ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְאוֹכְלוֹ כָתוּב לֹא תֹאכְלוּ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְרָחֲקוֹ לֹא כָתוּב.

Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: He who makes a wound dressing from a stoned ox or from leftover sour matter after Passover cannot be whipped since its prohibition is not clear. For vineyard kilaim he is whipped since Rebbi Ḥanina said: Lest it be sanctified, lest fire should be kindled. For ˋorlah it is problematic. A prescriptive commandment to removal is written, a prohibition to eat is written, [“do not eat”], a prohibition to remove it is not written.

מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה כָּךְ הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָיה. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁקָּדְמוּ הַבְּעָלִים וּשְׁחָטוּהוּ עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ.

In a baraita one disagrees with Rebbi Joḥanan: What does one understand from what has been said: the ox shall certainly be stoned? Do we not know that its meat is forbidden as food? Then why does the verse say, its meat shall not be eaten? To tell you that just as it is forbidden as food so it is forbidden for usufruct. What does Rebbi Joḥanan do with this? He explained it if the owners slaughtered it before sentence was pronounced.

רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָכָא תֵימַר הָכֵין וְהָכָא תֵימַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. הָדָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר וְהָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן.

Rebbi Zeˋira asked before Rebbi Abbahu: Here you say so, there you say so? He said to him, here in the name of Rebbi Eleazar, there in the name of Rebbi Joḥanan.

רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ אֵין אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. לֹא תֵאָכֵל לֹא יֵאָכֵל אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. בִּנְיַין אַב שֶׁבְּכוּלָּם. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אוֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקּוֹדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. תַּנֵּי חִזְקִיָּה מְסַיֵיעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה. אֲפִילוּ לִמְלֶאכֶת גָּבוֹהַּ. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. מָה הַמַּיִם מַכְשִׁירִין. אַף הַדָּם יְהֵא מַכְשִׁיר. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵילָה. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. גֵּר תּוֹשָׁב אוֹכֵל בִּנְבֵילוֹת. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ. אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב וְאֵין אַתְּ מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב חוּלִין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה.

The rabbis of Caesarea, Rabbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: Nowhere do you understand a prohibition of usufruct included in the prohibition of eating if it is written do not eat, do not eat. It may not be eaten (f.). it may not be eaten (m.), you understand a prohibition of usufruct included in the prohibition of eating. The paradigm for all cases is: Any purification offering of whose blood was brought into the Tent of Meeting to purify the sanctuary shall not be eaten, in fire it shall be burned. Ḥizqiah stated support for Rebbi Joḥanan: If one understands what has been said: Any fat of cattle, sheep, or goats you shall not eat, why has it been said: but fat of a carcass and fat of a torn animal may be used for any work? Even for the work of Heaven. If one understands what has been said: But the blood you shall not eat, why has it been said, you shall pour it on the ground like water? As water prepares, so blood prepares. If one understands what has been said: Do not eat any carcass; why has it been said, to the sojourner in your gates you shall give it and he may eat it? It serves to tell you that the resident sojourner may eat carcass meat. If one understands what has been said: Flesh torn in the field you shall not eat, why does the verse say, throw it to the dog? This you throw to the dog but you do not throw profane meat slaughtered in the Temple precinct.

מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. וְאַתָּה אוֹמֵר. לַעֲשׂוֹת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָיָיה. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בַהֲנָיָיה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לַעֲשׂוֹת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָה. רִבִּי יִצְחָק אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמַה שְׂרָצִים קַלִּים עָשָׂה בָהֶם אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. חָמֵץ הֶחָמוּר אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָיָיה. בְּגִין כֵּן כָּתוּב לֹא יֵאָכֵל. הָא מִלֹּא תֹאכַל לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. וְהָדָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן.

A baraita supports both of them. The baraita supports Rebbi Eleazar. Sour bread shall not be eaten, to make the feeder equal to the eater. And you say for this, or is it only to forbid its usufruct? Since it says: You shall not eat sour bread with it, we learned that usufruct is forbidden. Therefore, why does the verse say, sour bread shall not be eaten? To make the feeder equal to the eater, the words of Rebbi Josia. Rebbi Isaac says, this is unnecessary. Since for crawling things, a minor prohibition, He made the feeder equal to the eater; regarding sour bread which is a major prohibition it should only be logical that we consider the feeder to be equal to the eater. Therefore, why does the verse say, sour bread shall not be eaten? The verse serves only to forbid its usufruct. Since it is written, sour bread shall not be eaten, therefore from you shall not eat one cannot infer anything. This supports Rebbi Joḥanan.

לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. עָבַר וְהִסִּיק. יָיבֹא כְהָדָא. אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. אִם יָשָׁן יוּצָּן.

“Nor use it to heat an oven or a cooking stove.” If he transgressed and heated, it shall come like the following: “If it was new it must be destroyed, if it was old it must be cooled down.”

תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. דִּין הוּא. מָה אִם פִּיגּוּל וְנוֹתָר שֶׁאֵינוֹ בַּל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. חָמֵץ שֶׁהוּא בְּבַל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. אָמְרוּ לֹו לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן שֶׁתְּחִילָּתוֹ לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם לֹא נִתָמַנֶּה לוֹ אוֹר יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יַבְעִיר. אָמְרָה תוֹרָה תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם.

It was stated: Rebbi Jehudah says, leavened matter may only be eliminated by burning. It is an argument de minore ad majus. Since piggul and leftover, which are not under an injunction not to be seen and not to be found, only may be disposed of by burning, for leavened matter which is under an injunction not to be seen and not to be found, it is only logical that it only may be disposed by burning. They told Rebbi Jehudah, any argument de minore ad majus which you argue in the beginning as a restriction but it turns out in the end to be a leniency, is no argument de minore ad majus. It would imply that if he does not find fire he could sit and not dispose of it. The Torah said, eliminate sour dough from your houses.

כְּיוֹצֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָה. אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְיוֹצֵא חַי שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. מְנַיִין לְיוֹצֵא מֵת שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. הֲרֵי אֲנִי דָן. מָה אִם בְּיוֹצֵא חַי. שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. הַיּוֹצֵא מֵת. שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. אֵינוֹ דִין שֶׁיְּטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁתְּחִילָּתוֹ אַתָּה דָן לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם טִיהֵר הַחַי אֶת אִמּוֹ יְטָהֵר אַף הַמֵּת אֶת אִמּוֹ. אִם לֹא זָכִיתִי מן הַדִּין. [לְפִיכָךְ] אָמְרָה תוֹרָה זָכָר. לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּת.

Similarly said Rebbi Jehudah, if a woman carries seed and gives birth to a male. What does the verse imply? Since it is said, she shall be impure for seven days, and on the eighth day one shall circumcise, I understand that a live birth makes his mother impure by the impurity of birth. From where that a stillbirth makes his mother impure by the impurity of birth? Rebbi Jehudah said, I am presenting an argument de minore ad majus. Since a live birth, who does not make impure for seven days his mother, and those who come with him, [or who comes with his mother,] into a tent, the stillbirth who makes impure for seven days his mother, and those who come with him, [or who comes with his mother,] into a tent, it is only logical that he should make his mother impure by the impurity of birth. They told Rebbi Jehudah, any argument de minore ad majus which you argue in the beginning as a restriction but it turns out in the end to be a leniency is no argument de minore ad majus. As a consequence, since a live birth purifies his mother, also the stillbirth should purify his mother? Since I cannot prove it by an argument de minore ad majus, [therefore} the Torah said a male, to include the stillbirth.

כְּיוֹצֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָה. תֵּשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת. סוּכָּה שֶׁלָּכָל דָּבָר. שֶׁהָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הַדִּין נוֹתֵן שֶׁלֹּא תְהֵא הַסּוּכָּה בָאָה אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. מָה אִם לוּלָב שֶׂאֵינוֹ נוֹהֵג בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אֵינוֹ בָא אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. סוּכָּה שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אֵינוֹ דִּין שֶׁלֶֹּא תָבוֹא אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. אָמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן שֶׁתְּחִילָּתוֹ לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא לֹא מָצָא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין יֵשֵׁב לוֹ בְלֹא סוּכָּה. וְאָמְרָה תוֹרָה תֵּשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת. סוּכָּה שֶׁלָּכָל דָּבָר. [וְכֵן עֶזְרָא אָמַר וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרִים וּבִירוּשָׁלַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וגו׳.]

