שמואל א כ׳1 Samuel 20

Verse 1א׳1 Samuel 20:1 · שמואל א כ:אStandard4,967

וַיִּבְרַח דָּוִד מנוות בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן מֶה עָשִׂיתִי מֶֽה־עֲוֺנִי וּמֶֽה־חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשִֽׁי

And David fled from Naioth in Ramah, and came and said before Jonathan: ‘What have I done? what is mine iniquity? and what is my sin before thy father, that he seeketh my life?’

Verse 2ב׳1 Samuel 20:2 · שמואל א כ:בStandard4,969

וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה לֹא תָמוּת הִנֵּה לו־עשה אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹא יִגְלֶה אֶת־אָזְנִי וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֵין זֹֽאת

And he said unto him: ‘Far from it; thou shalt not die; behold, my father doeth nothing either great or small, but that he discloseth it unto me; and why should my father hide this thing from me? it is not so.’

Verse 3ג׳1 Samuel 20:3 · שמואל א כ:גStandard5,026

וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּֽי־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וַיֹּאמֶר אַל־יֵֽדַע־זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן־יֵֽעָצֵב וְאוּלָם חַי־יְהוָה וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּֽוֶת

And David swore moreover, and said: ‘Thy father knoweth well that I have found favour in thine eyes; and he saith: Let not Jonathan know this, lest he be grieved; but truly as the LORD liveth, and as thy soul liveth, there is but a step between me and death.’

Verse 4ד׳1 Samuel 20:4 · שמואל א כ:דStandard2,391

וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל־דָּוִד מַה־תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ

Then said Jonathan unto David: ‘What doth thy soul desire, that I should do it for thee?’

Verse 5ה׳1 Samuel 20:5 · שמואל א כ:הStandard6,074

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־יְהוֹנָתָן הִֽנֵּה־חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב־אֵשֵׁב עִם־הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִֽׁית

And David said unto Jonathan: ‘Behold, to-morrow is the new moon, when I should sit with the king to eat; so let me go, that I may hide myself in the field unto the third day at even.

Verse 6ו׳1 Samuel 20:6 · שמואל א כ:וStandard4,187

אִם־פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּֽית־לֶחֶם עִירוֹ כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכָל־הַמִּשְׁפָּחָֽה

If thy father miss me at all, then say: David earnestly asked leave of me that he might run to Beth-lehem his city; for it is the yearly sacrifice there for all the family.

Verse 7ז׳1 Samuel 20:7 · שמואל א כ:זStandard2,350

אִם־כֹּה יֹאמַר טוֹב שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ וְאִם־חָרֹה יֶֽחֱרֶה לוֹ דַּע כִּֽי־כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּֽוֹ

If he say thus: It is well; thy servant shall have peace; but if he be wroth, then know that evil is determined by him.

Verse 8ח׳1 Samuel 20:8 · שמואל א כ:חStandard4,848

וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל־עַבְדֶּךָ כִּי בִּבְרִית יְהוָה הֵבֵאתָ אֶֽת־עַבְדְּךָ עִמָּךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּי עָוֺן הֲמִיתֵנִי אַתָּה וְעַד־אָבִיךָ לָמָּה־זֶּה תְבִיאֵֽנִי

Therefore deal kindly with thy servant; for thou hast brought thy servant into a covenant of the LORD with thee; but if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldest thou bring me to thy father?’

Verse 9ט׳1 Samuel 20:9 · שמואל א כ:טStandard2,749

וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן חָלִילָה לָּךְ כִּי אִם־יָדֹעַ אֵדַע כִּֽי־כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָֽךְ

And Jonathan said: ‘Far be it from thee; for if I should at all know that evil were determined by my father to come upon thee, then would not I tell it thee?

Verse 10י׳1 Samuel 20:10 · שמואל א כ:יStandard1,580

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־יְהוֹנָתָן מִי יַגִּיד לִי אוֹ מַה־יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָֽׁה

Then said David to Jonathan: ‘Who shall tell me if perchance thy father answer thee roughly?’

Verse 11י״א1 Samuel 20:11 · שמואל א כ:יאStandard2,171

וַיֹּאמֶר יְהֽוֹנָתָן אֶל־דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶֽה

And Jonathan said unto David: ‘Come and let us go out into the field.’ And they went out both of them into the field.

Verse 12י״ב1 Samuel 20:12 · שמואל א כ:יבStandard5,483

וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל־דָּוִד יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּֽי־אֶחְקֹר אֶת־אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית וְהִנֵּה־טוֹב אֶל־דָּוִד וְלֹֽא־אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת־אָזְנֶֽךָ

And Jonathan said unto David: ‘The LORD, the God of Israel—when I have sounded my father about this time to-morrow, or the third day, behold, if there be good toward David, shall I not then send unto thee, and disclose it unto thee?

