איוב ז׳Job 7

Verse 1א׳Job 7:1 · איוב ז:אStandard1,589

הֲלֹא־צָבָא לֶאֱנוֹשׁ על־אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָֽיו

Is there not a time of service to man upon earth? And are not his days like the days of a hireling?

Verse 2ב׳Job 7:2 · איוב ז:בStandard1,470

כְּעֶבֶד יִשְׁאַף־צֵל וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פָעֳלֽוֹ

As a servant that eagerly longeth for the shadow, And as a hireling that looketh for his wages;

Verse 3ג׳Job 7:3 · איוב ז:גStandard1,906

כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי־שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ־לִֽי

So am I made to possess—months of vanity, And wearisome nights are appointed to me.

Verse 4ד׳Job 7:4 · איוב ז:דStandard3,763

אִם־שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד־עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי־נָֽשֶׁף

When I lie down, I say: ‘When shall I arise?’ But the night is long, and I am full of tossings to and fro unto the dawning of the day.

Verse 5ה׳Job 7:5 · איוב ז:הStandard2,434

לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וגיש עָפָר עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵֽס

My flesh is clothed with worms and clods of dust; My skin closeth up and breaketh out afresh.

Verse 6ו׳Job 7:6 · איוב ז:וStandard1,226

יָמַי קַלּוּ מִנִּי־אָרֶג וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָֽה

My days are swifter than a weaver’s shuttle, And are spent without hope.

Verse 7ז׳Job 7:7 · איוב ז:זStandard2,032

זְכֹר כִּי־רוּחַ חַיָּי לֹא־תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טֽוֹב

O remember that my life is a breath; Mine eye shall no more see good.

Verse 8ח׳Job 7:8 · איוב ז:חStandard1,637

לֹֽא־תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶֽנִּי

The eye of him that seeth me shall behold me no more; While Thine eyes are upon me, I am gone.

Verse 9ט׳Job 7:9 · איוב ז:טStandard1,064

כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶֽה

As the cloud is consumed and vanisheth away, So he that goeth down to the grave shall come up no more.

Verse 10י׳Job 7:10 · איוב ז:יStandard1,476

לֹא־יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ וְלֹא־יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמֽוֹ

He shall return no more to his house, Neither shall his place know him any more.

Verse 11י״אJob 7:11 · איוב ז:יאStandard2,288

גַּם־אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲֽדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִֽׁי

Therefore I will not refrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.

Verse 12י״בJob 7:12 · איוב ז:יבStandard2,137

הֲֽיָם־אָנִי אִם־תַּנִּין כִּֽי־תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָֽר

Am I a sea, or a sea-monster, That Thou settest a watch over me?

Verse 13י״גJob 7:13 · איוב ז:יגStandard2,832

כִּֽי־אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִֽי

When I say: ‘My bed shall comfort me, My couch shall ease my complaint’;

Verse 14י״דJob 7:14 · איוב ז:ידStandard2,819

וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּֽמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַֽנִּי

Then Thou scarest me with dreams, And terrifiest me through visions;

Verse 15ט״וJob 7:15 · איוב ז:טוStandard2,356

וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵֽעַצְמוֹתָֽי

So that my soul chooseth strangling, And death rather than these my bones.

Verse 16ט״זJob 7:16 · איוב ז:טזStandard1,045

מָאַסְתִּי לֹא־לְעֹלָם אֶֽחְיֶה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי־הֶבֶל יָמָֽי

I loathe it; I shall not live alway; Let me alone; for my days are vanity.

Verse 17י״זJob 7:17 · איוב ז:יזStandard2,170

מָֽה־אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי־תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּֽךָ

What is man, that Thou shouldest magnify him, And that Thou shouldest set Thy heart upon him,

Verse 18י״חJob 7:18 · איוב ז:יחStandard1,897

וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶֽנּוּ

And that Thou shouldest remember him every morning, And try him every moment?

Verse 19י״טJob 7:19 · איוב ז:יטStandard2,278

כַּמָּה לֹא־תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹֽא־תַרְפֵּנִי עַד־בִּלְעִי רֻקִּֽי

How long wilt Thou not look away from me, Nor let me alone till I swallow down my spittle?

Verse 20כ׳Job 7:20 · איוב ז:כStandard2,750

חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּֽׂא

If I have sinned, what do I unto Thee, O Thou watcher of men? Why hast Thou set me as a mark for Thee, So that I am a burden to myself?

Verse 21כ״אJob 7:21 · איוב ז:כאStandard4,777

וּמֶה לֹא־תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת־עֲוֺנִי כִּֽי־עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחֲרְתַּנִי וְאֵינֶֽנִּי

And why dost Thou not pardon my transgression, And take away mine iniquity? For now shall I lie down in the dust; And Thou wilt seek me, but I shall not be.