Similarly said Rebbi Jehudah, “you should dwell in huts,” a hut made of anything. For Rebbi Jehudah was saying, it is an argument de minore ad majus that the hut should come only from the Four Kinds. Since the lulav which is not used in nights as in days may come only from the Four Kinds, it is only logical that a hut which is used by nights as well as by days should come only from the Four Kinds. They told Rebbi Jehudah, any argument de minore ad majus which you argue in the beginning as a restriction but it turns out in the end to be a leniency is no argument de minore ad majus. As a consequence, if he did not find of the Four Kinds, should he sit without a hut? But the Torah said, “you should dwell in huts,” a hut made of anything. [And so Ezra said, they informed and did proclaim in all cities and in Jerusalem, go to the mountain, etc.]

חָזַר רִבִּי יוּדָה וְדָנוֹ דִין אַחֵר. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה זֶה בִשְׂרֵיפָה אַף זֶה בִשְׂרֵיפָה. אָמְרוּ לוֹ. נְבֵילָה תוֹכִיחַ. שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַאֲכִילָה וְאֵינָהּ בִּשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה. אַל תּוֹכִיחַ נְבֵילָה שֶׁאֵינָהּ אָסוּר בַּהֲנָיָיה. אָמְרוּ לוֹ וַהֲרֵי שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת [וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת]. אַל יוֹכִיחַ שׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁאֵין חַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת. אָמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי חֵלֶב שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן. אַל יוֹכִיחַ חֵלֶב שׁוֹר הִַנִּסְקָל שֶׁאֵין לוֹ זְמַן. אָמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי אָשָׁם תָּלוּי כְשִׁיטָּתָךְ יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָיה וְחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן [וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה]. וְשָׁתַק רִבִּי יוּדָה.

Rebbi Jehudah came back and presented another argument: Leavened matter is forbidden as food and leftover is forbidden as food. Since the latter is to be burned, the former is to be burned. They told him, carcass meat disproves since it is forbidden as food and is not to be burned. He said to them, leavened matter is forbidden as food and for usufruct and leftover is forbidden as food and for usufruct; carcass meat does not disprove since it is not forbidden for usufruct. They told him, the stoned ox disproves which is forbidden as food and for usufruct and is not to be burned. He said to them, leavened matter is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, [and leftover is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation]; the stoned ox does not disprove since it does not make liable for extirpation. They told him, the fat of the stoned ox disproves which is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, and is not to be burned. He said to them, leavened matter is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, and is dependent on time, and leftover is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, and is dependent on time; the fat of the stoned ox does not disprove since it does not depend on time. They told him, a suspended sacrifice following your opinion does disprove since it is forbidden as food, and for usufruct, and makes liable for extirpation, and is dependent on time, [but is not to be burned]. Rebbi Jehudah remained silent.

תַּנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בְכָל דָּבָר. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בִשְׂרֵיפָה. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוּדָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בִשְׂרֵיפָה. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בְכָל דָּבָר. וְאַתְיָא כְרַבָּנִין. רִבִּי אוֹמֵר. תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם. דָּבָר שֶׁהוּא בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְאֵי זֶה. זֶה בִשְׂרֵיפָה. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁהֵמִית בַּמֶּה הִיא מִיתָתוֹ. בָּעֲרִיפָה [אוֹ] בִסְקִילָה. רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר לֵוִי שָׁאַל. חַלּוֹת תּוֹדָה שֶׁנַּעֲשׂוּ נוֹתָר. נֵימַר. אִם נַעֲשׂוּ נוֹתָר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרָן. אַתְּ מְבַעֲרָן בְכָל דָּבָר. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרָן אַתְּ מְבַעֲרָן בִשְׂרֵיפָה.

It was stated: Before the time of its elimination you eliminate it in any way you wish; at the time of its elimination you eliminate it by burning. This follows Rebbi Jehudah. There are Tannaim who state, before the time of its elimination you eliminate it by burning; at the time of its elimination you eliminate it in any way you wish. This follows the rabbis. Rebbi says, remove sour dough from your houses, anything which may not be seen nor found. How is this? By burning. Rebbi Jeremiah asked, if the firstling of a donkey killed, what is the form of his execution? By breaking the neck or by stoning? Rebbi Benjamin bar Levi asked about leftover flat-bread from a thanksgiving sacrifice, should we say that if they were left before the time ofelimination you may eliminate it in any way you wish; at the time of its elimination you have to eliminate it by burning?