Verse 13י״ג1 Samuel 20:13 · שמואל א כ:יגStandard5,524

כֹּֽה־יַעֲשֶׂה יְהוָה לִֽיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּֽי־יֵיטִב אֶל־אָבִי אֶת־הָֽרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת־אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם־אָבִֽי

The LORD do so to Jonathan, and more also, should it please my father to do thee evil, if I disclose it not unto thee, and send thee away, that thou mayest go in peace; and the LORD be with thee, as He hath been with my father.

Verse 14י״ד1 Samuel 20:14 · שמואל א כ:ידStandard1,754

וְלֹא אִם־עוֹדֶנִּי חָי וְלֹֽא־תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְהוָה וְלֹא אָמֽוּת

And thou shalt not only while yet I live show me the kindness of the LORD, that I die not;

Verse 15ט״ו1 Samuel 20:15 · שמואל א כ:טוStandard4,116

וְלֹֽא־תַכְרִת אֶֽת־חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד־עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת־אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָֽה

but also thou shalt not cut off thy kindness from my house for ever; no, not when the LORD hath cut off the enemies of David every one from the face of the earth.’

Verse 16ט״ז1 Samuel 20:16 · שמואל א כ:טזStandard2,218

וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם־בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יְהוָה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִֽד

So Jonathan made a covenant with the house of David: ‘The LORD even require it at the hand of David’s enemies.’

Verse 17י״ז1 Samuel 20:17 · שמואל א כ:יזStandard3,226

וַיּוֹסֶף יְהֽוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת־דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּֽי־אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבֽוֹ

And Jonathan caused David to swear again, for the love that he had to him; for he loved him as he loved his own soul.

Verse 18י״ח1 Samuel 20:18 · שמואל א כ:יחStandard2,606

וַיֹּֽאמֶר־לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶֽךָ

And Jonathan said unto him: ‘To-morrow is the new moon; and thou wilt be missed, thy seat will be empty.

Verse 19י״ט1 Samuel 20:19 · שמואל א כ:יטStandard5,685

וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד וּבָאתָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַֽמַּעֲשֶׂה וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָֽזֶל

And in the third day thou shalt hide thyself well, and come to the place where thou didst hide thyself in the day of work, and shalt remain by the stone Ezel.

Verse 20כ׳1 Samuel 20:20 · שמואל א כ:כStandard2,253

וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה לְשַֽׁלַּֽח־לִי לְמַטָּרָֽה

And I will shoot three arrows to the side-ward, as though I shot at a mark.

Verse 21כ״א1 Samuel 20:21 · שמואל א כ:כאStandard4,069

וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת־הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת־הַחִצִּים אִם־אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּֽי־שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי־יְהוָֽה

And, behold, I will send the lad: Go, find the arrows. If I say unto the lad: Behold, the arrows are on this side of thee; take them, and come; for there is peace to thee and no hurt, as the LORD liveth.

Verse 22כ״ב1 Samuel 20:22 · שמואל א כ:כבStandard1,307

וְאִם־כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִֽׁלַּחֲךָ יְהוָֽה

But if I say thus unto the boy: Behold, the arrows are beyond thee; go thy way; for the LORD hath sent thee away.

Verse 23כ״ג1 Samuel 20:23 · שמואל א כ:כגStandard1,919

וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה הִנֵּה יְהוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד־עוֹלָֽם

And as touching the matter which I and thou have spoken of, behold, the LORD is between me and thee for ever.’

Verse 24כ״ד1 Samuel 20:24 · שמואל א כ:כדStandard2,032

וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על־הַלֶּחֶם לֶאֱכֽוֹל

So David hid himself in the field; and when the new moon was come, the king sat him down to the meal to eat.

Verse 25כ״ה1 Samuel 20:25 · שמואל א כ:כהStandard4,082

וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל־מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל־מוֹשַׁב הַקִּיר וַיָּקָם יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִֽד

And the king sat upon his seat, as at other times, even upon the seat by the wall; and Jonathan stood up, and Abner sat by Saul’s side; but David’s place was empty.

Verse 26כ״ו1 Samuel 20:26 · שמואל א כ:כוStandard2,330

וְלֹֽא־דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּֽי־לֹא טָהֽוֹר

Nevertheless Saul spoke not any thing that day; for he thought: ‘Something hath befallen him, he is unclean; surely he is not clean.’

Verse 27כ״ז1 Samuel 20:27 · שמואל א כ:כזStandard4,268

וַיְהִי מִֽמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא־בָא בֶן־יִשַׁי גַּם־תְּמוֹל גַּם־הַיּוֹם אֶל־הַלָּֽחֶם

And it came to pass on the morrow after the new moon, which was the second day, that David’s place was empty; and Saul said unto Jonathan his son: ‘Wherefore cometh not the son of Jesse to the meal, neither yesterday, nor to-day?’

