נדרים ב׳Nedarim 2

Mishnah

משנה: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר וְאֵין שְׁבוּעָה בְתוֹךְ שְׁבוּעָה. כֵּיצַד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל וְאָכַל חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת.

MISHNAH: A vow inside a vow is possible, an oath inside an oath is impossible. For example, if one said, I shall be a nazir if I would eat, I shall be a nazir if I would eat, if he eats he is obligated for each pronouncement separately. An oath that I will not eat, an oath that I will not eat, if he eats he is guilty only once.

Halakhah

הלכה: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר כול׳. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְּעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִכָּר זֶה. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר זוֹ. הָא אִם לֹא אָמַר זוֹ חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבִימֵי אַחֲוֵי דְחֵיפָה אָמַר שַׁמָּשִׁית בִּנְדָרִים שַׁמָּשִׁית בִּשְׁבוּעוֹת. בָּעֵי חֵיפָה מִיבְדְּקוּנֵיהּ. הָיוּ לְפָנָיו חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִכָּר זוֹ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. חֲמִשָּׁה אֵילּוּ. וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹן מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלָיו שְׁבוּעָה עֲשָׂאוֹ כִנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ כְּמֵיחַל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסָּרִין. וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסָּרִין. חָזַר וּבְדָקֵיהּ. הָיוּ חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה חְמִשָּׁה כִכָּרִים הָאֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אֶחָד זֶה. וְאָכַל אֶת כּוּלָּן. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לֵיהּ. חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל חֲמִשָּׁה. וְאָכַל אַרְבָּעָה. שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא כְּאַחֲוֵי דְחֵיפָה בָאַחֲרִיתָא. וּדְחֵיפָה בְקַדְמִיתָא.

HALAKHAH: “A vow inside a vow is possible,” etc. Rebbi Yose asked: An oath, an oath, an oath that I shall not eat, but he ate? Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, let us hear from the following: “An oath that I shall not eat this loaf, an oath that I shall not eat, an oath that I shall not eat. If he ate, he is guilty only once.” Because he said this. Therefore, if he had not said this, he would be guilty for each of the oaths. Avime the brother of Ḥefa said, I studied vows, I studied oaths. Ḥefa wanted to examine him: There were five loaves before him and he said, an oath that I shall not eat this loaf. Then he said, these two loaves. Then he said, these three loaves. Then he said, these four loaves. Then he said, these five loaves. Then he ate the first, what are the rules? He said to him, he is guilty for each [oath] separately. He said to him, he is guilty only once. From the moment he mentioned “oath” about it, he made it like carcass meat. From there on he is as if he wanted to apply oaths to prohibitions, but no oath can be applied to prohibitions. He examined him a second time. There were five loaves and he said, an oath about these five loaves. Then he said, these four. Then he said, these three. Then he said, these two. Then he said, this single one. Then he ate all of them? He said to him, he is guilty only once. He said to him, he is guilty for each [oath] separately. If somebody had said, an oath that I shall not eat five, and he ate four, would he be free from punishment? Rebbi Yose said, it is reasonable following Ḥefa’s brother in the last case, following Ḥefa in the first.

Mishnah

משנה: סְתָם נְדָרִים לְהַחֲמִיר וּפֵירוּשָׁם לְהָקֵל. כֵּיצַד אָמַר הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ כְּיֵין נֶסֶךְ אִם שֶׁלַּשָּׁמַיִם נָדַר אָסוּר אִם שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה נָדַר מוּתָּר. וְאִם סְתָם אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כְּחֵרֶם אִם בְּחֵרֶם שֶׁלַּשָּׁמַיִם אָסוּר וְאִם שֶׁלַּכֹּהֲנִים מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כַּמַּעֲשֵׂר אִם בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה נָדַר אָסוּר וְאִם שֶׁלַּדָּגָן מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר. הְרֵי עָלַי כַּתְּרוּמָה אִם כִּתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר אָסוּר וְאִם שֶׁלַּגּוֹרֶן מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה בַּגָּלִיל מוּתֶּרֶת שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּישְׁכָּה. סְתָם חֲרָמִים בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים.