Mishnah

משנה: חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵרָאֶה לְךָ: נָכְרִי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה. חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת הֲרֵי הוּא כִמְבוֹעָר. רַבָּן שִׂמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו:

MISHNAH: A Non-Jew’s leavened matter which existed during Passover is permitted for usufruct but a Jew’s is forbidden for usufruct since it is said, it should not be seen in your possession. If a Non-Jew gave a loan to a Jew secured by leavened matter, after Passover it is permitted for usufruct but if a Jew gave a loan to a Non-Jew secured by leavened matter, after Passover it is forbidden for usufruct. Leavened matter on which debris fell is as if eliminated; Rabban Simeon ben Gamliel says, only one which cannot be dug out by a dog.

Halakhah

הלכה: הָא בָאֲכִילָה אָסוּר. מַתְנִיתָא בְמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לוֹכַל פַּת גּוֹיִם. [אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכֹל פַּת גּוֹיִם] מוּתָּר אֲפִילוּ בַּאֲכִילָה.

HALAKHAH: Therefore it is forbidden for eating? The Mishnah refers to a place where they are used not to eat Gentile bread; [but at a place where they used to eat Gentile bread] it is permitted even for eating.

בְּתוֹךְ הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אָסוּר. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵה. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בְּהֶמְתּוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת סְפִינָתוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָא תַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בֵּיתוֹ לְגוֹי לִיתֵּן בְּתוֹכוֹ חָמֵץ. אִית לָךְ מֵימַר. בְּדָר עִמּוֹ.

What is it during Passover? Rebbi Jeremiah said, it is permitted. Rebbi Yose said, it is forbidden. Rebbi Yose objected: but was it not stated: An Israel may not lease his animal to a Gentile to use it to transport leavened matter? He explains it, if he comes with him. But was it not stated: An Israel may not lease his ship to a Gentile to use it to transport leavened matter? He explains it, if he comes with him. But was it not stated: An Israel may not lease his house to a Gentile to store leavened matter in it. Can you say, if he dwells with him?

גַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. וְנִתְגַּלְגֵּל חָמֵץ מִגַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה דוֹחְפוֹ בְקָנֶה. אִם הָיְתָה שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב. רַב אָמַר. כּוֹפֶה עָלֶיהָ כֶּלִי.

If the roof of a Gentile was adjacent to a Jew’s roof and leavened matter rolled from the Gentile’s roof to the Jew’s roof, he pushes it away with a stick. If it was Sabbath or holiday, Rav said, he covers it with a vessel.

רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ לִי בְתוֹךְ בֵּיתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ בוֹ יִבָּטֵל.

Rav said, one has to say “any leavened matter which I have in my house unknown to me shall be nullified.”

רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל מִצְוַת בִּיעוּר חָמֵץ.

Rav said, one has to say “Who sanctified us by His Commandments and commanded us about the precept of eliminating leavened matter.”

רַב אָמַר. הַטָּח בֵּיתוֹ חָמֵץ צָרִיךְ לְבָעֵר. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בָּצֵק שֶׁעֲשָׂאוֹ כּוּפָת בָּטֵל. פָּתַר לָהּ. אוֹ חֲלוּקִין עַל רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. אוֹ אָהֵן כּוּפָת מָאִיס הִיא.

Rav said, he who affixes leavened matter to his house has to eliminate. It was stated: Rebbi Simeon ben Eleazar said, if one turns dough into a clump, it is nullified He explains it, either that one disagrees with Rebbi Simeon ben Eleazar or that this clump is repugnant.

יִשְׂרָאֶל וְגוֹי שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה וְחָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לְגוֹי אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ מַתָּנָה. וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ לְאַחַר הַפֶּסַח. וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנוֹ לוֹ מַתָּנָה גְמוּרָה. אוֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לְגוֹי. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ בִּמְנָה. בּוֹא וְקַח לָךְ בְמָאתַיִם. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ לָךְ מִגּוֹי. בּוֹא וְקַח לָךְ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ וְאֶקַּח מִמָּךְ אַחַר הַפֶּסַח.

