אורח חיים תט״זOrach Chayim 416

Se’if 1א׳

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת סָמוּךְ לְשַׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ, אוֹ שְׁנֵי יוֹם טוֹב שֶׁל גָּלֻיּוֹת, יֵשׁ לוֹ לְעָרֵב שְׁנֵי עֵרוּבִין לִשְׁתֵּי רוּחוֹת, וְסוֹמֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה לַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וְעַל הָעֵרוּב שֶׁבָּרוּחַ הַשְּׁנִיָּה לַיּוֹם הַשֵּׁנִי; אוֹ מְעָרֵב עֵרוּב אֶחָד לְרוּחַ אַחַת וְסוֹמֵךְ עָלָיו לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַיָּמִים, וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי יִהְיֶה כִּבְנֵי הָעִיר וּכְאִלּוּ לֹא עָשָׂה עֵרוּב וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת אֲבָל בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הֲרֵי הֵן כְּיוֹם אֶחָד וְאֵינוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים אֶלָּא לְרוּחַ אַחַת. וְכֵן מַתְנֶה אָדָם עַל עֵרוּבוֹ וְאוֹמֵר: עֵרוּב לְשַׁבָּת זוֹ אֲבָל לֹא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת, לְשַׁבָּת אַחֶרֶת אֲבָל לֹא לְשַׁבָּת זוֹ, לְשַׁבָּתוֹת וְלֹא לְיָמִים טוֹבִים, לְיוֹם טוֹב וְלֹא לְשַׁבָּתוֹת.

Laws of an eruv of boundaries on a Yom Tov that falls adjacent to Shabbat. Contains 5 sections When Yom Tov falls adjacent to Shabbat — whether before or after it — or for the two days of Yom Tov observed in the diaspora, one may make two eruvs in two directions and rely on whichever he wishes for the first day and on the eruv in the other direction for the second day. Or he may make one eruv in one direction and rely on it for one of the two days, and on the second day he is like the townspeople as if he made no eruv, having two thousand cubits in each direction. This applies to the two days of Yom Tov in the diaspora, but the two days of Rosh Hashana are considered as one day, and one may only make an eruv for both days in one direction. Similarly, one may make a condition on his eruv and say "this eruv is for this Shabbat but not for another Shabbat," "for another Shabbat but not for this one," "for Shabbatot but not for Yom Tov," "for Yom Tov but not for Shabbatot."

Se’if 2ב׳

הַמְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת אוֹ לְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֵרוּב אֶחָד לְרוּחַ אַחַת לִשְׁנֵי הַיָּמִים, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָעֵרוּב בִּמְקוֹמוֹ מָצוּי בַּלַּיִל הָרִאשׁוֹן וּבְלֵיל ב' כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, מוֹלִיכוֹ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב אוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו וְנוֹטְלוֹ בְּיָדוֹ וּבָא לוֹ, אִם הָיָה לֵיל יוֹם טוֹב, וּלְמָחָר מוֹלִיכוֹ לְאוֹתוֹ מָקוֹם וּמַנִּיחוֹ שָׁם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וְאוֹכְלוֹ אִם הָיָה לֵיל שַׁבָּת, אוֹ מְבִיאוֹ אִם הָיָה לֵיל יוֹם טוֹב; מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת, וְאֵינָם כְּיוֹם אֶחָד כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר מִלֵּיל רִאשׁוֹן קָנָה הָעֵרוּב לִשְׁנֵי יָמִים. נֶאֱכַל הָעֵרוּב בָּרִאשׁוֹן, קָנָה הָעֵרוּב לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵרוּב לַשֵּׁנִי. עֵרֵב בְּרַגְלָיו בָּרִאשׁוֹן, צָרִיךְ לְעָרֵב בְּרַגְלָיו בַּשֵּׁנִי וְהוּא שֶׁיֵּלֵךְ וְיַעֲמֹד בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְיַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁיִּקְנֶה שָׁם שְׁבִיתָה וְלֹא יֹאמַר כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת שׁוּם הֲכָנָה מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אוֹ מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְעָרֵב בְּפַת שֶׁלֹּא עֵרְבוּ בּוֹ כְּבָר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִקְרוֹת עָלָיו שֵׁם עֵרוּב וְנִמְצָא מֵכִין. עֵרֵב בָּרִאשׁוֹן בְּמַאֲכָל, אִם רָצָה לְעָרֵב בְּרַגְלָיו בַּשֵּׁנִי, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. וְאִם רָצָה לְעָרֵב בַּפַּת, צָרִיךְ לְעָרֵב בְּאוֹתָהּ הַפַּת עַצְמָהּ שֶׁעֵרֵב בָּהּ בָּרִאשׁוֹן, שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כְּלוּם שֶׁכְּבָר קָרָא שֵׁם עֵרוּב וְאִם כֵּן אֵינוֹ מֵכִין כְּלוּם.

