יורה דעה ק״גYoreh De'ah 103

Se’if 1א׳

כָּל דָּבָר שֶׁטַּעֲמוֹ פָּגוּם, אֵינוֹ אוֹסֵר תַּעֲרָבְתּוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵין טַעֲמוֹ פָּגוּם מֵחֲמַת עַצְמוֹ, שֶׁבִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא מֻטְעָם וּמְשֻׁבָּח, אֶלָּא שֶׁפּוֹגֵם תַּעֲרָבְתּוֹ, מֻתָּר. הַגָּה: מִיהוּ דְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים כִּבְרִיָּה אוֹ כַּיּוֹצֵא בָהּ, אִם אֵינָן פְּגוּמִים בְּעַצְמָן אַף עַל פִּי שֶׁפּוֹגְמִין הַתַּבְשִׁיל, אֵינָן בְּטֵלִים אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף (וְכֵן כָּתַב הָאָרֹךְ כְּלָל ל"ב).

Any forbidden thing with a rancid taste cannot render a mixture prohibited. And even a case where the item's taste is not rancid by itself, but rather tasty and enhancing, but if it is rancid in this mixture, the mixture is permitted. Rema: However, important things, like a biryah (complete organism) and other similar things, if they do not themselves have a rancid taste, even if they make the mixture taste worse, they are not nullified, even in a thousand times their volume.

Se’if 2ב׳

פְּגָם זֶה אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּפְגֹּם לְגַמְרֵי עַד שֶׁיְּהֵא קָץ לְאָכְלוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ פּוֹגֵם קְצָת אֵינוֹ אוֹסֵר תַּעֲרָבְתּוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּהַיְנוּ דַּוְקָ א כְּשֶׁנִּתְעָרֵב אִסוּר מֻעָט עִם הֶתֵּר מְרֻבֶּה, אֲבָל אִסוּר מְרֻבֶּה לְתוֹךְ הֶתֵּר מֻעָט, וַאֲפִלּוּ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, אֵין אוֹמְרִים נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מֻתָּר, עַד שֶׁיִּפְגֹּם לְגַמְרֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם. וְאִם אֵין שָׁם מַמָּשׁוּת שֶׁל אִסוּר, אֶלָּא טַעֲמוֹ בִּלְבַד, אֲפִלּוּ אִסוּר מְרֻבֶּה וְהֶתֵּר מֻעָט, מֻתָּר אִם פּוֹגֵם קְצָת. וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹכֵךְ (פי' מְקַוֶּה לְהַחְמִיר, וְאוֹסֵר) לוֹמַר שֶׁאִם הִגְדִּיל הָאִסוּר מִדָּתוֹ שֶׁל הֶתֵּר עַד שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחַ יוֹתֵר כְּשֶׁאָכְלוֹ בְּגֹדֶל מִדָּתוֹ מִמַּה שֶּׁהוּא פּוֹגֵם בְּהֶפְסֵד טַעֲמוֹ, אָסוּר, עַד שֶׁיִּפָּסֵל מִלֶּאֱכֹל אָדָם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁפּוֹגֵם מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ, אֲבָל אִם הִשְבִּיחַ וּלְבַסוֹף פּוֹגֵם, אוֹ פּוֹגֵם וּלְבַסוֹף הִשְבִּיחַ, אָסוּר. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים אַף עַל גַּב דְּהָאִסּוּר (נוֹתֵן טַעַם) לִפְגָם וְהַמַּאֲכָל מֻתָּר, מִכָּל מָקוֹם הַקְּדֵרָה אֲסוּרָה, וְאִם בִּשְּׁלוּ בָּהּ אַחַר כָּךְ תּוֹךְ מֵעֵת לְעֵת תַּבְשִׁיל שֶׁהָאִסּוּר הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן בּוֹ טַעַם לְשֶׁבַח, נֶאֱסָר הַתַּבְשִׁיל הַשֵּׁנִי אִם לֹא הָיָה בּוֹ ס' נֶגֶד הָאִסּוּר הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם נִעֲרוּ הַתַּבְשִׁיל הָרִאשׁוֹן בְּכַף, וְתָחֲבוּ אַחַר כָּךְ הַכַּף לְתַבְשִׁיל שֵׁנִי שֶׁהוּא גַּם כֵּן פּוֹגֵם, לֹא נֶאֶסְרָה הַקְּדֵרָה. וְכֵן בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם כְּלָל, כְּגוֹן הַיּוֹרָה שֶׁמַּתִּיכִין בּוֹ הַדְּבַשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם רַגְלֵי הַדְּבוֹרִים, לֹא נֶאֶסְרָה הַיּוֹרָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. (שָׁם בָּאָרֹךְ).

Rancid – this does not to be so disgusting that one stops eating it, just even a little disgusting [and] it does not forbid its being mixed. And there is he who says that this is really when the forbidden item mixed in is small compared to much of the permissible item, but if the forbidden item is much within a small amount of permissible item, and even when it is half and half, we do not say that “giving a rancid taste is permissible” until it makes [the mixture] totally rancid [such] that it is not fit as human food. And if there are not there any substantial pieces of the forbidden item, but rather its taste alone, even if there is a much of the forbidden item and a little of the permissible item, it is permissible if it is only a little detrimental. And there is one who hokheikh (the meaning is [this posek] hopes to be stringent, and he forbids) to say that if the forbidden item has raised the measurement of the permissible one until it is better when it is eaten in its measure than how much it worsens in missing its flavor, forbidden until [the point at which] is becomes unfit for human consumption. About what things do we speak, those that make detrimental from beginning to end, but those that [initially] improve [the flavor] and at the end make it worse, or [a food that] makes worse [initially] and at the end makes better, [these items are] forbidden. NOTE: There are those who say that even though the forbidden item gives a taste [that is] detrimental and the food is permitted, in any event the pot is forbidden, and if one cooked in it within 24 hours a food that the original forbidden item will got a positive taste, the second food is forbidden if there were not 60 parts against the first forbiddenness. But if one stirred the first mixture with a spoon, and afterwards thrust the spoon into the second mixture that it will also be detrimental to that, then the pot is not forbidden. And likewise, for a thing that does not have any taste at all, for example the cauldron in which one melts honey, even if there are bees’ legs in it, the cauldron is not forbidden and other things like this.

Se’if 3ג׳

אֲפִלּוּ אֵין כֹּחַ בָּאִסוּר לְבַדּוֹ לִפְגֹּם אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחַר שֶׁמְּסַיְּעוֹ, כְּגוֹן שֶׁנָּפַל אִסוּר לִקְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֶלַח אוֹ תַּבְלִין מְדוּכִין (בַּטּוּר מְרֻבִּין) וְאִלְמָלֵא הַמֶּלַח וְהַתַּבְלִין שֶׁבָּהּ לֹא הָיָה כֹּחַ בָּאִסוּר לִפְגֹּם, אֲפִלּוּ הָכֵי מֻתָּר.

Even [if] the forbidden food does not have the power to give a negative flavor by itself, but rather it requires another thing to assist it, for example if the forbidden item fell into a pot that has in it salt or a powdered spice and were it not for the salt or the spice which is in it [the forbidden item] would not have the strength to give a detrimental flavor, even in this case it is permitted.