“If a Jew and a Gentile were travelling by ship and leavened matter was in the Jew’s hand, he sells it to the Gentile or gives it to him as a gift; then he reverts and buys it from him after Passover, on condition that it was an unconditional gift. The Jew may say to the Gentile, instead of buying it for a mina, come and buy it for 200 [denar]. Instead that you buy from a Gentile, come and buy it from a Jew, maybe I shall have need, then I shall buy from you after Passover.”

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ. עַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַמַּשְׂכּיר צָרִיךְ לְבָעֵר. מִשֶּׁיִּכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַשּׂוֹכֵר צָרִיךְ לְבָעֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר.

If somebody rents out his house to another, as long as this one does not enter into it, the lessor has to eliminate; after this one entered into it, the lessee has to eliminate. Rebbi Simeon said, when? If he handed him the key, but as long as he did not hand him the key, he does not have to eliminate.

אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְּעִי. מָסַר לֹו אֶת הַמַּפְתֵּחַ מָהוּ. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲכָמִים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמּוֹסֵר מַפְתֵּיחוֹ לְעַם הָאָרֶץ הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא.

Rebbi Jehudah bar Pazi said, I asked: What if he handed him the key? Rebbi Zachariah the son-in-law of Rebbi Levi said, this is the disagreement between Rebbi Simeon and the Sages, as we have stated there: “If somebody hands over his key to a vulgar person, the house remains pure since he only entrusted him with safekeeping the key.” It was stated: Rebbi Simeon declares it impure.

גּוֹי שֶׁבָּא אֶצֶל יִשְׂרָאֵל וּבְיָדוֹ חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. הִפְקִיד אֶצְלוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. יִיחַד לוֹ בַּיִת אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. לֹא בִיעֵר לְאַחַר הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֶה אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה. חֲמֵיצוֹ שֶׁלָּגוֹי הוּא. יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁעָבַר עָלָיו וְלֹא בִיעֲרוֹ.

“If a Gentile comes to a Jew with leavened matter in his hand, one does not need to eliminate. If he deposited with him, he has to eliminate. If he gave him a separate room he does not need to eliminate.” If he did not eliminate, what is its status after Passover? Rebbi Jonah said, it is permitted; Rebbi Yose said, it is forbidden. Rebbi Yose said, it is the Gentile’s leavened matter [but] the Jew acted wrongly and did not eliminate.

מָאן תַּנָּא לֹא יֵרָאֶה לְךָ. רִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. הָאוֹכֵל חָמֵץ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָה. וְכֵן חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח. הֲרֵי זֶה בְלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין בּוֹ כָרֵת. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כָּל שֶׁאֵין בּוֹ כָרֵת אֵין בּוֹ בְלֹא תַעֲשֶׂה. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִסּוּר שֶׁהוּא אָסוּר. אִיסּוּרוֹ מָהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יּוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. אִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לֹא יֵ‍אָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. כְּבָר כָּתוּב [לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ]. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָין בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד תְּנֵיהוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. מַה מְקַיֵים רִבִּי שִׁמְעוֹן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. דְּתַנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא הָיָה פֶסַח בְּמִצְרַיִם אֶלָא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם.

Who is the Tanna of it should not be seen in your possession? Rebbi Jehudah, as it was stated: He who eats leavened matter after the sixth hour, as well as leavened matter which was in existence during Passover violates a biblical prohibition but there is no extirpation, the words of Rebbi Jehudah. Rebbi Simeon says, anything for which there is no extirpation there is no biblical prohibition. Rebbi Simeon agrees about the prohibition that it is prohibited. What is its prohibition? Rebbi Jeremiah said, its prohibition is a word of the Torah. Rebbi Jonah and Rebbi Yose both say, its prohibition is from their words. What is Rebbi Jehudah’s reason? No leavened matter may be eaten, today. Where do we hold? If during the holiday, it already is written, you may not eat leavened matter with it. But if it does not refer to the time during the holiday, transfer it to the time after the holiday. How does Rebbi Simeon explain Rebbi Jehudah’s reason, no leavened matter may be eaten, today? Rebbi Abun bar Ḥiyya said, he will explain if following Rebbi Yose the Galilean, as it was stated: Rebbi Yose the Galilean says, I am saying that in Egypt the Passover was only one day as it was said, no leavened matter may be eaten, today.

