כתובות י״גKetubot 13

Mishnah

משנה: שְׁנֵי דַיָינֵי גְזֵילוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלֵם אַדְמוֹן וְחָנָן בֶּן אַבְשָׁלוֹם. חָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה. מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת חָנָן אָמַר תִּישָּׁבַע בַּסּוֹף וְלֹא תִישָּׁבַע בַּתְּחִילָּה. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְדוֹלִים וְאָמרוּ תִּישָׁבַע בַּתְּחִילָּה וּבַסּוֹף. אָמַר רִבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶן. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי יָפֶה אָמַר חָנָן לֹא תִישָׁבַע אֶלָּא לַבְּסוֹף.

MISHNAH: Two robbery judges were in Jerusalem, Admon and Ḥanan ben Absalom. Ḥanan said two things and Admon seven. If somebody went overseas and his wife now is demanding sustenance, Ḥanan says that she is made to swear in the end. The High Priests’ sons disagreed with him and said, she is made to swear in the beginning and in the end; Rebbi Dosa ben Hyrkanos endorsed their statement. Rabban Joḥanan ben Zakkai said, Ḥanan said correctly that she is made to swear only in the end.

Halakhah

הלכה: שְׁנֵי דַיָינֵי גְזֵילוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלֵם כול׳. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אַרְבַּע מְאוֹת וְשִׁשִּׁים בָּתֵּי כְנֵיסִיּוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלֵם וְכָל אַחַת וְאַחַת הָיָה לָהּ בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלְמוּד. בֵּית סֵפֶר לְמִקְרָא ובֵית תַּלְמוּד לַמִּשְׁנָה. וְאֵילּוּ הֵם מְמוּנִּין עַל הַגֶּזֶל. לְּלַמְּדָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא סִפֵּיקָה בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מַמְחֶה קַלְקָלָה תְלוּיָּה בוֹ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן. אַף נָחוּם הַמָּדִי הָיָה עִמָּהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי נָתָן שְׁלֹשָׁה דַיָינֵי גְזֵילוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלֵם.

HALAKHAH: “Two robbery judges were in Jerusalem,” etc. Did not Rebbi Phineas say in the name of Rebbi Hoshaia: 469 synagogues were in Jerusalem and each one of them had a Book house and a study house; the Book house for Scripture and the study house for Mishnah? But these two were appointed for robberies; to teach you that if anybody has the power to intervene, if he does not exercise his power the misconduct is attributed to him. It was stated in the name of Rebbi Nathan: Naḥum the Mede also was with them. In Rebbi Nathan’s opinion, three robbery judges were in Jerusalem.

רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ גֹ מִקְרָייוֹת לִשְׁבָח. וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם. וְאֶיפְשַׁר כֵּן. אֲפִילוּ זוֹנָה שֶׁבַּזּוֹנוֹת אֵינָהּ עוֹשָׂה כֵן. אֶלָּא שֶׁתָּלַת עֵינֶיהָ לַפֶּתַח שֶׁכָּל עֵינַיִים מְצַפּוֹת לוֹ. אָמְרָה לְפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. אַל אֵצֵא רֵיקָם מִבַּיִת זֶה. דָּבָר אַחֵר. וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם. שֶׁפָּתְחָה לוֹ הָעֵינַיִם וְאָמְרָה לוֹ. פְּנוּיָה אֲנִי וּטְהוֹרָה אֲנִי. וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וגו׳. אֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן. יַשְׁכִּיבוּן כְּתיב. אָמַר רִבִּי. שֶׁהָיוּ הַנָּשִׁים מֵבִיאוֹת קִינֵּיהֶן לִיטָּהֵר לְבַעֲלֵיהֶן וְהָיוּ מַשְׁהִין אוֹתָן. וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הֵן שׁוֹכְבִין עִמָּן. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. הָדָא הִיא דּוּ מְקַנְתֵּר לוֹן. לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי. אִין תֵּימַר. עֲבֵירָה חֲמוּרָה יֵשׁ כָּאן. מַבְרִיחָן מִן הַחֲמוּרָה וּמְקַנְתְּרָן בַּקַּלָּה. וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו. שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין מַעֲשֵׂר וְדָנִין. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה. מַבְרַכְתָּה הָיְתָה עוֹבֶרֶת וְהָיוּ מַנִּיחִין צוֹרְכֵי יִשְׂרָאֵל וְעוֹסְקִין בַּפְּרַגְמַטָּיָא.

Rebbi Ḥizqiya in the name of Rebbi Aḥa: Rebbi used to explain three verses for praise. “She sat at the entrance to the double spring.” Is this possible? Even the most brazen whore would not do that. But she lifted her eyes to the door to which all hope is directed; she said before Him: Master of the universe, do not let me leave this house empty. Another explanation: “She sat at the entrance to the double spring;” she opened his eyes and told him, I am single and pure. “And Eli was very old; …, that they slept with.” It is written “they bedded them”. Rebbi said, the women were bringing their nests to become purified for their husbands and they were deferring the sacrifices; the verse counts it as if they had slept with them. Rebbi Tanḥuma said, that is what he scolds them for: “Why do you disregard my slaughter sacrifice and my flour sacrifice?” Could he remove them from the serious sin and scold them for the simple one? “His sons did not walk in his ways,” that they were taking tithe and judging. Rebbi Berekhiah said, a camel caravan was passing by, they neglected public needs and dealt in merchandise.

מַעֲשֶׂה בְירִבִּי ישְׁמָעֵאל שֶׁפָּסַק מְזוֹנוֹת לְאִשָּׁה בְשׁוּקֵי בְּצִיפּוֹרִי. מַה בְשׁוּקֵי מִשּׁוּקֵי. שָׁמַע רִבִּי וָמַר. מָאן אָמַר לֵיהּ שֶׁלֹּא שִׁילַּח לָהּ. מָאן אָמַר לִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ לָהּ. עָבְרִין יָדְעִין. רִבִּי הִילָא אָמַר. רִבִּי בָּעֵי. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי דְּלֵית מַתְנִיתָא בְאֵשֶׁת אִישׁ אֶלָּא בְאַלְמָנָה. אָמַר. שְׁמוּאֵל וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. בְּאַלְמָנָה הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי אָבִין. תַּנֵּי דְבֵית רִבִּי כֵּן. מִי שֶׁיָּצָא לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת. הֲווֹן בְּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. בְּאֵשֶׁת אִישׁ הִיא מַתְנִיתָא. כַּתְּחִילָּה שֶׁלֹּא שִׁילַּח לָהּ. בַּסּוֹף שֶׁלֹּא הִטְמִינָה וְשֶׁלֹּא הֶעֱרִימָה. מָאן דָּמַר. בְּאַלְמָנָה הִיא מַתְנִיתָא. כַּתְּחִילָּה שֶׁלֹּא הִנִּיחַ לָהּ. בַּסּוֹף שֶׁלֹּא הִטְמִינָה וְשֶׁלֹּא הֶעֱרִימָה. אָמַר שְׁמוּאֵל אַחֲוָה דְרִבִּי בְּרֶכְיָה. בְּשֶׁלֹּא מָחֲלָה לִיתוֹמִים עַל כְּתוּבָּתָהּ.

