אורח חיים קי״טOrach Chayim 119

Se’if 1א׳

אִם רָצָה לְהוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה מֵהָאֶמְצָעִיוֹת, מֵעֵין הַבְּרָכָה, מוֹסִיף. כֵּיצַד, הָיָה לוֹ חוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים בְּבִרְכַּת רְפָאֵנוּ; הָיָה צָרִיךְ פַּרְנָסָה, מְבַקֵּשׁ עָלֶיהָ בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. וּבְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יָכוֹל לִשְׁאֹל כָּל צְרָכָיו, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַבַּקָּשׁוֹת; הַגָּה: וּכְשֶׁהוּא מוֹסִיף, יַתְחִיל בַּבְּרָכָה וְאַחַר כָּךְ מוֹסִיף, אֲבָל לֹא יוֹסִיף וְאַחַר כָּךְ יַתְחִיל הַבְּרָכָה (טוּר סי' תקס"ז); וּלְהר"ר יוֹנָה, כְּשֶׁמּוֹסִיף בַּבְּרָכָה מֵעֵין אוֹתָהּ בְּרָכָה אִם מוֹסִיף אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל כָּל יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים וְלֹא בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְלֹא יוֹסִיף אֶלָּא בְּסוֹף הַבְּרָכָה וְלֹא בָּאֶמְצַע; וְאִם שׁוֹאֵל צְרָכָיו מַמָּשׁ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפַרְנָסָה, יָכוֹל לִשְׁאֹל אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה, וְהוּא שֶׁיִּשְׁאַל בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְלֹא בִּלְשׁוֹן רַבִּים; וּבְבִרְכַּת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְכֵן בְּסוֹף הַתְּפִלָּה בֵּין קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן בֵּין אַחֲרָיו יָכוֹל לִשְׁאֹל בֵּין בִּלְשׁוֹן יָחִיד בֵּין בִּלְשׁוֹן רַבִּים, בֵּין צְרָכָיו מַמָּשׁ בֵּין צָרְכֵי רַבִּים.

The Laws of the One Who Wants To Add [Personal Prayers] In The Blessings. Containing 4 S'ifim: If one wanted to add in any of the middle blessings, something similar the blessing, one may add. How so? If one had a sick person, one asks for mercy for [that person] in the blessing of "Refa'einu" ["Heal us"]. If one needs a livelihood, one may ask for it in the "Blessing of the Years". And in [the blessing] of "Shomeya Tefilla" ["Who hears prayers"], one may ask for any of one's needs, for it includes all the requests. Gloss: And when one adds, one should begin the blessing and, after that, add, but one should not add and then begin the blessing (Tur 567). And according to Rabbeinu Yona, when one adds to the blessing something similar to that blessing, if one is adding it on behalf of all of Israel, one says it in plural language and not singular language, and one should only add at the end of the blessing and not the middle. And if one is asking specifically for one's own needs, for example: there is a sick person in one's home or one needs a livelihood, one can ask even in the middle of the blessing, as long as one does so in singular language and not plural language. And in the blessing of "Shomeya Tefilla" and similarly at the end of prayer, either right before "Yihyu l'ratzon" ["May it be acceptable before You"] or after it, one may ask in either singular language or plural language, whether it is specifically for one own needs or for of the public.

Se’if 2ב׳

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁכְּשֶׁמּוֹסִיף בַּבְּרָכָה לְצֹרֶךְ יָחִיד, לֹא יַאֲרִיךְ.

There is one [authority] who says that when one adds to a blessing for one's individual needs, one should not make it lengthy.

Se’if 3ג׳

אִם דִּלֵּג אוֹ טָעָה בִּבְרָכָה אַחַת מֵהָאֶמְצָעִיּוֹת, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה אוֹ שֶׁדִּלֵּג, וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ יַחֲזֹר עַל הַסֵדֶר.

If one skipped [something] or erred in one of the middle blessings, one only needs to go back to the beginning of the blessing in which one made the mistake in or skipped [something]; and from that point onwards, one goes back in the order [of the rest of the Amidah].