לֹא יֵרָאֶה לְךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא יֵרָאֶה לְךָ. לְךָ אֵין אַתְּ רוֹאֶה. [אֲבָל] רוֹאֶה אַתְּ לַגָּבוֹהַּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ לַגָּבוֹהַּ. מָאן דְּאָמַר. לְךָ אֵין אַתְּ רוֹאֶה רוֹאֶה אַתְּ לַגָּבוֹהַּ. בְּשֶׁהֶקְדֵּישׁוֹ קוֹדֵם לְבִיעוּרוֹ. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ לַגָּבוֹהַּ. כְּשֶׁהֶקְדֵּישׁוֹ לְאַחַר בִּיעוּרוֹ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָא. תִּיפְתָּר בַּקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָיב בַּאֲחֵרָיוּתָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן.

It should not be seen in your possession. There are Tannaim who state, it should not be seen in your possession, yours you may not see, [but] you may see Heaven’s. There are Tannaim who state, not even Heaven’s. He who said, yours you may not see, you may see Heaven’s, if its dedication precedes its elimination. He who said, not even Heaven’s, if its dedication is after its elimination. Rebbi Abun bar Ḥiyya said before Rebbi Zeˋira: Explain it about sancta for which he is responsible in case of alienation following Rebbi Simeon.

לֹא יֵרָאֶה לְךָ. [אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי.] לְךָ אֵין אַתְּ רוֹאֶה. רוֹאֶה אַתְּ בִּפְלַטֵיָא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ בִּפְלַטֵיָיא. מָאן דְּאָמַר. לְךָ אֵין אַתְּ רוֹאֶה רוֹאֶה אַתְּ בִּפְלַטֵיָיא. בְּשֶׁהֶבְקֵירוֹ קוֹדֵם לְבִיעוּרוֹ. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בִּפְלַטֵיָא. בְּשֶׁהֶבְקֵירוֹ לְאַחַר בִּיעוּרוֹ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. תִּיפְתָּר בַּקֳּדָשִׁים וגו׳.

It should not be seen in your possession. There are Tannaim who state, it should not be seen in your possession, yours you may not see; you may see it in the street; there are Tannaim who state, not even if in the street;. He who says, yours you may not see, you may see it in the street, if his renunciation of ownership precedes its elimination; he who said, not even in the street, if his renunciation of ownership follows its elimination. Rebbi Abun bar Ḥiyya said, explain it for sancta, etc.

הִבְקִיר חֶמְצוֹ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְאַחַר הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָסוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מוּתָּר. מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן שֶׁהוּא אָסוּר. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן אִיסּוּרוֹ גָרַם לוֹ. הָכָא מָה אִית לָךְ [לְמֵימַר]. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה לְרִבִּי פִּנְחָס. נְהִיר אַתְּ כַּד הֲוִינָן אָמְרִין. אַתְיָיא לְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוֹסֵה. וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְרִבִּי מֵאִיר. אֵינָהּ כֵּן. אֶלָּא רִבִּי יוֹחָנָן חֲשַׁשׁ לְהַעֲרָמָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא חֲשַׁשׁ לְהַעֲרָמָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. נָפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת. מָאן דְּאָמַר. הַעֲרָמָה. לֵית כָּאן הַעֲרָמָה. וְהוּא מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר. זְכִיָיה. לֵית כָּאן זְכִיָיה. וְהוּא אָסוּר. הַכֹּל מוֹדִין בְּגֵר שֶׁמֵּת וּבִיזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. מָאן דְּאָמַר. הַעֲרָמָה. מוּתָּר. וּמָאן דְּאָמַר. זְכִיָיה. מוּתָּר.

If he declared his leavened matter ownerless on the thirteenth; what is its status after Passover? Rebbi Joḥanan said, it is forbidden; Rebbi Simeon ben Laqish said, it is permitted. Rebbi Joḥanan objected to Rebbi Simeon ben Laqish. Do you not agree with me that it is forbidden after noontime? He answered, there its prohibition caused it; here what can you say? Rebbi Yose said to Rebbi Phineas, do you remember that we said, Rebbi Joḥanan follows Rebbi Yose, and Rebbi Simeon ben Laqish Rebbi Meïr? It is not so. Only Rebbi Joḥanan is concerned about cunning, but Rebbi Simeon ben Laqish is not concerned about cunning. What is the difference? If debris fell on it. He who says cunning, there is no cunning and it is permitted. He who said acquisition, there is no acquisition and it is prohibited. Everybody agrees about a proselyte who died and the Jews plundered his property. For him who says cunning, it is permitted, and for him who says acquisition, it is permitted.