It happened that Rebbi Ismael allotted sustenance to a woman in the markets of Sepphoris. What means “in the markets”? From the markets. Rebbi heard this and said, who told him that he did not send her? Who told me that he did not leave for her? Do the passers-by know? Rebbi Hila said, this is what Rebbi asked: Rebbi is of the opinion that the Mishnah does not speak of a married woman but of a widow. He said, Samuel and Rebbi Simeon ben Laqish both say, the Mishnah deals with a widow. It was stated in the House of Rebbi thus: “If somebody left for overseas and his wife demands sustenance.” They wanted to say, for him who says, the Mishnah speaks of a married woman, “in the beginning” that he did not send her, “in the end” that she did not put aside and did not act dishonestly. For him who says, the Mishnah speaks of a widow, “in the beginning” that he did not leave for her, “in the end” that she did not put aside and did not act dishonestly. Samuel, Rebbi Berekhiah’s brother, said, that she did not renounce her ketubah in the orphans’ favor.

הֲרֵי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאָת וְאָמְרָה. מֵת בַּעֲלִי. תִּזּוֹן וְתִיטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ. גֵּירְשָׁנִי בַעֲלִי. תִּזּוֹן מִכְּתוּבָּתָהּ. מַה נַפְשָׁךְ. אִם הִיא אֵשֶׁת אִישׁ מִשֶׁלְּבַעֲלָהּ הִיא נִיזּוֹנֶת. אִם אֵינָהּ אֵשֶׁת אִישׁ מִכְּתוּבָּתָהּ הִיא נִיזּוֹנֶת. הֲרֵי מִשֶּׁבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת וְאָמַר. יֵצְאוּ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ בִמְזוֹנֹתֶיהָ. שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִם פָּסְקוּ בֵית דִּין מַה שֶׁפָּסְקוּ פָסְקוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. בְּשֶׁאֵין מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ כְדֵי מְזוֹנָהּ. כְּהָדָא שׁוֹמְעִין לוֹ. כְּמָאן דָּמַר. אֵין מְזוֹנוֹת לְאִשָּׁה מִדְּבַר תּוֹרָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אֵין בֵּית דִּין פּוֹסְקִין לְאִשָּׁה מְזוֹנוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אֲבָל נִיזּוֹנֶת הִיא עִם בַּעֲלָהּ בַּשְּׁבִיעִית. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשֶׁיֵּשׁ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ כְדֵי מְזוֹנָהּ. כְּהָדָא מַה שֶׁפָּסְקוּ פָסְקוּ. תִּיפְתָּר בְּשֶׁפָּסְקוּ יֶתֶר.

If somebody together with his wife left for overseas, then she returns and says, my husband died, she shall be supported and collect her ketubah. My husband divorced me, she shall be supported from her ketubah since, as you take it, if she be a married woman, she must be supported from her husband’s; if she is no longer a married woman, she can be supported from her ketubah. “If somebody returns from overseas and his wife requests support but he says, let her earnings cover her sustenance, one listens to him. But if the court had allotted, what they allotted, they have allotted.” Rebbi Jeremiah said, if her earnings are not enough for her support. In this case, does one listen to him? Following him who says, there is no support for the wife in biblical law, as we have stated: “The court will not determine food for a wife from Sabbatical money, but she may be given Sabbatical produce to eat at her husband’s.” Rebbi Yose says, if her earnings are sufficient for her support. In that case, why what they allotted, they have allotted? Explain it, if they allotted excess.

הֲרֵי שֶׁהָיָה נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם וְאָמַר. יִינָּתֵנוּ אֵילּוּ לְבָנָיו. בְּנוֹתָיו בִּכְלָל. אִם (בַּשְּׁבִיעִית) [בִּשְׁעָת מִיתָא] אָמַר. יִינָּתֵנוּ אֵילּוּ לְבָנָיו. אֵין בְּנוֹתָיו בִּכְלָל.

If somebody was overseas and said, certain things should be given to his sons, his daughters are included. If he said that when he was dying, certain things should be given to his sons, his daughters are not included.

רִבִּי זְעִירָא רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. שְׁנֵי דְבָרִים אָמַר חָנָן הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. שִׁבְעָה דְבָרִים אָמַר אַדְמוֹן אֵין הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ.

Rebbi Ze‘ira, Rav Ḥananel in the name of Rav; Rebbi Ze‘ira in the name of Abba bar Jeremiah: Practice follows Ḥanan in his two statements; practice does not follow Admon in his seven statements. Rebbi Abba bar Zavda in the name of Rebbi Isaac bar Ḥaqula: In every case in which Rabban Simeon ben Gamliel said, I am convinced by Admon’s statement, practice follows him.

Mishnah

משנה: מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִירְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ חָנָן אָמַר אִיבֵּד אֶת מָעוֹתָיו. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְדוֹלִים וְאָמרוּ יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל. אָמַר רִבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶן. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי יָפֶה אָמַר חָנָן הִנִּיחַ מָעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי.

MISHNAH: If somebody went overseas and another person provided for his wife, Ḥanan says, he lost his money. The High Priests’ sons disagreed with him and said, let him swear on what he expended, that she shall collect; Rebbi Dosa ben Hyrkanos endorsed their statement. Rabban Joḥanan ben Zakkai said, Ḥanan said correctly that he put his money on a deer’s antler.