MISHNAH: Indeterminate oaths are interpreted restrictively and explicit ones liberally. How is this? If one said, this is for me like salted meat, like libation wine, if his intent was for Heaven, he is forbidden, if for idolatry, he is permitted, if indeterminate he is forbidden. This is for me like a ban, if by a ban for Heaven, he is forbidden, if priest’s, he is permitted, if indeterminate he is forbidden. This is for me like tithe, if animal tithe, he is forbidden, if from grain, he is permitted, if indeterminate he is forbidden. This is for me like heave, if Temple heave, he is forbidden, if heave from the threshing floor, he is permitted, if indeterminate he is forbidden, the words of Rebbi Meїr. But the Sages say, indeterminate heave in Judea is prohibited, in Galilee permitted, since Galileans do not know of Temple heave. Indeterminate bans in Judea are permitted, in Galilee prohibited, since Galileans do not know of priest’s bans.

Halakhah

הלכה: סְתָם נְדָרִים לְהַחֲמִיר כול׳. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָלוּחַ לְעוֹלָם. הָא לְשָׁעָה לֹא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִן מָה דְתַנִּינָן הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ כְּיֵין נֶסֶךְ. הָדָא אָמְרָה מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא. אֵי זֶהוּ מָלוּחַ לְשָׁעָה. כַּיי דְתַנֵּי. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹתֵן אֶת הָאֵיבָרִים עַל גַּבֵּי הַמֶּלַח וְהוֹפְכָן. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁאִם מַשְׁהֵא הוּא אוֹתָן שֶׁהֵן נִמְלָחִין. וְיֵידָא אָמְרָה דָא. דָּמַר רִבִּי חִיָיה בַּר אָבָּא הַנּוֹטֵל זֵתִים מִן הַמְּעַטָּן טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל. הָדָא אָמְרָה. מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא.

HALAKHAH: “Indeterminate oaths are interpreted restrictively,” etc. They wanted to say, salted for preservation, not short-term salted. Rebbi Yudan said, since we have stated: “this is for me like salted meat, like libation wine,” this imples that short-term salted is called “salted”. What is short-term salted? As it was stated: “He puts the limbs on the salt and turns them over.” Rebbi Abba Mari said, there is a difference, for if he leaves them there, they become salted meat. But which text says it? As Rebbi Ḥiyya bar Abba said, “one who takes olives from the vat dips each single one in salt and eats it.” That implies that short-term salted is called “salted”.

הְרֵי עָלַי כַּתְּרוּמָה. אִם כִּתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר אָסוּר. הָא בִתְרוּמַת תּוֹרָה מוּתָּר. וְאִם שֶׁלַּגּוֹרֶן מוּתָּר. הָא בִתְרוּמַת תּוֹרָה אָסוּר. הָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ מוּתָּר. הָא כִתְרוּמַת תּוֹרָה אָסוּר.

“This is for me like heave, if Temple heave, he is forbidden,” therefore ‘heave of thanksgiving’ is permitted. “If heave from the threshing floor, he is permitted,” therefore ‘heave of thanksgiving’ is forbidden. Here you say, forbidden; there, you say, permitted. Let us hear from the following: “Like Aaron’s ḥallah and his heave” is permitted, therefore ‘heave of thanksgiving’ is forbidden.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה וּבַגָּלִיל מוּתֶּרֶת. שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָם אָסוּר. סְתָם חֲרָמִין בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין. שֶׁאֵין בְּנֵי גָּלִיל מַכִּירִין חֶרְמֵי כֹּהֲנִים. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָמָן מוּתָּר. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חַד תַּנָּיֵי הוּא. כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִין לְבֶדֶק הַבַּיִת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. אֲפִילוּ בְגָלִיל יְהֵא מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. בְּגָלִיל עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אָמַר. אָסוּר. וּבִיהוּדָה עַל שֶׁאֵינָן רְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אוֹמֵר. מוּתָּר.

“But the Sages say, indeterminate heave in Judea is prohibited, in Galilee permitted, since Galileans do not know of Temple heave.” But if they did know it, the indeterminate would be forbidden. “Indeterminate bans in Judea are permitted, in Galilee prohibited, since Galileans do not know of priest’s bans.” But if they did know it, the indeterminate would be permitted. Here you say permitted, but there you say forbidden. Rebbi Eleazar says, these are statements of two Tannaïm. Rebbi Jeremiah said, all is from one Tanna, following the one who said: “indeterminate bans are for the upkeep of the Temple.” But for the one who said, “indeterminate bans are for priests,” even in Galilee they would be permitted. In Galilee where they are used to invoke Akhan’s ban, you have to say forbidden; in Judea where they are not used to invoke Akhan’s ban, you have to say permitted.