אורח חיים קצ״גOrach Chayim 193

Se’if 1א׳

שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ, אַף עַל פִּי שֶׁבְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא פּוֹטֵר אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, מִצְוָה לֵחָלֵק שֶׁיְּבָרֵךְ כָּל אֶחָד בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְעַצְמוֹ; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם יוֹדְעִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֲבָל אִם אֶחָד יוֹדֵעַ וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מְבָרֵךְ הַיּוֹדֵעַ וְיוֹצֵא הַשֵּׁנִי אִם מֵבִין לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ; וְצָרִיךְ לְכַוֵּן מִלָּה בְּמִלָּה לְכָל מַה שֶּׁיֹּאמַר. הַגָּה: וְצָרִיךְ הַמְבָרֵךְ שֶׁיְּכַוֵּן לְהוֹצִיאוֹ (מָרְדְּכַי ר"פ ג' שֶׁאָכְלוּ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ"ג). אֲבָל אִם אֵינוֹ מֵבִין, אֵינוֹ יוֹצֵא בִּשְׁמִיעָה; אֲבָל ג' שֶׁאָכְלוּ אֵינָם רַשָּׁאִים לֵחָלֵק; וּשְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ, מִצְוָה שֶׁיְּחַזְּרוּ אַחַר שְׁלִישִׁי שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶם לְזִמּוּן; וְכֵן אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה אָסוּר לָהֶם לֵחָלֵק, שֶׁכֻּלָּם נִתְחַיְּבוּ בְּזִמּוּן; שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִים, כֵּיוָן שֶׁיִּשָּׁאֵר זִמּוּן לְכָל חֲבוּרָה עַד עֲשָׂרָה, וְאָז אֵין נֶחֱלָקִים עַד שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים. כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַיְּבוּ בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם, הַגָּה: דְּאָז יְכוֹלִים לֵחָלֵק, אִם יִרְצוּ; וְנִרְאֶה לִי דְּהוּא הַדִּין בְּשִׁשָּׁה אֵינָן מְחֻיָּבִים לֵחָלֵק, רַק אִם יִרְצוּ נֶחֱלָקִים. וּמִצְוָה לְחַזֵּר אַחַר עֲשָׂרָה. וּמִיהוּ אִם הָיוּ רַבִּים מְסֻבִּים יַחַד וְאֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן מִפִּי הַמְבָרֵךְ, וְאֵינָם רַשָּׁאִים לֵיחָלֵק לַחֲבוּרוֹת שֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה, מִפְּנֵי שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם וְיִשְׁמַע בַּעַל הַבַּיִת וְיַקְפִּיד עֲלֵיהֶם, יְכוֹלִים לֵיחָלֵק לַחֲבוּרוֹת שֶׁל ג' ג' וּלְבָרֵךְ בְּנַחַת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע בַּעַל הַבַּיִת, וְזֶה טוֹב לָהֶם מִמַּה שֶּׁלֹּא יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבַת בִּרְכַּת זִמּוּן, שֶׁהֲרֵי אֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ מִפִּי הַמְבָרֵךְ.

When two people eat together, even though one may recite the beracha of hamotzi for the other, it is a mitzvah for each one to recite birkas hamazon for himself. This is true when both of them know how to recite birkas hamazon. If one knows and the other doesn’t the one who knows how should recite the beracha and the other will fulfill his obligation assuming he understands lashon kodesh but doesn’t know how to recite birkas hamazon. He must listen to each word that is recited....Rama: The one reciting the beracha must have in mind to discharge his friend’s obligation. Mechaber: If he does not understand he does not fulfill his obligation by listening. When three people eat together they may not separate and when two people eat together it is a mitzvah for them to search for a third to join their zimun. When four or five people eat together they may not separate since they are all obligated to make a zimuun. When the group is comprised of six they may separate since each group will make its own zimun and this is true until the group reaches ten. Once the group contains between ten and twenty people they may not separate until there are twenty since they will mention Hashem’s Name

