אורח חיים שי״זOrach Chayim 317

Se’if 1א׳

הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, וְהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן, חַיָּב, כְּגוֹן: קֶשֶׁר הַגַּמָּלִים וְקֶשֶׁר הַסַפָּנִים, וְקִשְׁרֵי רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִים הָרַצְעָנִים בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, פָּטוּר. הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִים וּסְבִירָא לְהוּ דְּכָל קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, אֲפִלּוּ שֶׁל הֶדְיוֹט, חַיָּבִין עָלָיו (רַשִׁ"י וְהָרֹא"שׁ וְרַ' יְרוּחָם וְטוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהַתִּיר בְּאוֹתוֹ יוֹם עַצְמוֹ, מִקְרֵי שֶׁל קַיָּמָא (כָּל בּוֹ וְהגה"מ פ"י) וְיֵשׁ מְקִלִּין לוֹמַר דְּעַד שִׁבְעָה יָמִים לֹא מִקְרֵי שֶׁל קַיָּמָא (טוּר וּמָרְדְּכַי) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שי"ד ס"י. וְקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, מֻתָּר לְקָשְׁרוֹ לְכַתְּחִלָּה, הַגָּה: וְכֵן לְעִנְיַן הַתָּרָתוֹ דִּינוֹ כְּמוֹ לְעִנְיַן קְשִׁירָתוֹ (טוּר), כֵּיצַד: נִפְסְקָה לוֹ רְצוּעָה וּקְשָׁרָהּ, נִפְסְקָה הַחֶבֶל וּקְשָׁרוֹ, אוֹ שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בִּדְלִי אוֹ שֶׁקָּשַׁר רֶסֶן בְּהֵמָה, הֲרֵי זֶה פָּטוּר וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַקְּשָׁרִים שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט וְכָל אָדָם קוֹשֵׁר אוֹתָם לְקַיְּימָם. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא, אִם קְשָׁרוֹ קֶשֶׁר אֻמָּן הֲרֵי זֶה אָסוּר; וּלְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁקּוֹשֵׁר לִמְדֹּד אֶחָד מִשִּׁעוּרֵי הַתּוֹרָה, מֻתָּר לִקְשֹׁר קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַתִּיר שׁוּם קֶשֶׁר שֶׁהוּא שְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה, דְּאֵין אָנוּ בְּקִיאִים אֵיזֶה מִקְרֵי קֶשֶׁר שֶׁל אֻמָּן דַּאֲפִלּוּ בְּשֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא אָסוּר לְקָשְׁרוֹ וְהוּא הַדִּין לְהַתִּירוֹ, וְכֵן נוֹהֲגִין (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פֶּרֶק אֵלּוּ קְשָׁרִים); וּמִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה דְּבִמְקוֹם צַעְרָא אֵין לָחוּשׁ וּמֻתָּר לְהַתִּירוֹ, דְּאֵינוֹ אֶלָּא אִסּוּר דְּרַבָּנָן וּבִמְקוֹם צַעַר לֹא גָּזְרוּ. וְהָא דְּבָעֵינָן ב' קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה, הַיְנוּ כְּשֶׁקּוֹשֵׁר שְׁנֵי דְּבָרִים בְּיַחַד, אֲבָל אִם עָשָׂה קֶשֶׁר בְּרֹאשׁ אֶחָד שֶׁל חוּט אוֹ מְשִׁיחָה, דִּינוֹ כִּשְׁנֵי קְשָׁרִים (סְמַ"ג).