Halakhah

הלכה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כול׳. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הַפּוֹרֵעַ שְׁטַר חוֹבוֹ לַחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. תַּפְלוּגְתָא דְּחָנָן וּבְנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמוֹן דִבְנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. תַּמָּן לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁתָּמוּת אִשְׁתּוֹ בְּרָעָב. בְּרַם הָכָא מְפַיֵיס הֲוֵינָא לֵיהּ הוּא מְחֵיל לִי. הַגַּע בְּעַצְמָךְ דַהֲוָה גַבֵּיהּ מַשְׁכּוֹן. מְפַיֵיס הֲוֵינָא לֵיהּ וְהוּא יְהַב לִי מַשְׁכּוֹנִי. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק. וַאֲפִילוּ בְּבַעַל חוֹב שֶׁהוּא דוֹחֵק. שְׁמָעִינָן מִן הָדָא. וְשׁוֹקֵל אֶת שִׁקלוֹ. וְלֹא שָׁקַל אֵין ממַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. הָדָא אָמְרָה. וַאֲפִילוּ בְּבַעַל חוֹב שֶׁהוּא דוֹחֵק. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן. וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. לֹא בְּשֶׁלֹּא̇ נָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ כְּלוּם. [וָכָא בְּשֶׁלֹּא יַכְנִס לְתוֹךְ יָדָיו כְּלוּם.]

HALAKHAH: “If somebody went overseas,” etc. Rebbi Abba bar Mamal asked: If somebody pays off somebody else’s debt without the latter’s knowledge, is that the disagreement of Ḥanan and the High Priests’ sons? Rebbi Yose said, there the reason of the High Priest’s sons is that he would not expect his wife to starve. But here, [the debtor could say:] “I could negotiate with him and he would forgive some.” Think of it, if [the loan] was on a pledge! “I could negotiate with him and he would return my pledge.” So far about a creditor who does not push [for repayment]. Even for a creditor who pushes, we can hear from the following: “He may give his šeqel.” If somebody does not pay his šeqel, does one not take a pledge from him? This says, even for a creditor who pushes. You should know that this is so, as we have stated: “He can bring for him nests for males or females suffering from genital discharges, nests for childbirth, purification and reparation offerings” since nothing of these comes to [the other person’s] hand. And here also, that nothing should come into his hand.

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין לָךְ נִתְפַּס עַל חֲבֵירוֹ וְחַיָיב לִיתֵּן לֹו אֶלָּא בְּאַרְנוֹן וּבְגוּלְגּוֹלֶת. רַב אָמַר. כָּל הַנִּתְפַּס עַל חֲבֵירוֹ חַיָיב לִיתֵּן לוֹ. חֵיילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. הַגּוֹזֵל שָׂדֶה וּנְטָלוּהָ מֵצִיקִין. וְלֹא שָׁמַע מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קְנָס קָנְסוּ בְּגוֹזְלָן. רִבִּי אָבִין בָּעֵי. וְהָהֵן דַּהֲוָה רַבָּה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי חִיָיה בַּר לוּלְיָינִי. תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל אָמְרֵי. חַד אָמַר. כְּאַרְנוֹן וּכְגוּלגּוֹלֶת. וְחָרָנָה אָמַר. אֵינָהּ כְּאַרְנוֹן וּכְגוּלגּוֹלֶת.

Rebbi Joshua ben Levi says, nobody is held responsible for his neighbor except for annona and head-tax. Rav said, anything for which one is held responsible for one’s neighbor has to be repaid. The strength of Rav is from the following: “He who appropriated a field and oppressors took it.” He did not hear that Rebbi Joḥanan said, they exacted a fine from a robber. Rebbi Abin asked, what is greater? Rebbi Yose ben Rebbi Abun, and Rebbi Ḥiyya ben Julianus both said in the name of Samuel; one said, it is like annona and head-tax; the other said, it is not like annona and head-tax.

תַּמָּן תַּנִּינָן. מְרַפְּאֵהוּ רִיפּוּי נֶפֶשׁ אֲבָל לֹא רִיפּוּי מָמוֹן. רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. כָּאן בִּמְדִירָה מִגּוּפוֹ כָּאן בִּמְדִירָה מִנְכָסָיו. וְחָרָנָה אָמַר. כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי יְרַפְּאֶנּוּ וְכָאן בְּשֶׁאֵין לוֹ מִי יְרַפְּאֶנּוּ. אִם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי יְרַפְּאֶנּוּ אֲפִילוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ לֹא יְרַפְּאֶנּוּ. שֶׁלֹּא מִן הַכֹּל אָדָם זוֹכֶה לְהִתְרַפּאוֹת.

There, we have stated: “He heals him in the sense of personal healing but not in the sense of financial healing.” Rebbi Judan and Rebbi Yose. One of them said, here if the vow refers to his body, there if the vow refers to his property. But the other said, here if he has somebody else who can heal him, there if there is nobody else who can heal him. If he has somebody else who can heal him, he should not be able to heal him personally! Not by everybody is a person successfully healed.

וְלֹא נִיכְסֵי הַמַּחֲזִיר הֵן שֶׁהֵן אֲסוּרִין לְבַעַל הַפָּרָה. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. כְּשֶׁהָיוּ נְכָסָיו שֶׁלָּזֶה אֲסוּרִין לָזֶה וּנְכָסָיו שֶׁלָּזֶה אֲסוּרִין לָזֶה.

Is not the property of the finder forbidden to the owner of the cow? Ulla bar Ismael in the name of Rebbi Isaac: If each man’s property was forbidden to the other.

מָאן תַּנָּא תִּפּוֹל הֲנָיָיה לְהֶקְדֵּשׁ. רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מוֹעֲלִין בָּאֲסוּרוֹת. רִבִּי אָבוּן בַּר חִיָיה בָּעֵי. נָדַר מִן הַכִּכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר. הָכִּיכַּר הַזֶּה הֶקְדֵּשׁ. אֲכָלוֹ בֵּין הוּא בֵין אַחֵר מָעַל. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ פִדְיוֹן. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה עָלַי. אֲכָלוֹ מָעַל בּוֹ בְטוֹבַת הֲנָאָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲחֵרִים לֹא מָעֲלוּ. לְפִיכָךְ אֵין לוֹ פִדְיוֹן. לֹא אָמַר אֶלָּא אֲכָלוֹ. הָא לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו מוּתָּר. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. כֵּינִי בָאוֹמֵר. לֹא אוֹכְלֶינּוֹ וְלֹא אַטְעַמֶּינּוֹ. לֹא אֲסָרוֹ עָלָיו אֶלָּא לַאֲכִילָה. עַד כְּדוֹן צְרִיכָה נָדַר מִן הַכִּכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו.

