אורח חיים תקל״טOrach Chayim 539

Se’if 4ד׳

אִם יֵשׁ לוֹ סְחוֹרָה שֶׁאִם לֹא יִמְכְּרֶנָּה עַתָּה יַפְסִיד מֵהַקֶּרֶן, מֻתָּר לְמָכְרָהּ; אֲבָל אִם לֹא יַפְסִיד מֵהַקֶּרֶן, לֹא. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִם יִמְכְּרֶנָּה עַתָּה יִהְיוּ לוֹ מָעוֹת בְּרֶוַח וְיוֹצִיא יוֹתֵר לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב, מֻתָּר לִמְכֹּר; וְנִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת מוּעָטִים וְחָס עֲלֵיהֶם מִלְּהוֹצִיא כָּל כָּךְ לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב. וְאִלּוּ הָיוּ לוֹ מָעוֹת בְּרֶוַח הָיָה מוֹצִיא יוֹתֵר; אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת בְּרֶוַח לְהוֹצִיא לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב כְּכָל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְאֵין בְּדַעְתּוֹ לְהוֹצִיא כָּל כָּךְ, לֹא נַתִּיר לוֹ לִמְכֹּר כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא יוֹתֵר.

If he has merchandise such that, if he does not sell it now, he will lose from the capital, it is permitted to sell it; but if he will not lose from the capital, no. And in any case, if it is a situation where, if he sells it now, he will have money in plenty and will spend more on the rejoicing of the festival day, it is permitted to sell. And it seems to me that these things were said only of one who has little money and is sparing of it, holding back from spending so much on the rejoicing of the festival day, so that if he had money in plenty he would spend more; but one who has money in plenty to spend on the rejoicing of the festival day as much as he desires, and has no mind to spend so much — we do not permit him to sell so that he will spend more.

Se’if 5ה׳

אִם הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי תָּמִיד לְאַחַר הַמּוֹעֵד, כְּגוֹן סְפִינוֹת אוֹ שַׁיָּרוֹת שֶׁבָּאוּ, אוֹ שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לָצֵאת, וּמָכְרוּ בְּזוֹל אוֹ לָקְחוּ בְּיֹקֶר, מֻתָּר לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה וּלְהִשְׁתַּכֵּר; וְהוּא הַדִּין לִירִידִים הַקְּבוּעִים מִזְּמַן לִזְמַן וַאֲפִלּוּ מֵעִיר לְעִיר וּמֻתָּר לִסַּע בִּכְהַאי גַּוְנָא (דִּבְרֵי עַצְמוֹ); אֲבָל מְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יוֹם הַשּׁוּק יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ, אֵינוֹ מֻתָּר לִמְכֹּר וְלִקְנוֹת בְּיוֹם הַשּׁוּק שֶׁבְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד, שֶׁאֵין זֶה דָּבָר הָאָבֵד, שֶׁאִם אֵינוֹ נִמְכָּר בְּיוֹם הַשּׁוּק שֶׁבְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד יִמָּכֵר בְּיוֹם הַשּׁוּק שֶׁלְּאַחַר הַמּוֹעֵד. הַגָּה: וְתַגָּר שֶׁקּוֹנֶה מִזֶּה וּמוֹכֵר לְזֶה וְחוֹזֵר וְקוֹנֶה וּמוֹכֵר, מֻתָּר, דְּהָוֵי דָּבָר הָאָבֵד (כָּל בּוֹ).

If it is a thing that is not always to be found after the festival — such as ships or caravans that have arrived, or that are about to leave, and they are selling cheaply or buying dearly — it is permitted to buy and to sell, even not for the needs of his own use but to do business and to make a profit; and the same applies to fairs that are fixed from time to time, and even from city to city, and it is permitted to travel in such a case (his own opinion). But places that have a market day one day in the week — it is not permitted to sell and to buy on the market day that falls within the festival, for this is not a matter of loss, since if it is not sold on the market day within the festival it will be sold on the market day after the festival. Hagah [Rema]: And a trader who buys from this one and sells to that one, and again buys and sells, is permitted, since it is a matter of loss (Kol Bo).