נדרים ב׳Nedarim 2

Mishnah

משנה: אֵילּוּ נְדָרִים מוּתָּרִין חוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ כַּבְּשַׂר חֲזִיר כַּעֲבוֹדָה זָרָה כַּנְּבֵילוֹת כַּטְּרֵיפוֹת כַּשְּׁקָצִים כָּרְמָשִׂים כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ מוּתָּר. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר שֶׁלֹּא יָקֵל רֹאשׁוֹ לְכָךְ. קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ הֲרֵי זֶה בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ אָסוּר.

MISHNAH: The following vows are permitted: Profane I would eat with you; like pork, like idolatry, like carcasses, like meat from a torn animal, like abominations, like crawling things, like Aaron’s ḥallah and his heave, are permitted. One who says to his wife, you are for me like my mother, one finds for him an opening from another place that he should not be flippant about this. A qônām that I shall not sleep, that I shall not speak, that I shall not walk, or one who says to his wife, a qônām that I shall not sleep with you, he is under the obligation “he shall not profanate his word.” An oath that I shall not sleep, that I shall not speak, that I shall not walk, he is forbidden.

Halakhah

הלכה: אֵילּוּ נְדָרִים מוּתָּרִין כול׳. לַיי. אֵין אָדָם אוֹסֵר עָלָיו דָּבָר אֶלָּא שֶׁהוּא לַיי. תַּנֵּי דְבֵית רַב פְּלִיג. מְנַיִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְנֵי אָדָם נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּאִיסּוּר שֶׁלֹּא תְהֵא נוֹדֵר וּמְבַטֵּל. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. כְּגוֹן הַקָּרְבָּן בִּשְׁבוּעָה. הָא בִשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים לֹא. אָתָא מֵימַר לָךְ. אֲפִילוּ בִשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. לֶאְסוֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל נַפְשׁוֹ לֹא עַל אֲחֵרִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ עַל אֲחֵרִים. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דָּמַר. עַל נַפְשׁוֹ לֹא עַל אֲחֵרִים. לוֹסַר נְכָסָיו שֶׁל אֲחֵרִים. וּמָאן דָּמַר. אֲפִילוּ עַל אֲחֵרִים. לוֹסַר נְכָסָיו עַל אֲחֵרִים. הָא נִיכְסֵי אֲחֵרִים עָלָיו לֹא.

HALAKHAH: “The following vows are permitted,” etc. “To the Eternal”, nobody can forbid anything on himself unless it could be given to the Eternal. What is stated in the House of Rav disagrees: “From where that one may not make and dissolve vows which are dissolved for you from Heaven but people consider them as binding? The verse says, ‘he shall not profanate his word.’ He should not make his words profane.” They wanted to say, for example using “ qorbān” or “oath”; but in all other respects it would be permitted. It comes to tell you, also all other respects. “To prohibit a prohibition on himself”. There are Tannaїm who state: on himself, not on others. There are Tannaїm who state: even on others. They wanted to say that he who says on himself, not on others, to forbid others’ property, but he who says even on others, to forbid his own property for others, but not the property of others for himself.

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא. בִּיאָתֵךְ עָלַי כְּבִיאַת אִימָּא. כִּבְשַׂר אִימָּא. לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר הַכִּכָּר הַזֶּה עָלַי כְּבִיאַת אִימָּא. מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ. קוֹנָם אֵינִי מְשַׁמְּשֵׁיךְ. רַב אָמַר. אָסוּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. מוּתָּר. מַה מְקַיֵים שְׁמוּאֵל בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. כְּאִילּוּ בַּל יַחֵל דְּבָרוֹ. רַב כְּדַעְתֵּיהּ. תַּנָּיֵי דְבֵית רַב פְּלִיג. מְנַיִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְנֵי אָדָם נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּאִיסּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא נוֹדֵר וּמְבַטֵּל. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין.