Who is the Tanna of “the gain should be given to the sacred fund”? Rebbi Meïr! For Rebbi Meïr said, one commits sacrilege with prohibitions. Rebbi Abun bar Ḥiyya asked: If somebody made a vow [to forbid] a loaf to himself, can he use it to warm his hands? Let us hear from the following: “If he said, this loaf shall be dedicated, if he or another person ate it, they committed sacrilege; therefore, it can be redeemed. But if he said, it is for me [as if dedicated], if he ate it he committed sacrilege on goodwill but others would not commit sacrilege.” He said only, if he ate it. Therefore, to warm his hands is permitted. The students of Rebbi Jonah in the name of Rebbi Abun bar Ḥiyya: That is if he said I shall not eat it nor taste it; if he forbade only eating to himself. But the question was, if somebody made a vow [to forbid] a loaf to himself, can he use it to warm his hands?

דְּתַנֵּי. מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִירְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָמַר אֶלָּא אַחֵר. הָא הָאָב גּוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב בֵּין אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. וְאַתְיָין אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּהַלֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ וּמְקַבֵּל גִּיטָּהּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְחַיָיב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ וּבְפִירְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָמְרוּ אֶלָּא הָאָב. הָא אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב בֵּין אַחֵר גּוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי. בֵּין לִקְבוּרָה בֵין לִמְזוֹנוֹת הָאָב גּוֹבֶה אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. לִקְבוּרָה בֵּין אָב בֵּין אַחֵר גּוֹבֶה. שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁתְּהֵא אִשְׁתּוֹ מוּשְׁלֶכֶת לַכְּלָבִים. וּבִמְזוֹנוֹת בֵּין אָב בֵּין אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה.

As it was stated: “If somebody went overseas and another person provided for his wife.” Rebbi Ḥaggai said, they said only, another. Therefore, the father can recover. Rebbi Yose says, neither the father nor a third party can recover. There is a parallel disagreement, as we have stated there: “He has the right to what she finds and to her earnings, to dissolve her vows, and to receive her bill of divorce, but cannot eat usufruct in her lifetime… He is required to pay for her upkeep, her ransom, and her burial.” Rebbi Ḥaggai said, they said only, the father. Therefore, a third party cannot recover. Rebbi Yose says, both the father or a third party can recover. In the opinion of Rebbi Ḥaggai, both for burial as for upkeep the father can recover, a third party cannot recover. In the opinion of Rebbi Yose, for burial both the father and also a third party can recover because it is unthinkable that his wife should be thrown to the dogs. For sustenance, neither the father nor a third party can recover.

Mishnah

משנה: אַדְמוֹן אָמַר שִׁבְעָה. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרוּבִּין הַבָּנִים יוֹרְשִׁים וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ. נְכָסִים מוּעָטִים הַבָּנוֹת יִזּוֹנוֹת וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר. בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.

MISHNAH: Admon promulgated seven [rules]. If somebody dies and is survived by sons and daughters. If the estate is large, the sons inherit and the daughters will be sustained. If the estate is small, the daughters shall be sustained and the sons shall go begging. Admon said, because I am a male, shall I lose? Rabban Simeon ben Gamliel said, I am convinced by Admon’s statement.

Halakhah

הלכה: אַדְמוֹן אָמַר שִׁבְעָה כול׳. כַּמָּה הֵן נְכָסִים מְרוּבִּין. רִבִּי זְעוּרָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁם מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ לְאֵילּוּ וּלְאֵילּוּ. שָׁמַע שְׁמוּאֵל וָמַר. זוֹ דִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. עַד שֶׁיִּבָּגוּרוּ אוֹ עַד שֶׁיִּנָּשְׂאוּ. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אַתְּ מַה שָׁמַעְתָּ מִן רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן. נְפָרֵשׁ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מִן מִילֵּיהוֹן. נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה שָׁם מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְנִתְמָעֵטוּ הַנְּכָסִים. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ הַיְּתוֹמִין לִהְיוֹת אוֹכְלִין בְּהֵיתֵר אוֹכְלִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁתִּיכְלֶה פְרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.

HALAKHAH: “Admon promulgated seven [rules],” etc. How large is a large estate? Rebbi Ze‘ura, Rav Jehudah in the name of Rav: That there should be twelve months of sustenance for all of them. Samuel heard this and said, this is the opinion of Rabban Gamliel ben Rebbi, but the Sages say, until they reach adulthood or are married. They asked before Rebbi Yose, what did you hear from Rebbi Joḥanan? He said to them, let us explain the words of the Sages by their words! Nathan bar Hoshaia asked before Rebbi Joḥanan, if there was sustenance for twelve months but the estate diminished in value? He answered him, since the heirs started to eat with permission, they continue to eat until the last coin is gone.

מֵאֵימָתַי שָׁמִין לָהֶן. רִבִּי מָנָא אָמַר. שָׁמִין לָהֶן בַּסּוֹף. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חֲנִינָה. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין לֹא שָׁמְעִין לָךְ. דְּנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה שָׁם מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְנִתְמָעֵטוּ הַנְּכָסִים. אָמַר לֵי. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ הַיְּתוֹמִין לִהְיוֹת אוֹכְלִין בְּהֵיתֵר אוֹכְלִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁתִּיכְלֶה פְרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. אֶלָּא מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שָׁמִין לָהֶן. רַב חִסְדַּאי בָּעֵי. הָיָה שָׁם מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְהוֹקִירוּ הַנְּכָסִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עָמְדוּ הַיְּתוֹמִין וּמָכְרוּ שֶׁלָּהֶן מָכְרוּ. וָכָא הוֹקִירוּ שֶׁלָּהֶן הוֹקִירוּ. לֹא הָיָה שָׁם מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מָהוּ שֶׁיֹּאמְרוּ בָנִים לְבָנוֹת. טְלוּ אֶת שֶׁלָּכֶם וּצְאוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָהוּ. מַתְנִיתָא אָמְרָה שֶׁאֵין אוֹמְרִין לָהֶן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם אָמְרוּ הַיְתוֹמִין. הֲרֵי אָנוּ מַעֲלִין עַל נִיכְסֵי אָבִינוּ יוֹתֵר דֵינָר. כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְתוּבַּת אִימָּן. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין.