Verse 28כ״ח1 Samuel 20:28 · שמואל א כ:כחStandard2,899

וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת־שָׁאוּל נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד־בֵּית לָֽחֶם

And Jonathan answered Saul: ‘David earnestly asked leave of me to go to Beth-lehem;

Verse 29כ״ט1 Samuel 20:29 · שמואל א כ:כטStandard4,502

וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּֽה־לִי אָחִי וְעַתָּה אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת־אֶחָי עַל־כֵּן לֹא־בָא אֶל־שֻׁלְחַן הַמֶּֽלֶךְ

and he said: Let me go, I pray thee; for our family hath a sacrifice in the city; and my brother, he hath commanded me; and now, if I have found favour in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brethren. Therefore he is not come unto the king’s table.’

Verse 30ל׳1 Samuel 20:30 · שמואל א כ:לStandard6,502

וַיִּֽחַר־אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּֽן־נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּֽי־בֹחֵר אַתָּה לְבֶן־יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּֽךָ

Then Saul’s anger was kindled against Jonathan, and he said unto him: ‘Thou son of perverse rebellion, do not I know that thou hast chosen the son of Jesse to thine own shame, and unto the shame of thy mother’s nakedness?

Verse 31ל״א1 Samuel 20:31 · שמואל א כ:לאStandard4,587

כִּי כָל־הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן־יִשַׁי חַי עַל־הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן־מָוֶת הֽוּא

For as long as the son of Jesse liveth upon the earth, thou shalt not be established, nor thy kingdom. Wherefore now send and fetch him unto me, for he deserveth to die.’

Verse 32ל״ב1 Samuel 20:32 · שמואל א כ:לבStandard2,669

וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת־שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָֽׂה

And Jonathan answered Saul his father, and said unto him: ‘Wherefore should he be put to death? what hath he done?’

Verse 33ל״ג1 Samuel 20:33 · שמואל א כ:לגStandard3,624

וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶֽת־הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּֽי־כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת־דָּוִֽד

And Saul cast his spear at him to smite him; whereby Jonathan knew that it was determined of his father to put David to death.

Verse 34ל״ד1 Samuel 20:34 · שמואל א כ:לדStandard2,864

וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי־אָף וְלֹא־אָכַל בְּיוֹם־הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל־דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִֽיו

So Jonathan arose from the table in fierce anger, and did eat no food the second day of the month; for he was grieved for David, and because his father had put him to shame.

Verse 35ל״ה1 Samuel 20:35 · שמואל א כ:להStandard2,042

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד וְנַעַר קָטֹן עִמּֽוֹ

And it came to pass in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little lad with him.

Verse 36ל״ו1 Samuel 20:36 · שמואל א כ:לוStandard3,746

וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת־הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה הַנַּעַר רָץ וְהֽוּא־יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרֽוֹ

And he said unto his lad: ‘Run, find now the arrows which I shoot.’ And as the lad ran, he shot an arrow beyond him.

Verse 37ל״ז1 Samuel 20:37 · שמואל א כ:לזStandard3,895

וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד־מְקוֹם הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָֽלְאָה

And when the lad was come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the lad, and said: ‘Is not the arrow beyond thee?’

Verse 38ל״ח1 Samuel 20:38 · שמואל א כ:לחStandard4,127

וַיִּקְרָא יְהֽוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה אַֽל־תַּעֲמֹד וַיְלַקֵּט נַעַר יְהֽוֹנָתָן אֶת־החצי וַיָּבֹא אֶל־אֲדֹנָֽיו

And Jonathan cried after the lad: ‘Make speed, hasten, stay not.’ And Jonathan’s lad gathered up the arrows, and came to his master.

Verse 39ל״ט1 Samuel 20:39 · שמואל א כ:לטStandard1,802

וְהַנַּעַר לֹֽא־יָדַע מְאוּמָה אַךְ יְהֽוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת־הַדָּבָֽר

But the lad knew not any thing; only Jonathan and David knew the matter.

Verse 40מ׳1 Samuel 20:40 · שמואל א כ:מStandard2,993

וַיִּתֵּן יְהֽוֹנָתָן אֶת־כֵּלָיו אֶל־הַנַּעַר אֲשֶׁר־לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא הָעִֽיר

And Jonathan gave his weapons unto his lad, and said unto him: ‘Go, carry them to the city.’

Verse 41מ״א1 Samuel 20:41 · שמואל א כ:מאStandard5,450

הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַֽיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ עַד־דָּוִד הִגְדִּֽיל

And as soon as the lad was gone, David arose out of a place toward the South, and fell on his face to the ground, and bowed down three times; and they kissed one another, and wept one with another, until David exceeded.

Verse 42מ״ב1 Samuel 20:42 · שמואל א כ:מבStandard4,583

וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר יְהוָה יִֽהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד־עוֹלָֽם

And Jonathan said to David: ‘Go in peace, forasmuch as we have sworn both of us in the name of the LORD, saying: The LORD shall be between me and thee, and Between my seed and thy seed, for ever.’