Se’if 2ב׳

אֲפִלּוּ לֹא הֻקְבְּעוּ מִתְּחִלָּה כֻּלָּם לֶאֱכֹל יַחַד, אֶלָּא שֶׁהַשְּׁנַיִם קָבְעוּ וְאַחַר כָּךְ בָּא הַשְּׁלִישִׁי וְקָבַע עִמָּהֶם; אוֹ שֶׁאֶחָד קָבַע תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קָבְעוּ הַשְּׁנַיִם עִמּוֹ, אֵינָם רַשָּׁאִים לֵחָלֵק כֵּיוָן שֶׁהֵם קְבוּעִים יַחַד בִּגְמַר הָאֲכִילָה, וּמִכָּל מָקוֹם אִם יֹאכַל עִמָּהֶם בְּלֹא קֶבַע רַשָּׁאִים לֵחָלֵק, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא שַׁמָּשׁ. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם אֲפִלּוּ כָּל מָקוֹם שֶׁרַשָּׁאִין לֵחָלֵק עָדִיף טְפֵי לְזַמֵּן, מִשּׁוּם דִּבְרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ (מִשְׁלֵי יד, כח) (בֵּית יוֹסֵף).

Even if they were not initially established to eat together, but rather two people established a meal and afterward a third came and joined them, or one person established a meal at first and afterward the other two joined him — they are not permitted to separate, since they are considered fixed together at the end of the meal. However, in any case, if one eats with them without establishing (a meal) with them, they are permitted to separate — unless he is a servant. Rema : Nevertheless, even in any case where they are permitted to separate, it is preferable to make a zimun (invitation to bless) because “in a multitude of people is the King's glory” (Proverbs 14:28) (Beit Yosef).

Se’if 3ג׳

אִם הָיוּ רוֹכְבִים, וְאָמְרוּ: נֹאכַל, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּרוֹ וְלֹא יָרְדוּ מֵהַבְּהֵמוֹת, מִצְטָרְפִין כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ בְּמָקוֹם אֶחָד; אֲבָל אִם הָיוּ הוֹלְכִים וְאוֹכְלִים, לֹא; וְאִם הָיוּ אוֹכְלִים בַּשָּׂדֶה מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכְלִים כֻּלָּם בְּשָׁעָה אַחַת וּמִכִּכָּר אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קָבְעוּ מָקוֹם לֶאֱכֹל אֵינָם מִצְטָרְפִין. הַגָּה: הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לְזַמֵּן בְּבֵית עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְנִרְאֶה לִי הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּלֹא יוּכְלוּ לִקְבֹּעַ עַצְמָן בְּבֵית עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מִשּׁוּם יִרְאַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהָוֵי כְּאִלּוּ אָכְלוּ בְּלֹא קֶבַע, וְעוֹד דְּיֵשׁ לָחוּשׁ לְסַכָּנָה אִם יְשַׁנּוּ בְּנֻסַּח הַבְּרָכָה וְלֹא יֹאמְרוּ הָרַחֲמָן יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וְלָכֵן מִתְּחִלָּה לֹא קָבְעוּ עַצְמָן רַק לְבָרֵךְ כָּל א' לְבַדּוֹ, וְלָכֵן אֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג אַף אִם לֹא הָיוּ טְעָמִים אֵלּוּ מַסְפִּיקִים, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר דִּכְבָר נָהֲגוּ כָּךְ הָוֵי כְּאִלּוּ לֹא קָבְעוּ עַצְמָן בְּיַחַד.

If they were riding and said, “Let us eat,” even if each one eats from his own loaf and they did not dismount from their animals, they are joined (for zimun), since they stayed in one place. But if they were walking and eating — they are not joined. And if they were eating scattered and separated in a field, even if they are all eating at the same time and from the same loaf, since they did not designate a place to eat, they are not joined. Rema : The custom is not to perform a zimun in a non-Jew’s house, and the reason seems to be that they cannot establish themselves (for a meal) in a non-Jew’s house due to fear of the non-Jew, and it is as if they ate without establishing (a meal). Furthermore, there is concern for danger if they alter the wording of the blessing and do not say, “May the Merciful One bless this household.” Therefore, from the outset, they did not establish themselves, but rather each one intended to bless on his own. And thus the custom should not be changed, even if these reasons are not entirely sufficient — nevertheless, since the custom has already been established, it is as if they did not establish themselves together.