תַּמָּן תַּנִּינָן. עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אֻפּוֹתֵיקִי לַאֲחֵרִים וְשִׁיחְרְרוֹ. [מִשּׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַיָיב כְּלוּם. אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר.] מִי מְשַׁחְרֵר. רַב אָמַר. בֵּין רַבּוֹ רִאשׁוֹן בֵּין רַבּוֹ אַחֲרוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ מְשַׁחְרֵר אֶלָּא רַבּוֹ רִאשׁוֹן בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי חַגַּי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָיָיה. אִין תֵּימַר. בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הוּא. יְהֵא אָסוּר. מַה עֲבַד לָהּ רַב. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא בְשִׁיחְרוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הְעוֹשֶׂה עַבְדּוֹ אֻפּוֹתֵיקִי. מְכָרוֹ אֵינוֹ מָכוּר. שִׁיחְרְרוֹ הֲרֵי זֶה מְשׁוּחְרָר. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר. אִילּוּ הַמְשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וְהָלַךְ וּמְכָרָהּ. שֶׁמָּא אֵין בַּעַל חוֹב בָּא וְטוֹרֵף. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. פָּתַח לָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן פֶּתַח מֵאִיר כְּאוֹרָה. לֹא מָצָאנוּ עֶבֶד מִשְׁתַּחְרֵר וְחוֹזֵר וּמִשְׁתַּעְבֵּד. מֵעַתָּה לֹא יִכְתּוֹב שְׁטָר עַל דָּמָיו. אָמַר רִבִּי אִילָא. מוּטָּב שֶׁיֹּאמַר לוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. וְאַל יֹאמַר לוֹ. עַבְדִּי אַתָּה. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְשֵׁם רִבִּי נַסָּא. אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. כְּמַה דְרִבִּי מֵאִיר קוֹנֵס בִּדְבָרִים. כֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קוֹנֵס בִּדְבָרִים. דְּתַנֵּי. [שְׁטָר] יֵשׁ בּוֹ רִבִּית קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ גוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גוֹבֶה אֶת הָרִיבִּית.

There, we have stated: “A slave whom his master gave as mortgage to others and then freed him [in strict law does not owe anything, but for the public good one forces the master to formally manumit him and he writes a bond for his own value. Rabban Simeon ben Gamliel says, only the one who manumits writes.] Who frees? Rav says, either his first or his second master. Rebbi Joḥanan says, only his first master alone is able to free. Rebbi Haggai objected before Rebbi Yose: Does not a baraita disagree with Rav? If a Jew gave a loan to a Gentile on the latter’s leavened matter, it is permitted after Passover. If you say that the Jew has property rights in it, it would be forbidden. What does Rav do with this? Rebbi Yudan said, manumission is made easy, as it was stated: If somebody gives his slave as mortgage, if he sold him, he is not sold; if he freed him, he is freed. The strength of Rebbi Joḥanan is from the following: Rabban Simeon ben Gamliel says, only the manumittor writes. If somebody mortgaged his field to another, then went and sold it, can the creditor not come and foreclose? Rebbi Abbahu said, in this matter Rebbi Joḥanan opened for us a door to illuminate. We do not find that a slave can again be enslaved after having been freed. If that is so, he should not have to write a bond for his value! Rebbi Ila said, it is better that a person say to him, give me the 200 zuz which you owe me than say to him, you are my slave! The rabbis of Caesarea say in Rebbi Nasaʹs name: Rabban Simeon ben Gamliel follows Rebbi Meïr. Just as Rebbi Meïr imposes a fine for words, so Rabban Simeon ben Gamliel imposes a fine for words. As it was stated: With a bond documenting both principal and interest one can collect neither principal nor interest, the words of Rebbi Meïr. But the Sages say, one collects the principal but not the interest.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. עַד אֵיכָן. רִבִּי אָבוּן רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. עַד שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

“Rabban Simeon ben Gamliel says, only one which cannot be dug out by a dog..” How far? Rebbi Abun, Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Simeon ben Josadaq: Up to three hand-breadths.