When does one appraise for them? Rebbi Mana said, one appraises at the end. Rebbi Ḥanina said to him, the words of the rabbis imply that one does not listen to you, for Nathan bar Hoshaia asked before Rebbi Joḥanan, if there was sustenance for twelve months but the estate diminished in value? He answered him, since the heirs started to eat with permission, they continue to eat until the last coin is gone! Therefore, one appraises at the start. Rav Ḥisda asked: If there was sustenance for twelve months and then the property increased in value? Let us hear from the following, for Rebbi Ḥanina, Rebbi Yasa said in the name of Rebbi Joḥanan: If the heirs sold, they sold from their own property. So here, if it increased in value, their property value increased. If the estate was not sufficient for twelve months’ sustenance, may the sons say to the daughters, take what is yours and leave! Rebbi Abba said, is that a question? The Mishnah says that they cannot say so to them, as we have stated there: “If the orphans say, we accept the properties of our father for the value of an extra denar in order to take their mother’s ketubah; one does not listen to them but one appraises the properties in court.”

כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. חוּץ מִכְּתוּבָּתָהּ חוּץ מִקְּבוּרָתָהּ חוּץ מִמִּלְוֶה בְעֵדִים חוּץ מִמִּלְוֶה בִשְׁטָר. חוּץ מִפַּרְנָסַת בָּנוֹת. מָאן דְּאָמַר. גּוֹבִין פַּרְנָסָה מִן הַמְשׁוּעְבָּדִין. פַּרְנָסַת בָּנוֹת קוֹדֶמֶות. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין גּוֹבִין פַּרְנָסָה מִן הַמְשׁוּעְבָּדִין. אֵין פַּרְנָסַת בָּנוֹת קוֹדֶמֶות. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אַלְמָנָה וּבָנִים שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. אַלְמָנָה וּבָנוֹת שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת. אֵין אַלְמָנָה דוֹחָה אֶת הַבָּנִים וְאֵין אַלְמָנָה דוֹחָה אֶת הַבָּנוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה שָׁם מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְאַלְמָנָה לָזוּן. הָדָא הִיא. פְּעָמִים שֶׁאַלְמָנָה דוֹחָה אֶת הַבָּנִים עַל יְדֵי הַבָּנוֹת. כְּשֵׁם שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַבָּנִים עַל יְדֵי הַבָּנוֹת כָּךְ תִּדְחֶה אוֹתָן עַל יְדֵי הַבָּנִים. רְאוּיָה הִיא לִתְבוֹעַ כְּתוּבָּתָהּ וּלְאַבֵּד מְזוֹנוֹתֶיהָ.

As you say, after deduction for her ketubah, after deduction of burial costs, after deduction of loans by witnesses or by contract. After deduction for daughters’ dowries? For him who says, one forecloses from mortgaged property for daughters’ dowries, the dowries are privileged. For him who says, one does not foreclose from mortgaged property for daughters’ dowries, the dowries are not privileged. Let us hear from the following: The widow and the sons are of equal rank. The widow and the daughters are of equal rank. The widow does not push the sons aside and the widow does not push the daughters aside. How is that? If there was enough for 12 months sustenance and a widow to sustain. That explains that sometimes the widow pushes out the sons by means of the daughters. Just as she pushes out the sons by means of the daughters, should she not push them out by means of the sons? She might claim her ketubah and lose her right to sustenance.

וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יִשְׁעֲנוּ. מָאן דְּאָמַר יִשְׁעֲנוּ. וְהִשָּׁעֲנוּ עַל הָעֵץ. מָאן דְּאָמַר. יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם.

“The sons shall go begging.” Some Tannaïm state, “shall support themselves.” He who says “shall support themselves”, “make yourselves comfortable under the tree.” He who says, “go begging”, “may his children wander about begging, asking out of their ruins.”

רַב זְעִירָא רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב זְעִירָה בְּשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. שְׁנֵי דְבָרִים אָמַר חָנָן הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. שִׁבְעָה דְבָרִים אָמַר אַדְמוֹן אֵין הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. רִבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ.

Rav Ze‘ira, Rav Ḥananel in the name of Rav; Ze‘ira in the name of Abba bar Jeremiah: Ḥanan made two statements, practice follows him; Admon made seven statements, practice does not follow him. Rebbi Abba bar Zavda in the name of Rebbi Isaac bar Ḥaqula: In every case in which Rabban Simeon ben Gamliel said, I am convinced by Admon’s statement, practice follows him.

Mishnah

משנה: הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה בְקַנְקַנִּים אַדְמוֹן אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוֹדָה בְמִקְצַת הַטַּעֲנָה יִשָּׁבֵעַ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין זוֹ הוֹדָאָה מִמִּין הַטַעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.

MISHNAH: If somebody sues another for amphoras of oil, and the defendant admits [that he owes him] vessels, Admon says, since he admitted part of the claim he is made to swear, but the Sages say, what he admitted was not of the kind that was claimed. Rabban Simeon ben Gamliel said, I am convinced by Admon’s statement,

Halakhah

הלכה: הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן כול׳. מַתְנִיתָא בְשֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל אִם טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר.

HALAKHAH: “If somebody sues another for amphoras of oil,” etc. The Mishnah, if he sued him for wheat and he admitted barley; but if he sued him for two kinds and he admitted one of them, according to everybody he is free.

רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא בְשֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל אִם טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. וְלָמָּה תַנִּינָן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵיב. בָּא לְהוֹדִיעָךְ כֹּחַ רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַד הֵיכָן הוּא מְחַיֵיב. רִבִּי אַבָּהוּ כְּהָדָא דְרִבִּי אִימִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מַתְנִיתָא בְשֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָיב. רַב כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל בָּעֵי מֵידוֹן עִם חַבְרֵיהּ קוֹמֵי רַב. שָׁרֵי מִיטְעַן עִימֵּיהּ שְׂעָרִין חִטִּין כּוּסְמִין. אֲמַר לֵיהּ רַב. כָּל מַה דְאַתְּ יְכִיל מְגַלְגְּלָה עֲלוֹי גַלְגֵּל וּבְסוֹפָא הוּא מִישְׁתְּבַע לָךְ חָדָא עַל כּוּלְּהֹן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֶת רִבִּי יוֹחָנָן. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. וְהָא תַנִּינָן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת. הוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת. בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַכֵּלִים. אִם כֵּלִים בַּכֵּלִים הוּא חַיָיב כֵּלִים בַּקַּרְקָעוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. מָה עֲבַד לָהּ. דּוּ פָתַר לֵיהּ לִזוֹקְקוֹ שְׁבוּעָה. וְהָתַנִּינָן. הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַנִּים וְשֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְאַחַת מֵהֶן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִין הַטַּעֲנָה. וְאִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין הוֹדָיָיה מִן הַטַּעֲנָה. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אֲבוּנָה בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַינֵּי שֶׁמֶן הִיא מַתְנִיתָא. הָהֵין מֵילִין וְהָהֵן אָמַר רֵיקָנִין. נִיחָא קַנְקַנִּים וְלֹא שֶׁמֶן. שֶׁמֵן וְלֹא קַנְקַנִּים. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי אָבוּן מַפִּיק לִשְׁנָה מַחֲצִין דִּמְשַׁח. וְלֵית סוֹפֵיהּ מִשְׁאֲלָה. בְּהַהוּא דְּנִשְׁתַּתֵּק.

Rebbi Immi in the name of Rebbi Joḥanan: The Mishnah, if he sued him for wheat and he admitted barley; but if he sued him for two kinds and he admitted one of them, according to everybody he is free. And why did we state: “Rabban Gamliel obligates him”? This comes to tell you the power of Rabban Gamliel, how far he obligates people. Rebbi Abbahu [supported] that of Rebbi Immi. Rebbi Simeon ben Laqish says, the Mishnah, if he sued him for wheat and he admitted barley; but if he sued him for two kinds and he admitted one of them, according to everybody he is obligated. Rav followed Rebbi Simeon ben Laqish: A person went with another to court before Rav. He started claiming from him barley, wheat and spelt. Rav told him, charge him with anything you have to charge, and in the end he will swear one oath about everything. Rebbi Abbahu said, so argued Rebbi Simeon ben Laqish against Rebbi Joḥanan: In your opinion, since you say that if he sued him for two kinds and he admitted one of them, according to everybody he is free, did we not state “if he sued him for vessels and real estate; if he admitted the vessels and denied the real estate, the real estate and denied the vessels”? If he is obligated for vessels about vessels, not so much more vessels for real estate? What does he do with it? He explains it, to transfer an oath to him. But did we not state: If somebody sues another for amphoras of oil, and the defendant admits [that he owes him] vessels”? How do we hold? If he sued him for vessels and oil, and he admitted one of them, everybody agrees that this refers to the claim. But if he sued him for oil and he admitted vessels, everybody agrees that what he admitted does not refer to the claim, for Rebbi Ze‘ira, Rebbi Abuna said in the name of Rav: The Mishnah deals with the case that he sued for vessels full of oil; the ones are full, the others empty. One understands vessels but not oil. Oil but not vessels? Rebbi Eleazar in the name of Rebbi Abun formulates it as oil bucket. Can one not ask him in the end? If he lost his speech.

Mishnah

משנה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל תְּהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשָׁהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ אֲנִי פָּסַקְתִּי לְעַצְמִי אֱהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשִׁי. אַבָּא פָסַק עָלַי מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אוֹ כְנוֹס אוֹ פְטוֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.

MISHNAH: If somebody obligates himself about money for his son-in-law but then goes bankrupt, she must wait until her hair grows white. Admon says: “If I had obligated myself, I would have to wait until my hair grows white. My father obligated himself, what can I do? Marry definitively or divorce!” Rabban Simeon ben Gamliel said, I am convinced by Admon’s statement.

Halakhah

הלכה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וכול׳. מַתְנִיתָא בְּשֶׁפָּסַק בְּמַעֲמָדָהּ. אֲבָל אִם לֹא פָסַק בְּמַעֲמָדָהּ. אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי.

HALAKHAH: “If somebody obligates himself about money for his son-in-law,” etc. The Mishnah [deals with the case] that he obligated himself in her presence. But if he obligated himself not in her presence, even the rabbis will agree.

תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. לֹא נֶחֱלַק אַדְמוֹן וַחֲכָמִים עַל הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל תְּהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁיַּלְבִּין אֶת רֹאשָׁהּ. וְעַל מַה נֶחֱלָקוּ. עַל שֶׁפָּסְקָה לְעַצְמָהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר. יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַבָּא רוֹצֶה לִיתֵּן וְעַכְשָׁיו אֵין אָבָּא רוֹצֶה לִיתֵּן. מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת. אוֹ כְנוֹס אוֹ פְטוֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.

It was stated: Rebbi Yose ben Rebbi Jehudah said, Admon and the rabbis did not disagree about one for whom the father had promised money but went bankrupt that she may sit until her hair grows white. Where did they disagree? If she promised herself. Admon says, she might say, “I was of the opinion that my father wants to give, but now my father does not want to give, what can I do? Marry definitively or divorce!” Rabban Simeon ben Gamliel said, I am convinced by Admon’s statement.

Mishnah

משנה: הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְעֵד אַדְמוֹן אוֹמֵר הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה מִמֶּנּוּ וָחֲכָמִים אוֹמְרִים אִיבַּד אֶת זְכוּתוֹ. עֲשָׂאָהּ סֵימָן לְאַחֵר אִיבַּד אֶת זְכוּתוֹ.

MISHNAH: If somebody protests about a field when he himself had signed as a witness, Admon says: “The second one fits me, the first one was harder”; but the Sages say, he lost his right [of appeal]. If he made [the field] a marker for another, he lost his right.

Halakhah

הלכה: הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה כול׳. וְלֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁעֲשָׂאָהּ סֵימָן לְאַחֵר. אֶלָּא אֲפִילוּ עֲשָׂאָהּ אַחֵר לְאַחֵר מִכֵּיוָן שֶׁהוּא חָתוּם עָלֶיהָ אִיבַּד אֶת זְכוּתוֹ.

HALAKHAH: “If somebody protests about a field,” etc. Not only if he himself made it a marker for another [field], but even if a third person made it for a fourth, when he signed as a witness, he lost his right.