“One who says to his wife, you are for me like my mother”. Your cohabitation is for me like cohabitation with my mother, like my mother’s flesh; he did not say anything. If he said, this loaf is for me like cohabitation with my mother, what? Let us hear from the following: A qônām that I shall not sleep with you, Rav says, he is forbidden, Samuel says he is permitted. How does Samuel uphold “he shall not profanate his word”? As if he shall not profanate his word. Rav sticks with his opinion: The Tannaїm in the House of Rav disagree: “From where that one may not make and dissolve vows which are dissolved for you from Heaven but people consider them as binding? The verse says, ‘he shall not profanate his word.’ He should not make his words profane.”

שְׁבוּעָה שֶלֹּא אִישָׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים. מַלְקִין אוֹתוֹ וְיָשֵׁן מִיַּד. שְׁבוּעָה שֶלֹּא אוֹכַל שְׁלֹשָׁה יָמִים. מַמְתִינִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאכַל וּמַלְקִין אוֹתוֹ.

“An oath that I shall not sleep for three days,” one whips him and he can sleep immediately. “An oath that I shall not eat for three days,” one waits until he eats and then whips him.

Mishnah

משנה: קָרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ וְקָרְבָּן שֶׁאוֹכַל לָךְ לֹא קָרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ מוּתָּר. שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל לָךְ לֹא שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ אָסוּר. זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד אָמַר קוֹנָם סוּכָּה שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה לוּלָב שֶׁאֵינִי נוֹטֵל. תְּפִילִין שֶׁאֵינִי נוֹתֵן בַּנְּדָרִים אָסוּר בַּשְּׁבוּעוֹת מוּתָּר. שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת.

MISHNAH: Qorbān [shall be] what I shall not eat at your place, or qorbān [shall be] what I shall eat from you, no qorbān [shall be] what I shall not eat from you; he is permitted. An oath that I shall not eat at your place, an oath that I shall eat from you, no oath that I shall not eat from you; he is forbidden. That is more restrictive for oaths than for vows. What is more restrictive for vows than for oaths? If he said qônām that I shall not make a sukkah, that I shall not take a lulab, that I shall not put on phylacteries, as a vow he is forbidden, as an oath he is permitted since one cannot swear to transgress commandments.

Halakhah

הלכה: קָרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ כול׳. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ. מוּתָּר. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִינָן. חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. וְסָבְרִנָן מֵימַר. שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ. דִּבְרֵי חֲכָמִים אָסוּר. לְפוּם כֵּן לֹא תַנִּינָן.

HALAKHAH: “ Qorbān [shall be] what I shall not eat at your place,” etc. Why did we not state: An oath that I shall eat from you, he is permitted? Only because we stated: “That is more restrictive for oaths than for vows.” We wanted to say about “an oath that I shall not eat of yours,” that the words of the Sages are: he is forbidden. Therefore it was not stated.

הֲרֵי הוּא קָרְבָּן. הֲרֵי הוּא לַקָּרְבָּן. הֲרֵי הוּא כְקָרְבָּן. מוּתָּר. הֲרֵי הוּא שְׁבוּעָה. הֲרֵי הוּא לַשְּׁבוּעָה. הֲרֵי הוּא כִשְׁבוּעָה. אָסוּר.

“That is a sacrifice, that is for a sacrifice, that is like a sacrifice,” is permitted. “That is an oath, that is for an oath, that is like an oath,” is forbidden.

זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד. אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵ[י]טִיב. מַה הַטָּבָה רְשׁוּת אַף הָרָעָה רְשׁוּת. יָצָא דָבָר שֶׁלְּאִיסּוּר בַּדָּבָר שֶׁל מִצְוָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. שׁוֹגֵג. הָא הַמֵּזִיד לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. לֹא הַיּוֹצֵא מִפִּי שָׁמַיִם. וָמַר. אַף בְּהֶקְדֵּשׁ כֵּן. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. שֶׁכֵּן אָדָם מַקְדִּישׁ סוֹכָּתוֹ לַשָׁמַיִם.

“That is more restrictive for oaths than for vows. What is more restrictive for vows than for oaths?” “Or a person who swears to lightly express with his lips for bad or for good.” Just as doing good is a matter of choice, so doing bad is a matter of choice; that excludes any prohibition which is a commandment. They wanted to say, inadvertently, but not intentionally. It was found stated: Rebbi Ismael says, “ anything that comes out of his mouth he shall do,” not what comes out of Heaven’s mouth. Should we say that this is the same for vows of sanctification? Rebbi Yose in the name of Rebbi Hila: For a man may vow his sukkah to Heaven.