One who makes an eruv for two days of Yom Tov in the diaspora, or for Shabbat and Yom Tov — even if it is one eruv in one direction for both days — the eruv must be present in its place during twilight of the first night and during twilight of the second night. How does he do this? He brings it to that place on Yom Tov eve or Shabbat eve and lets nightfall find him there, then takes it in his hand and returns. If the first night is Yom Tov he brings it to that place the next day and leaves it there until nightfall and eats it if the second night is Shabbat, or brings it back if the second night is Yom Tov — since they are two separate sanctities and not one day, so that we cannot say that by acquiring the eruv on the first night it takes effect for both days. If the eruv was eaten on the first day, it took effect for the first day and is not an eruv for the second. If he acquired Shabbat rest by foot on the first day, he must acquire it by foot on the second day — by going and standing at that place and resolving in his mind to acquire Shabbat rest there, saying nothing, since it is forbidden to make any preparation from Yom Tov for Shabbat or from Shabbat for Yom Tov even by speech. Certainly he cannot make an eruv with bread that was not already used on the first day, since he would need to declare it an eruv and would thereby be making a preparation. If he made the eruv on the first day with food and wishes to acquire by foot on the second day, it is valid. If he wishes to make the eruv with bread on the second day, he must use the same bread he used on the first day, needing to say nothing since the eruv was already declared — and thus he is making no preparation at all.

Se’if 3ג׳

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְעָרֵב ב' עֵירוּבִין בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת לִשְׁנֵי הַיָּמִים, הוּא שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַגִּיעַ לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵי הָעֵרוּבִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לָעֵרוּב שֶׁל יוֹם הַשֵּׁנִי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֵין עֵרוּב הַשֵּׁנִי עֵרוּב; שֶׁהָעֵרוּב מִצְוָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה בִּסְעֻדָּה הָרְאוּיָה מִבְּעוֹד יוֹם, וְזֶה הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְזֶה הָעֵרוּב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה אֵינָהּ רְאוּיָה מִבְּעוֹד יוֹם. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בְּרִחוּק אַמָּה אַלְפַּיִם מִבֵּיתוֹ לְרוּחַ מִזְרָח וְסָמַךְ עָלָיו לְיוֹם רִאשׁוֹן, וְהִנִּיחַ עֵרוּב שֵׁנִי בְּרִחוּק אַמָּה אַחַת אוֹ מֵאָה אוֹ אֶלֶף בְּרוּחַ מַעֲרָב וְסָמַךְ עָלָיו לְיוֹם שֵׁנִי, אֵין זֶה הַשֵּׁנִי עֵרוּב שֶׁהֲרֵי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֵין זֶה עֵרוּב הַשֵּׁנִי רָאוּי לוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ אֵלָיו שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר לוֹ בְּרוּחַ מַעֲרָב כְּלוּם. אֲבָל אִם הִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בְּרִחוּק אֶלֶף וְת"ק מִבֵּיתוֹ בְּרוּחַ מִזְרָח וְסָמַךְ עָלָיו לְיוֹם רִאשׁוֹן, וְהִנִּיחַ עֵרוּב שֵׁנִי רָחוֹק מִבֵּיתוֹ לְרוּחַ מַעֲרָב בְּתוֹךְ ת"ק אַמָּה וְסָמַךְ עָלָיו לַיּוֹם הַשֵּׁנִי, הֲרֵי זֶה עֵרוּב, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן.

What we said about making two eruvs in two directions for two days applies only when it is possible for him to reach each of the two eruvs on the first day. But if it is impossible to reach the second day's eruv on the first day, the second eruv is not valid, since the mitzva of eruv requires it to be accessible as a meal while it is still day — and since he cannot reach this eruv on the first day, it is not accessible while it is still day. How so? If he placed his eruv two thousand cubits east of his home and relied on it for the first day, and placed a second eruv one cubit, one hundred cubits, or one thousand cubits west and relied on it for the second day — the second eruv is not valid, since on the first day the second eruv is not accessible to him while it is still day, as nothing remains for him to the west. But if he placed his eruv one thousand five hundred cubits east of his home and relied on it for the first day, and placed a second eruv within five hundred cubits west of his home and relied on it for the second day — it is valid, since he can reach it on the first day.