Mishnah

משנה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָבְדָה דֶרֶךְ שָׂדֵהוּ אַדְמוֹן אוֹמֵר יֵלֵךְ עָלֶיהָ בַּקְּצָרָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִקְנֶה לֹו דֶרֶךְ בְּמֵאָה מְנָה אוֹ יִפְרַח בָּאֲוֵיר.

MISHNAH: If somebody went overseas and lost the way to his field, Admon says, he shall go the shortest way but the Sages say, he has to buy a right of access for a hunded minas or fly through the air.

Halakhah

הלכה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כול׳. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. הַטּוֹעֵן בִּרְאָיוֹתָיו. מִילְתֵיהּ אָמְרָה. וְהֵן שֶׁיְּהוּ אַרְבָּעָה מַקִּיפִין אוֹתוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ אֶחָד מַקִּיפוֹ מִכָּל צַד. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ. הֲרֵי שֶׁהָיָה טוֹעֶה בַּכְּרָמִים וּבַשָּׂדוֹת. מְקַדֵּד וְיוֹצֵא עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַדֶּרֶךְ אוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ. אֲפִילוּ שָׂדֶה מְלֵיאָה כְּרָמִים. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ לָצֵאת. שֶׁמָּא לְהִיכָּנֵס. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ בְּגוּפוֹ. שֶׁמָּא בְפָרָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פָּרָה דַּרְכָּהּ לַחֲזוֹר. נְחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים עַל יְדֵי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לַחֲזוֹר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְגוּפוֹ.

HALAKHAH: “If somebody went overseas,” etc. Rebbi Yose ben Ḥanina said, if he sues with reasons. This means, only if four [owners] surround him. Samuel says, even if one surrounds him on all sides. Joshua’s stipulation! “If he was lost in vineyards or fields, he crosses and leaves until he reaches a road to his house, even a plot full of vineyards, for this is one of the conditions under which Joshua distributed the Land to Israel.” Joshua stated this to leave, maybe to enter? Joshua stipulated for a person, perhaps for his cow? Rebbi Yose said, his cow usually returns; since a swarm of bees does not usually return, they treated it as if it were his body.

אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אַדְמוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה שְׁנֵיהֶם אָמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מְכָרָן לְאַחֵר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לֹו דֶּרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְלֹא שָׁמַע דְּאָמַר רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁיֵּשׁ לֹו דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְאִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁאֵין לֹו דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִיקַּח דֶּרֶךְ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין. בִּסְתָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְרַבָּנִין אָמְרִין. יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ. וָכָא אֲפִילוּ דָּבָר בָּרִיא יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִיקַּח לֹו דֶּרֶךְ.

Rebbi Jeremiah said, both Admon and Rebbi Aqiba said the same thing, as we have stated there: “If he sold them to another person, Rebbi Aqiba said, he does not have to buy access, but the Sages say, he has to buy access.” He had not heard that Rebbi Hila said, Rebbi Yasa in the name of Rebbi Joḥanan: They disagree when nothing was mentioned. Where do we hold? If it is obvious that access was included, everybody agrees that he does not have to pay for access. If it is obvious that access was not included, everybody agrees that he has to pay for access. But we must hold that nothing was mentioned. Then Rebbi Aqiba said, he does not have to buy access, but the rabbis say, he has to buy access. But in the case here, even while it is clear that he had access, everybody agrees that he has to pay for access.

Mishnah

משנה: הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ וְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ חַיָיב הָיִיתִי לָךְ הָיָה לָךְ לְהִיפָּרַע אֶת שֶׁלָּךְ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה הָיָה פִיקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ.

MISHNAH: If somebody produces a promissory note on another person who in his turn produces a document that [the creditor] sold him a field, Admon says, “if I really owed you, you should have collected what is yours when you sold me the field;” but the Sages say, that one was smart when he sold him real estate because he can take it as a pledge.

Halakhah

הלכה: הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ כול׳. רִבִּי יוֹנָה אוֹמֵר. בְּיָפֶה בְכָךְ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשֶׁאֵינוֹ יָפֶה בְכָךְ. הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. קַרְקַע טָב אֲנָא בְעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע טָב. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. דִּידִי אֲנָא בְעֵי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. לֵית בְּחֵיילִי טְעִין טִרְחוֹתְהוֹן דִּתְּרֵיי.

HALAKHAH: “If somebody produces a promissory note on another person,” etc. Rebbi Jonah says, if it is worth it; Rebbi Yose says, even if it is not worth it. Think of it, if he had real estate! He can say to him, I want good real estate. Think of it, if he had good real estate! He can say to him, I want mine. In addition, he can say to him, to care for two parcels overtaxes my powers.

Mishnah

משנה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ חַיָיב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ.

MISHNAH: If two people mutually produced promissory notes of one on the other, Admon says: “If I owed you, how come you borrowed from me?” But the Sages say, each collects the amount of his note.

Halakhah

הלכה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה כול׳. זֶה לָוָה מִזֶּה מְנָה וְזֶה לָוָה מִזֶּה מָאתַיִם. רַב הוּנָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת. חַד אָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וָחָרָנָה אָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. יְלִיף לָהּ מִשְּׁוָורִים תָּמִים שֶׁחִבְּלוּ זֶה בַזֶּה מְשַׁלְּמִין בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. מָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. יְלִיף לָיהּ מֵרַבָּנִין וְאַדְמוֹן. דְּרַבָּנִין וְאַדְמוֹן מוֹדֵיי שֶׁיּוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. אַדְמוֹן אוֹמֵר. אִילּוּ חַיָיב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. לְפִיכָךְ צָרִיךְ מֵימַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָחַל שֶׁלְּמָאתַיִם בִּמְנָה וְשֶׁלִּמְנָה לֹא מָחַל. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁמָּחַל אֵינוֹ גוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא מָחַל גּוֹבֶה. כָּתַב שֶׁלְּמָאתַיִם בִּשְׁטָר וְשֶׁלִּמְנָה לֹא כָתַב. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁכָּתַב גּוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא כָתַב אֵינוֹ גוֹבֶה.