Mishnah

משנה: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר וְאֵין שְׁבוּעָה בְתוֹךְ שְׁבוּעָה. כֵּיצַד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל וְאָכַל חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת.

MISHNAH: A vow inside a vow is possible, an oath inside an oath is impossible. For example, if one said, I shall be a nazir if I would eat, I shall be a nazir if I would eat, if he eats he is obligated for each pronouncement separately. An oath that I will not eat, an oath that I will not eat, if he eats he is guilty only once.

Halakhah

הלכה: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר כול׳. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְּעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִכָּר זֶה. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר זוֹ. הָא אִם לֹא אָמַר זוֹ חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבִימֵי אַחֲוֵי דְחֵיפָה אָמַר שַׁמָּשִׁית בִּנְדָרִים שַׁמָּשִׁית בִּשְׁבוּעוֹת. בָּעֵי חֵיפָה מִיבְדְּקוּנֵיהּ. הָיוּ לְפָנָיו חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִכָּר זוֹ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. חֲמִשָּׁה אֵילּוּ. וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹן מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלָיו שְׁבוּעָה עֲשָׂאוֹ כִנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ כְּמֵיחַל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסָּרִין. וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסָּרִין. חָזַר וּבְדָקֵיהּ. הָיוּ חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה חְמִשָּׁה כִכָּרִים הָאֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אֶחָד זֶה. וְאָכַל אֶת כּוּלָּן. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לֵיהּ. חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל חֲמִשָּׁה. וְאָכַל אַרְבָּעָה. שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא כְּאַחֲוֵי דְחֵיפָה בָאַחֲרִיתָא. וּדְחֵיפָה בְקַדְמִיתָא.

HALAKHAH: “A vow inside a vow is possible,” etc. Rebbi Yose asked: An oath, an oath, an oath that I shall not eat, but he ate? Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, let us hear from the following: “An oath that I shall not eat this loaf, an oath that I shall not eat, an oath that I shall not eat. If he ate, he is guilty only once.” Because he said this. Therefore, if he had not said this, he would be guilty for each of the oaths. Avime the brother of Ḥefa said, I studied vows, I studied oaths. Ḥefa wanted to examine him: There were five loaves before him and he said, an oath that I shall not eat this loaf. Then he said, these two loaves. Then he said, these three loaves. Then he said, these four loaves. Then he said, these five loaves. Then he ate the first, what are the rules? He said to him, he is guilty for each [oath] separately. He said to him, he is guilty only once. From the moment he mentioned “oath” about it, he made it like carcass meat. From there on he is as if he wanted to apply oaths to prohibitions, but no oath can be applied to prohibitions. He examined him a second time. There were five loaves and he said, an oath about these five loaves. Then he said, these four. Then he said, these three. Then he said, these two. Then he said, this single one. Then he ate all of them? He said to him, he is guilty only once. He said to him, he is guilty for each [oath] separately. If somebody had said, an oath that I shall not eat five, and he ate four, would he be free from punishment? Rebbi Yose said, it is reasonable following Ḥefa’s brother in the last case, following Ḥefa in the first.

Mishnah

משנה: סְתָם נְדָרִים לְהַחֲמִיר וּפֵירוּשָׁם לְהָקֵל. כֵּיצַד אָמַר הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ כְּיֵין נֶסֶךְ אִם שֶׁלַּשָּׁמַיִם נָדַר אָסוּר אִם שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה נָדַר מוּתָּר. וְאִם סְתָם אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כְּחֵרֶם אִם בְּחֵרֶם שֶׁלַּשָּׁמַיִם אָסוּר וְאִם שֶׁלַּכֹּהֲנִים מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כַּמַּעֲשֵׂר אִם בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה נָדַר אָסוּר וְאִם שֶׁלַּדָּגָן מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר. הְרֵי עָלַי כַּתְּרוּמָה אִם כִּתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר אָסוּר וְאִם שֶׁלַּגּוֹרֶן מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה בַּגָּלִיל מוּתֶּרֶת שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּישְׁכָּה. סְתָם חֲרָמִים בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים.