1. The Laws of Tying and Knots on Shabbat, 7 Seifim: One who ties a permanent, craftsman’s knot is chayav. For example, the camel riders knot, the sailors knot and the knots tying shoe and sandal straps tied by the leather workers when manufactured etc. However, one who ties a permanent knot that is not a craftsman’s knot is patur. RAMA: There are those who disagree and say that one is chayav for tying a permanent knot even if it is a layman’s knot. [Rashi; Rosh; R' Yerucham; Tur] Others say that any knot that is not intended to be opened that very day is called a permanent knot. [Kol Bo, etc] Others are lenient and say that a knot tied for less than seven days is not called a permanent knot. [Tur; Mordechai] One is initially permitted to tie a knot, provided it is neither a permanent nor a craftsman’s knot. RAMA: The same rule applies to untying a knot as with its tying (Tur). How is this applied? If one’s strap tore and one tied it, or if a rope snapped and one tied it, or if one tied a rope to a bucket, or if one tied an animal’s rein one is patur. The same applies to all such knots which are simple but made to last. Any craftsman’s knot tied temporarily is forbidden (but not chayav). Tying a temporary knot for the sake of a mitzvah is permitted, for example in order to measure a halachic requirement. RAMA: Some say that one should not untie any double knot, because we are not certain as to the definition of a craftsman’s knot and even such a temporary knot is forbidden to tie or untie and such is the custom. (Hagahos Alfasi) Nevertheless when it causes distress it may be untied, being it just a rabbinical prohibition and when distress is involved Chazal did not impose a prohibition. The prohibition of a double knot applies to the tying of two ends but tying a single knot in the same string or thread is equivalent to tying a double knot. (Sma"g)

Se’if 2ב׳

נִשְׁמְטוּ לוֹ רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל אוֹ שֶׁנִּשְׁמַט רֹב הָרֶגֶל, מֻתָּר לְהַחֲזִיר הָרְצוּעוֹת לִמְקוֹמָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִירוֹ בְּלֹא טֹרַח, אֲבָל אִם צָרִיךְ טֹרַח לָזֶה, אָסוּר דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יִקְשֹׁר (תוס' וְהָרֹא"שׁ פ' בַּמֶּה טּוֹמְנִין).

If the shoe or sandal straps slipped out, or if the major part of the shoe covering his foot slipped out, one is permitted to reinsert the straps provided that one does not tie the straps in place. RAMA: This is on condition that one can reinsert them with ease, but if it requires effort it is forbidden in case one ties them. (Tosefos; Rosh)

Se’if 3ג׳

מַתִּירִין בֵּית הַצַּוָּאר מִקֶּשֶׁר שֶׁקְּשָׁרוֹ כּוֹבֵס, שֶׁאֵינוֹ קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא; אֲבָל אֵין פּוֹתְחִין אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ, דִּמְתַקֵּן מָנָא הוּא. הַגָּה: אֲפִלּוּ כְּבָר נִפְתַּח, רַק שֶׁחָזַר הָאֻמָּן וּקְשָׁרוֹ אוֹ תְּפָרוֹ בְּיַחַד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִים עוֹשִׂין, (ר' יְרוּחָם חי"ד); וְלָכֵן אָסוּר לְנַתֵּק אוֹ לַחְתֹּךְ זוּג שֶׁל מִנְעָלִים הַתְּפוּרִים יַחַד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִים עוֹשִׂין, אַף עַל גַּב דְּהַתְּפִירָה אֵינָהּ שֶׁל קַיָּמָא. דְּאֵין חִלּוּק בִּתְפִירָה בֵּין שֶׁל קַיָּמָא לְאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא (הגמ"ר פ' בַּמֶּה טּוֹמְנִין); וְיֵשׁ מַתִּירִין בִּתְפִירָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל קַיָּמָא, וְאֵין לְהַתִּיר בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ (בֵּית יוֹסֵף).

3. It is permissible to untie the strings in the neck-hole tied by the launderer but it is forbidden to untie the strings for the initial use, because it is making a Keili. RAMA: Even if it had been untied before but was later tied or sewn back together like craftsmen do. (R' Yerucham). It is (therefore) forbidden to sever or cut a pair of shoes that are professionally stitched together even though the stitching is not permanent, because there is no difference between a permanent stitch and a temporary one. (Hagahos Mordechai) There are those that permit (cutting or severing) a non-permanent stitch, but it should not be done in front of a simple person. (Beis Yosef).