HALAKHAH: “If two people mutually produced promissory notes of one on the other,” etc. If one borrowed a mina from the other, but the other borrowed from him 200 [ zuz]. Rav Huna said, Rav Naḥman bar Jacob and Rab Sheshet disagree. One says, one counts one mina against the other mina, but the other says, each one collects the amount of his note. He who says, one counts one mina against the other mina, learns it from tame oxen who injured one another, where half of the excess damage is paid. He who says, each one collects the amount of his note, learns it from the Sages and Admon. Can the Sages and Admon not agree that one counts one mina against the other mina? Because we have stated: Admon says: “If I owed you, how come you borrowed from me?” Therefore it was necessary to say, each one collects the amount of his note. If the holder of the note of 200 forgave a mina, but the holder of the note of a mina did not forgive. For him who says, one counts one mina against the other mina, already one mina against the other mina was counted. But for him who says, each one collects the amount of his note, then what he forgave he cannot collect but what was not forgiven he can collect. If the note for 200 was written in a document but the loan for a mina was not written. For him who says, one counts one mina against the other mina, already one mina against the other mina was counted. But for him who says, each one collects the amount of his note, the holder of the written note can collect but the recipient of the oral promise cannot collect.

Mishnah

משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּישּׂוּאִין יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. אֵין מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ. אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ אֲבָל לֹא מֵעִיר לְכָרַךְ וְלֹא מִכָּרַךְ לְעִיר. מוֹצִיאִין מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לֹא מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק.

MISHNAH: There are three districts for marriage, Judea, Transjordan, and Galilee. One does not move from one village to another village and from one walled city to another walled city, except that in one district one moves from one village to another village and from one walled city to another walled city, but not from a village to a walled city or from a walled city to a village. One moves from a bad neighborhood to a better one but not from a better one to a worse one. Rabban Simeon ben Gamliel says, not even from a bad neighborhood to a better one, because the better neighborhood tests.

Halakhah

הלכה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּישּׂוּאִין יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל כול. מַתְנִיתָא בְּשֶׁהָיָה בִיהוּדָה וְנָשָׂא אִשָּׁה מִגָּלִיל. בַּגָּלִיל וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיהוּדָה. אֲבָל אִם הָיָה מִיהוּדָה וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיהוּדָה. מִגָּלִיל וְנָשָׂא אִשָּׁה מִגָּלִיל. כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. אֲנִי פְלוֹנִי שֶׁמִּיהוּדָה וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיהוּדָה כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. מִגָּלִיל אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. אֲנִי פְלוֹנִי שֶׁמִּגָּלִיל וְנָשָׂא אִשָּׁה מִגָּלִיל כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. מִיהוּדָה אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. תַּנֵּי. מוֹצִיאִין מֵעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם לְעִיר שֶׁכּוּלָּהּ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל לֹא מֵעִיר שֶׁכּוּלָּהּ יִשְׂרָאֵל לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם.

HALAKHAH: “There are three districts for marriage, Judea, Transjordan, and Galilee.,” etc. The Mishnah refers to the case that he was from Judea and married a woman in Galilee, or from Galilee and married a woman in Judea. But if he was from Judea and married in Judea, or from Galilee and married in Galilee, one forces her to move.”‘I, x, am from Judea and married a woman in Judea,’ one forces her to move, ‘in Galilee’ one does not force her to move. ‘I, X, am from Galilee and married a woman in Galilee,’ one forces her to move, ‘in Judea’ one does not force her to move. One moves from a mostly Gentile village to a totally Jewish village but not from a totally Jewish village to a mostly Gentile village.”

וּמְנַיִין שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק. רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בְשֵׁם חֲנִינָה. פֶּן תַּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִי. בַּמִשָׁרָה וְסָמַךְ לְהֶרָה וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. אֶלָּא מִכָּאן שֶׁנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק.

And from where that a better neighborhood tests? Rebbi Levi in the name of Rebbi Ḥama in the name of Ḥanina: “That disaster should not cling to me and I die.” He was in the plain and was directed to the mountains, and you say so? But from here that a better neighborhood tests!

Mishnah

משנה: הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלֵם וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים. כֵּיצַד נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹדָקִיָיה נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹדָקִיָיה וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִמָּעוֹת קַפּוֹדָקִיָיה. נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹדָקִיָיה וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹדָקִיָיה נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת קַפּוֹדָקִיָיה.

MISHNAH: Everybody moves to the Land of Israel but not everybody leaves. Everybody moves to Jerusalem but not everybody leaves. How is this? If he married a woman in the Land of Israel and divorced her in the Land of Israel, he pays her in coin of the Land of Israel. If he married a woman in the Land of Israel and divorced her in Kappadokia, he pays her in coin of the Land of Israel. If he married a woman in Kappadokia and divorced her in the Land of Israel, he pays her in coin of the Land of Israel; Rabban Simeon ben Gamliel says, in coin of Kappadokia. If he married a woman in Kappadokia and divorced her in Kappadokia, he pays her in coin of Kappadokia

Halakhah

הלכה: הַכֹּל מַעֲלִין כול׳. הוּא רוֹצֶה לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲלוֹת. הִיא רוֹצָה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת. הוּא רוֹצֶה לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלֵם וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲלוֹת. הִיא רוֹצָה לַעֲלוֹת וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת. הוּא רוֹצֶה לָצֵאת לְחוּצָה לָאֶרֶץ וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. הִוא רוֹצָה לָצֵאת וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה כּוֹפִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא לָצֵאת.

HALAKHAH: “Everybody moves,” etc. If he wants to move to the Land of Israel but she does not, one forces her to move. If she wants but he does not, one does not force him to move. If he wants to move to Jerusalem but she does not, one forces her to move. If she wants but he does not, one does not force him to move. If he wants to leave the Land of Israel but she does not, one does not force her to leave. If she wants to leave but he does not, one forces her not to leave.

נֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָדָא אָמְרָה. שֶׁמַּטְבֵּעַ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפֶה מִכָּל הָאֲרָצוֹת. הָדָא מְסַיְיעָא לְמָאן דְּאָמַר. כְּתוּבַּת אִשָּׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וּדְלֹא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּתַנֵּי. כְּתוּבַּת אִשָּׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין כְּתוּבַּת אִשָּׁה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

“He pays her in coin of the Land of Israel.” This implies that the coins of the land of Israel are the best of all countries. This supports him who says that a woman’s ketubah is from the words of the Torah, against Rabban Simeon ben Gamliel, as it was stated: A woman’s ketubah is from the words of the Torah. Rabban Simeon ben Gamliel says, a woman’s ketubah is only an institution of the Soferim.