MISHNAH: Indeterminate oaths are interpreted restrictively and explicit ones liberally. How is this? If one said, this is for me like salted meat, like libation wine, if his intent was for Heaven, he is forbidden, if for idolatry, he is permitted, if indeterminate he is forbidden. This is for me like a ban, if by a ban for Heaven, he is forbidden, if priest’s, he is permitted, if indeterminate he is forbidden. This is for me like tithe, if animal tithe, he is forbidden, if from grain, he is permitted, if indeterminate he is forbidden. This is for me like heave, if Temple heave, he is forbidden, if heave from the threshing floor, he is permitted, if indeterminate he is forbidden, the words of Rebbi Meїr. But the Sages say, indeterminate heave in Judea is prohibited, in Galilee permitted, since Galileans do not know of Temple heave. Indeterminate bans in Judea are permitted, in Galilee prohibited, since Galileans do not know of priest’s bans.

Halakhah

הלכה: סְתָם נְדָרִים לְהַחֲמִיר כול׳. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָלוּחַ לְעוֹלָם. הָא לְשָׁעָה לֹא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִן מָה דְתַנִּינָן הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ כְּיֵין נֶסֶךְ. הָדָא אָמְרָה מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא. אֵי זֶהוּ מָלוּחַ לְשָׁעָה. כַּיי דְתַנֵּי. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹתֵן אֶת הָאֵיבָרִים עַל גַּבֵּי הַמֶּלַח וְהוֹפְכָן. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁאִם מַשְׁהֵא הוּא אוֹתָן שֶׁהֵן נִמְלָחִין. וְיֵידָא אָמְרָה דָא. דָּמַר רִבִּי חִיָיה בַּר אָבָּא הַנּוֹטֵל זֵתִים מִן הַמְּעַטָּן טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל. הָדָא אָמְרָה. מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא.

HALAKHAH: “Indeterminate oaths are interpreted restrictively,” etc. They wanted to say, salted for preservation, not short-term salted. Rebbi Yudan said, since we have stated: “this is for me like salted meat, like libation wine,” this imples that short-term salted is called “salted”. What is short-term salted? As it was stated: “He puts the limbs on the salt and turns them over.” Rebbi Abba Mari said, there is a difference, for if he leaves them there, they become salted meat. But which text says it? As Rebbi Ḥiyya bar Abba said, “one who takes olives from the vat dips each single one in salt and eats it.” That implies that short-term salted is called “salted”.

הְרֵי עָלַי כַּתְּרוּמָה. אִם כִּתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר אָסוּר. הָא בִתְרוּמַת תּוֹרָה מוּתָּר. וְאִם שֶׁלַּגּוֹרֶן מוּתָּר. הָא בִתְרוּמַת תּוֹרָה אָסוּר. הָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ מוּתָּר. הָא כִתְרוּמַת תּוֹרָה אָסוּר.

“This is for me like heave, if Temple heave, he is forbidden,” therefore ‘heave of thanksgiving’ is permitted. “If heave from the threshing floor, he is permitted,” therefore ‘heave of thanksgiving’ is forbidden. Here you say, forbidden; there, you say, permitted. Let us hear from the following: “Like Aaron’s ḥallah and his heave” is permitted, therefore ‘heave of thanksgiving’ is forbidden.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה וּבַגָּלִיל מוּתֶּרֶת. שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָם אָסוּר. סְתָם חֲרָמִין בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין. שֶׁאֵין בְּנֵי גָּלִיל מַכִּירִין חֶרְמֵי כֹּהֲנִים. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָמָן מוּתָּר. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חַד תַּנָּיֵי הוּא. כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִין לְבֶדֶק הַבַּיִת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. אֲפִילוּ בְגָלִיל יְהֵא מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. בְּגָלִיל עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אָמַר. אָסוּר. וּבִיהוּדָה עַל שֶׁאֵינָן רְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אוֹמֵר. מוּתָּר.

