אורח חיים רמ״גOrach Chayim 243

Se’if 1א׳

לֹא יַשְׂכִּיר אָדָם מֶרְחָץ שֶׁלּוֹ לְעַכּוּ"ם, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְעַכּוּ"ם זֶה עוֹשֶׂה מְלָאכָה בּוֹ בְּשַׁבָּת, דִּסְתָם מֶרְחָץ לָאו לַאֲרִיסוּתָא (פֵּרוּשׁ אָרִיס הוּא הָעוֹבֵד לִקַח חֵלֶק מִמַּה שֶּׁיַּשְׁבִּיחַ לִבְעָלָיו) עָבִיד, וְאָמְרֵי שֶׁכָּל הָרֶוַח שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְשָׂכַר אֶת הַעַכּוּ"ם בְּכָךְ וְכָךְ לְיוֹם, וְנִמְצָא הַעַכּוּ"ם עוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל; אֲבָל שָׂדֶה, מֻתָּר, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ לְקַבֵּל שָׂדֶה בַּאֲרִיסוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹמְרִים: הַעַכּוּ"ם לְקָחָהּ בַּאֲרִיסוּת, וּלְעַצְמוֹ הוּא עוֹבֵד; וְתַנּוּר, דִּינוֹ כְּמֶרְחָץ; וְרֵחַיִם, דִּינָם כְּשָׂדֶה. הַגָּה: וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לְקָחָהּ הַכּוּתִי רַק לִשְׁלִישׁ אוֹ לְרָבִיעַ, וְיֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל הֲנָאָה בְּמַה שֶּׁהַכּוּתִי עוֹבֵד בְּשַׁבָּת, שָׁרֵי, דְּכוּתִי אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ עוֹבֵד (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַיְמוֹנִי פ"ז וּבֵית יוֹסֵף סִימָן רמ"ה בְּשֵׁם סֵפֶר הַתְּרוּמָה).

One shouldn’t rent out his bath house to a non-Jew because the bath house is known to be his. The non-Jew will do work with it on Shabbat. The average bath house isn’t rented out according to a percentage (meaning the worker takes a percentage of the profits). People will say all the profits go to the Jew and wages go to the non-Jew, and as a result the non-Jew is doing work as an agent of the Jew. But to rent out a field is allowed, since it’s common to rent out a field according to a percentage, even though people know it’s the Jew’s field. They will say the non-Jew is working according to a percentage so he’s working for his own sake. An oven is treated like a bath house in this sense. A millstone is treated like a field in this case. RAMA: Even if a non-Jew receives only a third or a fourth of the profits, and the Jew receives a benefit from the non-Jew’s work on Shabbat, it’s permissible to set up this arrangement, since the non-Jew is working for his own sake.

Se’if 2ב׳

אֲפִלּוּ מֶרְחָץ אוֹ תַּנּוּר, אִם הִשְׂכִּירָם שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וְנִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים אֶלָּא לְהַשְׂכִּירָם, וְכֵן אִם מִנְהַג רֹב אַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְהַשְׂכִּירָם אוֹ לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת, מֻתָּר לְהַשְׂכִּירָם לְכוּתִי אוֹ לִתְּנָם לוֹ בַּאֲרִיסוּת. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם הָאָסוּר, אִם אֵין הַמֶּרְחָץ אוֹ הַתַּנּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל רַק שְׂכָרָם מִכּוּתִי וְחָזַר וְהִשְׂכִּירָם לְכוּתִי, שָׁרֵי, דְּאֵין שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו (ב"י בְּשֵׁם גְּאוֹנִים). וְכֵן אִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּבֵית דִּירָה, וְאֵין רוֹחֲצִין בַּמֶּרְחָץ רַק אוֹתָן שֶׁבְּבֵיתוֹ וְהֵם יוֹדְעִים שֶׁשָּׂכְרוּ כּוּתִי, שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי"א וְר"ח וְאוֹר זָרוּעַ). וְאִם עָבַר וְהִשְׂכִּירוֹ בַּמָּקוֹם הָאָסוּר, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְּׂכָרוֹ מֻתָּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגְּאוֹנִים), וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר, וְכֵן עִקָּר (מָרְדְּכַי פ"ק דְּשַׁבָּת וְע"ל סוֹף סִימָן רמ"ה).

Even for a bath house or an oven: if he rents it out year after year and this matter is publicized that the workers are not getting wages, rather they are rented, or similarly if the custom of the place is that most people rent or stipulate that the profits go according to percentages, then it’s permissible to rent it out to a non Jew or to have profits go according to percentages. RAMA: Even in a place where it is forbidden, if the Jew is hired to work the bath house or oven by a non-Jew, then he rents it out to a non-Jew, it is permissible, since the property isn’t recognized to be owned by the Jew. Similarly, if there is a bath house in living quarters and only those that live there use the bath house, and they know that they hired a non-Jew, then it is permissible. If one transgressed, and rented it out in a situation that is forbidden, some authorities say the rent money is permissible, others say forbidden.