“But the Sages say, indeterminate heave in Judea is prohibited, in Galilee permitted, since Galileans do not know of Temple heave.” But if they did know it, the indeterminate would be forbidden. “Indeterminate bans in Judea are permitted, in Galilee prohibited, since Galileans do not know of priest’s bans.” But if they did know it, the indeterminate would be permitted. Here you say permitted, but there you say forbidden. Rebbi Eleazar says, these are statements of two Tannaïm. Rebbi Jeremiah said, all is from one Tanna, following the one who said: “indeterminate bans are for the upkeep of the Temple.” But for the one who said, “indeterminate bans are for priests,” even in Galilee they would be permitted. In Galilee where they are used to invoke Akhan’s ban, you have to say forbidden; in Judea where they are not used to invoke Akhan’s ban, you have to say permitted.

Mishnah

משנה: נָדַר בַּחֵרֶם וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְחֶרְמוֹ שֶׁלַּיָּם. נָדַר בַּקָרְבָּן וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְקָרְבְּנוֹת מְלָכִים. הֲרֵי עַצְמִי קָרְבָּן וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְעֶצֶם שֶׁהִינַּחְתִּי לִי לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ. קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנִית לִי וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְאִשְׁתִּי רִאשׁוֹנָה שֶׁגֵּרַשְׁתִּי עַל כּוּלָּן אֵין נִשְׁאָלִין עֲלֵיהֶן. וְאִם נִשְׁאָלוּ עוֹנְשִׁין וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים פּוֹתְחִין לָהֶם פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וּמְלַמְּדִין אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בַּנְּדָרִים.

MISHNAH: If somebody made a vow of ḥerem and said, I referred the vow only to mariner’s nets, or made a vow of qorbān and said, I referred the vow only to the gifts for kings, or said, my bone is qorbān and said, I referred the vow only to the bone that I keep in my house for purposes of vows, [or said] a qônām that my wife may not have any use from me and said, I referred the vow only to my first wife whom I divorced, all these do not need a question. If they do question, one punishes them and makes it difficult for them, the words of Rebbi Meïr, but the Sages say, one finds for them an opening from another place and teaches them that they should not be flippant about vows.

Halakhah

הלכה: נָדַר בַּחֵרֶם כול׳. חַד בַּר נַשׁ נָדַר בְּאִילֵּין מִילַּיָיא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי מֵאִיר וּשְׁלָחֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לֵיהּ. אוֹדְעֵיהּ דְּאָתִית לְגַבַּיי וּשְׁלַחְתִּיךְ לְגַבֵּיהּ. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוּדָה וּשְׁלָחֵיהּ לְגַבֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. אוֹדְעֵיהּ דְּשָׁלְחָךְ רִבִּי מֵאִיר לְגַבַּיי וּשְׁלַחְתִּיךְ לְגַבֵּיהּ. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. אִין לֵית קַדְמָאָה מִישְׁרֵי לָךְ לֵית חוֹרָן מִישְׁרֵי לָךְ. דְּאִית לֵיהּ אִם נִשְׁאָלוּ עוֹנְשִׁין אוֹתָן וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן. חָזַר וְאָתָא קוֹמֵי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לֵיהּ. הֲוֵיתָה יְדַע דְּהוּא כֵּן לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי בְקַדְמִיתָא. אָמַר לֵיהּ. חֲמִיתָךְ מֵיקַל וְחָמְרִית עֲלָךְ.

HALAKHAH: “If somebody made a vow of ḥerem,” etc. A person made a vow by one of these expressions. He came before Rebbi Meїr who sent him to Rebbi Jehudah and told him, inform him that you came to me and I sent you to him. He came before Rebbi Jehudah who sent him to Rebbi Yose and told him, inform him that you came to Rebbi Meïr who sent you to me and I sent you to him. He came to Rebbi Yose, who told him, if the first one does not permit it, nobody else can permit it to you, for he holds that “if they do question, one punishes them and makes it difficult for them.” He returned before Rebbi Meïr and said to him, since you knew that, why did you not tell me from the start? He said to him, I saw you flippant and made it difficult for you.